מצאתי סמארטפון לא כשר

שאלה:

מצאתי סמארטפון במקום שרוב ישראל (לא חילונים) האם צריך לברר ולהשיב האבידה או נקרא מסייע ידי ע"ע

תשובה:

שלום וברכה,

מצא סמארטפון ללא חסימה, אין עליו חובת השבת אבדה, ואסור להחזירו לבעליו ויש לאבדו.

מכיוון שהמכשיר איננו מאושר ומושגח הרי שניתן לגלוש עימו למקומות איומים ונוראים ולמקומות אסורים, ולכן אסור להחזיקו – גם מי שחושב שיכול לשמור את עצמו ולא להשתמש בו לדברים אסורים. סיבת האיסור שתקנת הדור שהחזקת מכשירים שכאלו מביאים מכשול קשה לעולם. [וכבר ידוע מה שאמרו בשם מרן המשגיח רבי אליהו לופיאן זצ"ל ששבזמן הזה היצר הרע השטן והסטרא אחרא מוציא את כלי המלחמה את הנשק הכי איום ונורא שיש לו, ובאמ זו מלחמה קשה מאוד נגד הסטרא אחרא ומי שיעמוד בה מובטח לו שיזכה לקבל פני משיח צדקנו]

וענין זה הוסכם ותוקן על ידי כל גדולי ישראל שקבעו ואסור להחזיק מכשירים אלו כשהם אינם חסומים לשימושים פסולים. וכן מצינו בכל הדורות שתיקנו חכמי וגדולי הדור תקנות לגדור את פרצות הדור ויש להם כוח וסמכות לכך. ולכן אסור להשיב דבר איסור לבעליו ואין מצוות השבת אבידה במכשיר לא כשר

מקורות:

לגבי הדין שאסור להשיב לבעלים דבר איסור הדבר מבו' בשולחן ערוך  חושן משפט סימן רסו סעיף ד “חתול רע שמזיק לקטנים, אין צריך להשיבו לבעלים, אלא כל המוצאו הורגו וזוכה בעורו”. מבואר שדבר שאסור להחזיקו אינו במצוות השבת אבדה, ואף מותר להורגו. ו

ומקור הדין מופיע בגמ' במסכת בבא קמא דף פ עמוד ב "אתא שונרא קטעיה לידא דינוקא נפק רב ודרש חתול מותר להורגו ואסור לקיימו ואין בו משום גזל ואין בו משום השב אבידה לבעלים וכיון דאמרת מותר להורגו מאי ניהו תו אסור לקיימו מהו דתימא מותר להורגו איסורא ליכא קמ"ל אמרי וכיון דאמרת אין בו משום גזל מאי ניהו תו אין בו משום השב אבידה לבעלים אמר רבינא לעורו"

וכך גם פוסק הרמב"ם הלכות גזילה ואבידה פרק טז הלכה טו "חָתוּל רַע שֶׁהוֹרֵג אֶת הַקְּטַנִּים אָסוּר לְקַיְּמוֹ וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם גֵּזֶל וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם הֶשֵּׁב אֲבֵדָה אַף עַל פִּי שֶׁעוֹרוֹ מוֹעִיל אֶלָּא כָּל הַמּוֹצְאוֹ זָכָה בּוֹ וְהוֹרְגוֹ וְהָעוֹר שֶׁלּוֹ".

ובספר פתחי חושן [על הלכות אבידה סוף פרק א' עמוד רצב] בהערה סח כתב ש"לכאורה יש ללמוד מכאן שבחפץ המיוחד לדבר איסור כגון סכין גילוח וכדו', אינו חייב בהשבה.ואפשר שאף אסור להחזיר כמו שמצינו גבי אבידת עכו"ם שאסור להחזיר ואמרו הטעם משום מחזיק ידי עוברי עבירה וכל שכן בישראל שיש גם משום לפני עור, ואף משלו אסור להושיט לו, וכמו שכתבו התוס' פרק קמא דעבודה זרה. ולפי זה נראה שאף על פי שנתבאר לעיל שמומר לתיאבון מחזירין לו אבידתו, בדבר שהוא מומר בו, אסור להחזיר לו."

אלא שמהדין הנ”ל נראה שאין חובה, אבל אם ירצה יכול להשיב. אמנם בפתח”ח הביא ראיה נוספת לדבריו שבאבדת גוי אסור להחזיר כדי שלא להחזיק ידי עוברי עברה, וה”ה להחזיק דבר שמקיים בו איסור אין להשיבו.

ועוד ראיה ממצא שטר שיש בו ריבית, שצריך המוצא לקורעו למרות שמפסיד לבעליו את הקרן. מוכח שדבר איסור לא משיבו לבעליו, וצריך להשליכו לאיבוד.

"ויש להסתפק לאחר שבא ליד מוצא מה יעשה בו (יש ג להסתפק אם מותר להזיק לחברו דבר שעובר בו עבירה, עי הלק"ט ח"א סימן סא, ובע"ה נדון בזה בפת"ח [ח"ו] דיני נזיקין פרק א' הערה א), ויש להוכיח מהך דמצא שטר שיש בו רבית שאסור להחזיר לו, ואף צריך לקורעו, כמו שכתב הסמ"ע סימן סה ס"ק כה, וכן הוא ברמ"א יו"ד סימן קסא סעיף יא, ומדברי הרמ"א שם משמע שאפילו בשטר שמדינא יכול לגבות בו את הקרן, אף על פי כן אמרו שיקרענו ויפסיד גם את הקרן, משום שמא יגבה בו את הריבית, וכל שכן שמותר לאבד את חפץ האיסור עצמו (ודוחק לחלק בין קורע שטר שאינו אלא מדינא דגרמי לבין מאבד ממון ממש, וצ"ע), ומ"מ יש לדון עדיין באם יכול למכור את החפץ לעכו"ם באופן שאין בו איסור, הרי יכול לקיים מצות השבה בדמיו ואפשר שכל שאינו חייב בהשבת גוף החפץ אינו חייב בהשבה בדמיו."

ומסקנת דבריו שם, ואולי זה העצה בכאלו מקרים, שהרי לפעמים יש במכשיר תמונות או מסמכים חשובים:

"ועל כל פנים נראה שהרואה חפץ איסור לכתחילה לא יגע בו, ונראה שאינו עובר משום לא תוכל להתעלם ומשום השב תשיבם, דלא גרע מזקן ואינו לפי כבודו, וכל שכן בכבוד שמים".