רשיון נהיגה לנשים

שאלה:

שלום רב.
אני גרה במושב קטן ורחוק מהמרכז ואין לנו תחבורה ציבורית סדירה זה אומר שאם אני רוצה לצאת מהמושב יש לי שתי אפשרויות 1. לבקש מבעלי שיסיע אותי ויחזיר אותי
2. לצאת בטרמפים זה אומר שיכול להיות גם עם גברים ואולי זה יחוד בכבישים הנדחים האלו.
אני יודעת שזה לא כל כך מקובל שנשים נוהגות ושמעתי שיש רבנים שאומרים שזה בעיה של "לא תלבש" אבל זה מאוד קשה לחיות ככה אני גרה רחוק מאוד מכל ישוב וגם באוטובוס זה סיוט ליסוע הוא עושה סיבובים בכל המושבים שיש באזור ועד שמגיעים הביתה מקיאים את הנשמה.
חוץ מזה גם המשפחה מסתמא תסתכל מוזר על זה, השאלה אם צריך להתייחס לכל הדברים האלה או לא?

תשובה:

שלום וברכה

נראה לי שודאי במצב כזה כדאי שיהיה לך רשיון נהיגה. וידוע לי על מקרה דומה שהגרי"ש אלישיב התיר לעשות רשיון נהיגה.

מקורות:

רבים מגדולי הרבנים הורו שאין ראוי לאשה לנהוג ברכב, ובראשם, בעל שבט הלוי הגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף. אולחם, בשו"ת אז נדברו חי"ג סי' פ תמה מאוד מה מקור מצאו לאיסור זה, וצידד להיפך, שבאופנים מסוימים אף יסייע הדבר לבעל ולילדים ללמוד תורה בהתמדה יותר וכו'. ויעוי"ש שהוסיף, שאף הגר"ש וואזנר לא סבר שיש בכך איסור גמור אלא בתורת חומרא בעלמא, והכל לפי הענין. כמו כן ידוע לי שהגרי"ש אלישיב התיר זאת לנשים הדרות בישובים מבודדים וכיוצא בזה שנצרכות לכך ביותר.

אני מעתיק לך חלקים חשובים מהתשובה שם בספר אז נדברו: אחרי מבוא הברכה והשלום כיאות לו. נתקבל בברכה יקרת מכתבו אודות מה שעורר לנכון מה שנתפרסם בחוצות בני ברך לאסור נהיגת מכוניות על ידי נשים, אני גם התפלאתי על הכרוזים. הנה בגמרא פסחים ג' ב' מבואר דאף על פי דרכיבת נשים על חמור לאו לשון נקיה משום פסיקת הרגלים בכל זעת נשים היו רוכבות על גב חמורים וגמלים ומסתמא גם הן בעצמן היה המנהיגות והגמקא שם רק מקשה דלמה כתיב לשון רכיבה שאינה לשון נקיה ולמה יהיה צניעות אדרבה היא סוגרת עמה בארגז שקורין מכונית. וניצולין בזה מללכת אחרי אשה ולעבור מבין השנים וגם מהסתכלות , (הבעיה היא שרק בודדות יש שהן נהגות וזה מעורר סקרנו ותשומת לב).

הנה חז"ל אומרים שעצימת העינים הם חוצצות לערוה כלומר שלא רק שאין כאן הגורם של עין רואה ולב חומר, אלא גם משפיע על תאוות הלב, אבל מה עשה הבעל דבר הכניס גם למחנה החרדי דברים שאין מועיל עצימת עינים כלומר שחות עינים כי אי אפשר ללכת בעצימת עינים על ידי שנשים מקשטות עצמן בגרבי ניילון שקופות וכו' וכבר כתב רבינו הגדול במסילת ישרים פרק יא וזה לשונו ועל זה הדרך אסרו בענין זה של העריות כל מה שהוא ממינו של הזנות או הקרוב אליו יהיה באיזה חוש שיהיה דהיינו בין במעשה בין בראיה בין בדיבור בין בשמיעה אפי' במחשבה ולא מכבר עמדתי בתפילת שמונה עשרה של ערבית בקומה שניה וברחוב הלכה אשה עם נעלים שהשמיעו קול והרגשתי שה מפריע לכוונה ומכל זה ניצולין כשהאשה סוגרת עצמה במכונית.

ומי שאומר שעל ידי זה נשים יהיה יוצאות יותר ברחוב אינו יודע מה שהוא שח, אנו רואים שהרחוב גדוש ומלאה עם נשים כמעט תשעים אחוז ה נשים, ועל ידי נסיעה במכונית לא מתרבה אלא להיפך כי מה שהיא צריכה כחצי שעה לעשות ברגל עושה במכונית בכמה דקות.

ומה שמעכ"ת מזכיר מת"ח מפורסם בטח התכוון לדידנו הגאון המפורסם מרה דאתרא הרב שמואל וואזנר שליט"א, אבל לפי מה שנתפרסם באחרונה במודעות כתב זה רק בתור חומרא ולא איסור ממש כמו שפירסמו בשמו באחרונה, ולפי האמור אינו מובן מה מקום החומרא בזה וכבר היה לי עוד מלפני שנים פתחון פה לפניו בקשר לזה שאין לזה שום שייכות לצניעות. ואם מחמירים בגלל צניעות במקום שאין להחמיר גורם להקל במקום שצריכים להחמיר.

ויש בזה גם משום כבוד הבריות ומשום דברים שבין אדם לחברו כי דברים כמו אלו שכשמתפרסמים תיכף נעשה מהמוסכמות, ומרננין על אלו שעושין ההיפך וכאילו הן מהקלות שאינן שומעות לחכמי הדור ולפעמים זה מזיק לשידוכין. בקיצור אין אני רואה שום חשש אם נשים נהגות יותר מאנשים אדרבה צריכים לחפש מקור לההיתר בנהגים אנשים אם פוגע ברחוב דברים שאם היה הולך ברגלים היה צריכים לעצום עיניו. יתכן שבנהגות יש גם הרבה דברים שליליים אבל זה משותף גם לאנשים והעלימו חכמים מזה בגלל שמחזיקים זה להרבה אנשים לדבר נחוץ מסיבת פרנסה או בריאות, והאמת שלפעמים גם לנשים זה נוגע לפרנסה ובריאות. וכמובן שכל אחד בחוגו המצומצם להשועמים בקולו יכול לעשות תקנות בזה לפי השקפתו והרגשתו אבל בתנאי שלא יפרסם בחוצות ובעיתונות שאחרים שאין עושים כן עושים איסורים ומקיימים מה שמתפללים "תתן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם". והלוא סוף סוף הדין הנפסק בשולחן ערוך סימן תר"ח הוי כתורה שלימה שצריכים לדעת מתי למחות.