שאלה:
הורי גידלוני וחינכוני כי אין דרכו של יהודי לשרוק. אינני בטוח מדוע. האם זה משום צניעות או שמא שמות מלאכים ואולי סיבה אחרת. כעת ילדי שואלים אותי אם מותר להם לשרוק ואינני יודע מה לענות. רציתי לברר דעת תורה בנושא. האם זה אכן אסור או לא ראוי ויש להמנע או שזה חומרא יתירה שלא כדאי להעמיס על הדור הבא.
תשובה:
אין איסור לשרוק, אני מניח שהוריך פשוט ראו בזה משהו לא עדין מספיק…
אשריך שזכית להורים בעלי נפש!
נלמד מעט מקורות העוסקים בהנהגות הראויות.
מצינו בתלמוד בבלי מספר דינים העוסקים בהנהגה הראויה של תלמיד חכם, וכן מצינו מקורות על ההנהגה הראויה של כל אדם. ממקורות אלו נוכל ללמוד שעל האדם להתייחס לעצמו ביחס מכובד ורציני, וכן את חומר האיסור לנהוג בצורה שאיננה ראויה ומבוזה.
"אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אגנאי הוא לת"ח שיצא במנעלים המטולאים לשוק וכו' ואמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן בכל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה שנאמר (משלי ח, לו) כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי רבינא אמר רבד איתמר ולא פליגי הא בגלימא הא בלבושא" בהמשך דברי הגמ' היא מביאה שתלמידי חכמים נקראים בנאים משום שהם עוסקין בבנינו של עולם ועל כך נאמר שמרדעת של בנאין דהיינו ההבגד של תלמידי חכמים, הוא נקי ותפור היטב מן הצד העומד כלפי חוץ, שנראה כלפי העולם בשעה שלובשים את הבגד. ואלו הם התלמידי חכמים שניתן להחזיר להם אבידה בטביעות עין. "דתנן רבי יוסי אומר של בנאין מצד אחד ושל בור משני צדדין ולא תהא מרדעת חשובה מבגדו של עם הארץ מאי בנאין אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים שעוסקין בבנינו של עולם כל ימיהן ואמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם שמחזירין לו אבידה בטביעות העין זה המקפיד על חלוקו להופכו"
למדנו מכך על הנהגתו הראויה של התלמיד חכם ללכת דווקא בבגדים נקיים ומכובדים ואף מצינו בגמרא במסכת יומא דף פו עמוד א' שהיא מאריכה באופן הראוי לתלמיד חכם לנהוג: "ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט, ג) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר אבל מי שקורא ושונה ומשמש ת"ח ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו ועליו הכתוב אומר (יחזקאל לו, כ) באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו" וכלומר על היהודי לדאוג ששם שמים יתאהב על ידו דרכו וכיצד הדבר נעשה על ידי כך שמשאו ומתנו בנחת עם הבריות, דהיינו לנהוג עם כל באי עולם בצורה נאותה ומכובדת.
ובגמרא במסכת חגיגה דף ה עמוד א "מאי על כל נעלם אמר רב זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה ושמואל אמר זה הרק בפני חבירו ונמאס" מכאן אנו לומדים אל האיסור לנהוג בצורה שיכולה ליצור מצב לא נעים אצל הזולת ועל חומרתה.
ובכלל כללם של הדברים ניתן ללמוד את הרמב"ם בהלכות דעות שכותב את דרך ההנהגה הראויה לתלמיד חכם, ואביא לך מספר הלכות יסודיות. פרק ה' הלכה א: "כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהם משאר העם כך צריך שיהיה ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו ובבעילתו ובעשיית צרכיו ובדבורו ובהילוכו ובמלבושו ובכלכול דבריו ובמשאו ובמתנו ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר כיצד תלמיד חכם לא יהיה גרגרן אלא אוכל מאכל הראוי להברות גופו ולא יאכל ממנו אכילה גסה ולא יהא רודף למלאת בטנו כאלו שמתמלאין ממאכל ומשתה עד שתיפח כריסם ועליהם מפורש בקבלה וזריתי פרש על פניכם אמרו חכמים אלו בני אדם שאוכלין ושותין ועושין כל ימיהם כחגים והם האומרים אכול ושתה כי מחר נמות וזהו מאכל הרשעים ושלחנות אלו הם שגינה הכתוב ואמר כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום אבל החכם אינו אוכל אלא תבשיל אחד או שנים ואוכל ממנו כדי חייו ודיו הוא שאמר שלמה צדיק אוכל לשובע נפשו."
ועיין גם בהלכה ז: "תלמיד חכם לא יהא צועק וצווח בשעת דבורו כבהמות וחיות ולא יגביה קולו ביותר אלא דבורו בנחת עם כל הבריות וכשידבר בנחת יזהר שלא יתרחק עד שיראה כדברי גסי הרוח ומקדים שלום לכל האדם כדי שתהא רוחן נוחה הימנו ודן את כל האדם לכף זכות מספר בשבח חבירו ולא בגנותו כלל אוהב שלום ורודף שלום אם רואה שדבריו מועילים ונשמעים אומר ואם לאו שותק כיצד לא ירצה חבירו בשעת כעסו ולא ישאל לו על נדרו בשעה שנדר עד שתתקרר דעתו וינוח ולא ינחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו מפני שהוא בהול עד שיקברהו וכן כל כיוצא באלו ולא יראה לחבירו בשעת קלקלתו אלא יעלים עיניו ממנו ולא ישנה בדבורו ולא יוסיף ולא יגרע אלא בדברי שלום וכיוצא בהן כללו של דבר אינו מדבר אלא בדברי חכמה או בגמילות חסדים וכיוצא בהן ולא יספר עם אשה בשוק ואפילו היא אשתו או אחותו או בתו."
