שאלה:
א. ידוע כי המקדש צריך לשתות רוב רביעית. אם ידוע לי שהוא לא שותה רוב רביעית, אני יכול לשים לידי כוס המכילה רביעית יין, ולאחר שהמקדש סיים לקדש, אני אשתה מכוס היין שלי, וכך אצא ידי חובה? כי זו לא כוס היין שהמקדש החזיק אותה בעת הקידוש.
[לשתות מכוס הקידוש בעייתי עכשיו בגלל הקורונה – לא שותים מפה לפה. ולהגיד למקדש "תשתה רביעית" – זה לא תמיד מתאפשר.]
ב. במידה והתשובה לשאלה הראשונה שלי היא "כן" – האם אני צריך להחזיק את כוס היין ביד במהלך קריאת הקידוש ע"י המקדש או מספיק להניח אותה על השולחן?
תשובה:
שלום וברכה
כמובן לכתחילה יש לשתות מכוס הקידוש, ורוב רביעית זו כמות מועטה בסך הכל 45 סמ"ק, שליש כוס חד פעמית… אולי קצת פחות. אבל בדיעב דגם זה מועיל, לא גרע מאם נשפך הכוס ששותים מיין אחר שעל השולחן רוב רביעית. אין צורך להחזיק ביד בשעת הקידוש.
מקורות:
שו"ע סי' רעא סעי' טו. "קידש וקודם שטעם הפסיק בדיבור חוזר ומברך בורא פרי הגפן ואין צריך לחזור ולקדש והוא הדין אם נשפך הכוס קודם שיטעום ממנו יביא כוס אחר ומברך עליו בורא פרי הגפן ואין צריך לחזור ולקדש:"
ובמ"ב שם: "עח) וא"צ לחזור – דכיון שקידש מתחלה על היין כדין וגם טעם כשיעור אע"פ שלא טעם מאותו הכוס שקידש יצא ודוקא שלא הסיח דעתו בינתים אבל אם כבר יצא ממקומו בינתים קודם שטעם מכוס אחר צריך לחזור ולקדש. כתבו הפוסקים אם קידש על הכוס וסבר שהוא יין ונמצא שהוא חומץ או מים יקח כוס אחר של יין ויברך בפה"ג ויקדש שנית דכיון שלא היה יין נמצא שלא קידש על הכוס כלל ומ"מ אם היה דעתו מתחלה משעת ברכה לשתות יין יותר א"צ לברך שנית בפה"ג וכדלעיל רק לקדש [וכ"ז שנמצא הכוס מים וכה"ג דבר שאינו משקה כלל אבל כשנמצא שכר או שאר משקה שהיה חמר מדינה באותו מקום א"צ ליקח כוס אחר לקידוש אלא יברך עליו שהכל וישתה] והא דצריך לקדש שנית דוקא שלא היה יין מוכן לפניו אבל אם היה יין מוכן לפניו בכלי על השלחן או על הספסל בעת הקידוש ודעתו היה לשתות ממנו אח"כ א"צ גם לקדש שנית דהוי כאלו קידש על כל היין שמוכן לפניו וישתה מהן תיכף מלא לוגמיו וי"א עוד דה"ה אם אין יין לפניו והיה הפת מונח לפניו על השלחן א"צ לקדש מחדש אלא יבצע תיכף אחר הקידוש על הפת ודי בברכת המוציא לבד ונראה דאם קידש קודם נט"י כמנהגנו היום אין שייך לומר דחל הקידוש על הפת:"
