שאלה:
היאך יכולים לומר דינא דמלכותא דינא כשכ"א אומר בעת פתיחת הארון אנת היא דשליט על מלכיא ומלכותא דילך היא . נראה כתרתי דסתרי?
תשובה:
שלום וברכה,
בתפילת בריך שמיה אנחנו לא אומרים שאין מלכות, אלא אנחנו אומרים שהקב"ה הוא המלך על כל המלכויות והוא שולט על המלכויות. הקב"ה מלך מלכי המלכים, אכן יש מלך והקב"ה מלך עליהם. ולכן מוטל עלינו לשמוע לכל ענייני המלכות, למרות שהמלכים נתונים ביד השם.
מקורות:
מקור התפילה הוא מהזוהר [ב, רו, א] "אמר רבי שמעון: כד מפקין ספר תורה בצבורא למקרא ביה, מתפתחן תרעי שמייא דרחמין, ומעוררין את האהבה לעילא, ואבעי ליה לבר נש למימר הכי: בריך שמיה… תרגום: כאשר מוציאים ספר תורה בציבור לקרוא בו, נפתחים שערי הרחמים של השמיים, ומעוררים את האהבה למעלה, וצריך האדם לומר כך: ברוך שמו…"
אצרף את תרגום כל התפילה, כך מבואר שאנו אומרים בתפילה שה' הוא המשפיע את כל השפע של מזון ופרנסה לכל ושולט על הכל ולכן כל המלכות היא שלו.
"ברוך שמו של אדון העולם. ברוך כתרך ומקומך. יהיה רצונך עם עמך ישראל לעולם. וישועת ימינך הראה לעמך בבית מקדשך. ולהביא לנו מטוב אורך ולקבל תפילותינו ברחמים. יהי רצון מלפניך שתאריך חיינו בטובה, ושאהיה אני עבדך נזכר בתוך (יחד עם) הצדיקים, לאהבני ולשמור אותי ואת כל אשר לי ולעמך ישראל. אתה הוא זן לכל ומפרנס את כולם. אתה הוא זה ששולט על כולם, אתה הוא זה ששולט על המלכים, והמלכות היא שלך. אני עבד של הקדוש ברוך הוא שאני משתחווה לפניו ולפני כבודה של תורתו בכל עת ועת. לא על אדם אני בוטח ולא על בן אלוהים אני סומך. אלא באלוהי השמים שהוא אלוהי אמת ותורתו אמת ונביאיו אמת, והוא מרבה לעשות טובות ואמת. בו אני בוטח, ולשמו הקדוש והיקר אני אומר תשבחות. יהי רצון מלפניך שתפתח ליבי בתורתך, (ותתן לי בנים זכרים שעושים רצונך). ותמלא משאלות לבי ולבם של כל עמך ישראל, לטוב ולחיים ולשלום."
ובדין דינא דמלכותא, הדין מבו' במסכת בבא קמא קיג עמוד א' "והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא". וכן בנדרים כח, א.
מבו' בספר "דינא דמלכותא": א. שיטת ר"ת שדדמ"ד מדרבנן, וכן הבינו האחרונים מדברי הבית שמואל. אך שיטת רוב הראשונים שדדמ"ד הוא מדאורייתא, וכן הסכימו האחרונים, וגם בדברי הבית שמואל אפשר לבאר שכוונתו שדדמ"ד אינו חל בגוף הממון כדינים דאורייתא, אלא רק הנהגה בממון, וכמו כח בי"ד בממונות, ולא שדדמ"ד הוא רק תקנה של חז"ל.
ב. דדמ"ד אינו רק חיוב לעשות כחוקי המלך, אלא חל כחיוב גמור בדיני הממונות, וקובע את הבעלות על הנכסים והממונות.
ג. נחלקו גדולי האחרונים האם קנין של דדמ"ד מהני גם לגבי איסורים, כגון לגבי מכירת חמץ, מכירת בכור, מכירת קרקעות להיתר מכירה של שמיטה, ושאר עניני איסורים. ונתבאר שדעת רוב האחרונים שאין דדמ"ד מועיל לאיסורים, וגם האחרונים שסברו שקנין של דדמ"ד מועיל לאיסורים, רובם לא הכשירו מצד דדמ"ד, רק מצד קנין סיטומתא, וכן הוא דעת הרשב"א.
ד. למלך ישראל יש כח דהפקר בי"ד הפקר, ולכן כאשר מלך ישראל פועל בכח דהפקר בי"ד הפקר, לכו"ע חל הדדמ"ד שלו גם כלפי איסורים, ובז' טובי העיר יש מחלוקת בראשונים אם יש להם הפקר בי"ד הפקר.
ה. ממה שדדמ"ד חל כחיוב גמור, וקובע את עצם הבעלות על הממונות, ואפילו הכי לרוב האחרונים ולהרשב"א דדמ"ד לא מועיל באיסורים, מוכח שדדמ"ד חל רק כ'דין' בדיני הממונות, אבל אינו משנה את עצם הממונות באמת[. וכן מצינו בקנין דרבנן, שאף שהוא חל בעצם הבעלות של הממון, עכ"פ יש מקרים שאינו מועיל לדאוריתא. ומ"מ לענין קידושין נראה שממון שבא לידו מכח דדמ"ד מועיל לקנין קדושין, שהרי שנתן לאשה כסף קידושין, שבדיני הממונות נהיה שלה
[ובטעם הדין נחלקו הראשונים: שיטת הרמב"ם והשו"ע וסיעתם: שטעם דדמ"ד מפני שבני העם קיבלו על עצמם את מלכות המלך. ויש לדון מכח מה יש סמכות למלך לקבוע דינים בארץ, האם משום שכך חידשה תורה שלמלך יש סמכות לקבוע דינים. או משום שבכלל קבלת העם את המלך, לתת לו כח לקבוע דינים בארצו. ושיטת הרשב"ם והרמב"ן וסיעתם: שטעם דדמ"ד מפני שבני העם קיבלו על עצמם מרצונם את הדינים שהמלך קבע בארץ, (אבל להרמב"ם קיבלו עליהם את המלך עצמו)]
בהצלחה.
