מזוזה

שאלה:

שלום הרב
אני מתכונן לעזוב את הדירה ששכרתי עד עכשיו, רציתי לדעת האם זה בסדר שאני ימנה את משכיר הדירה (יהודי) שהוא יוריד את המזוזות שלי ישלח אותם לבדיקה וישים את המזוזות שלו וכל זה בלי שאני יהיה במקום דהיינו שהוא השליח שלי לעשות את זה
תודה רבה

תשובה:

לא הבנתי מה הבעיה? אם הוא נאמן עליך כמובן.

מקורות:

בגמרא במסכת קידושין דף מא עמוד א' נאמר ש"מצווה בו יותר מבשלוחו" הדבר נאמר שם לגבי קידושין שעדיף שהבעל יעשה אותם בעצמו ולא על ידיד שליח, וכן הוזכר שם לענין ההכנות לשבת שהאמוראים טרחו בהם בגופם ממש וכך גם מובא במסכת שבת דף קיט עמוד א, גודל הטרחא ועיסוק הרב שהיה לאמוראים בהכנות לשבת.

אמנם דין זה שייך גם לשאר המצוות וכך מבואר במגן אברהם אורח חיים רנ סעיף קטן ב "להכין בעצמו: וה"ה בכל מצוה מצוה בו יותר מבשלוחו:" וכן כתב בפתחי תשובה אבן העזר סימן לה "מצוה שיקדשנה בעצמו. ע' בס' יד המלך פ"ל מהל' שבת דין ו' שהעיר למה לא מצינו הא דמצוה בו יותר מבשלוחו רק בשני מצות בקידושי אשה ובהכנת כיבוד שבת ולא בשום שארי מצות כגון השבת גזל ועשית מעקה והענקה ומזוזה וכדומה ע"ש שכ' טעם נכון לחלק בזה ומ"מ לדינא אין דבריו נכונים ואשתמיטתי' דברי המג"א בא"ח סי' ר"נ סק"ב שכ' בהדיא דה"ה בכל מצות אמרי' מצו' בו יותר מבשלוחו וכן משמע בש"ס בכמ' מקומו' וע' בש"ת שם" אמנם יש שביארו שדווקא במצוות הללו יש ענין מיוחד בעשייתם על ידי האדם בעצמו ולא על ידי שלוחו מפני שבלאו הכי אין יחס לאותו האדם כעושה במצווה כלל, וכן בשבת מצינו שיש ענין דווקא בטרחא וההכנה לה, אמנם משמעות הגמ' היא ששבת היא רק משל ודוגמא לכך ואם כן יש לכאו' עדיפות לעשות את המצוות בגופו.

וכך כתב בשו"ת מהר"ח אור זרוע סימן קכח:"תנן האיש מקדש בו ובשלוחו. ואמרינן בגמרא מצוה בו יותר מבשלוחו. וא"כ בשחיטה ובהפרשת חלה נאמר בו. ולא יעשה שליח לשחוט בהמתו ולהפריש חלה מעיסתו? וגם לא ידעתי איך ראובן יברך על שחיטת בהמת שמעון או על הפרשת חלה מעיסה שאין הוא מצווה לשחוט בהמה זו ולא להפריש חלה מעיסה זו? וגם מאי שנא הפרשת חלה שיכול לקיים מצותו ע"י שליח מכל המצות תפילין וציצית סוכה ולולב ואכילת מצה? ושמא שחיטה והפרשת חלה אין מצוותן אלא שתתקן העיסה מדכתיב גבי תרומה גם אתם אשמעינן שעיקר מצותה רק לתקן העיסה וליתן חלה לכהן. וכן שישחט הנשחט וכן קידושין עיקר המצוה שתהא לו אשה מקודשת. וכן בגירושין ובהפרשת תרומה ושחיטת קדשים ובקביעת מזוזה ועשיית מעקה. אבל בתפילין וציצית ואכילת מצה וסוכה ולולב אין שייך שליחות. אכן צריך ליתן טעם מאי שנא חליצה דלא איפשר לקיומה ע"י שליח מגט. ושמא דבעינן חליצה דומיא דייבום. או שמא דכתיב וחלצה נעלו מעל רגלו. ודוקא בקידושין מצוה בו יותר מבשלוחו שאין השליח נהנה מן הקדושין כלום ואדרבה נפסד שנאסרת עליו. אבל בשחיטה והפרשת חלה וכיוצא בהם לא יהא מצוה בו יותר בשלוחו /מבשלוחו/. כאשר נהגו כל רבותינו וכל העולם אעפ"י שבקיאים בהלכות שחיטה נותנים לחזן לשחוט. וכן יהא גם בהפרשת חלה וללמד את בנו תורה שבתחלה משכירים מלמדים ואין האב עצמו מלמדו. וכן יהא גם במילה שאפילו האב אומן יכול לכתחלה לומר לאחר למול. ואעפ"י שבמילה אין המוהל נהנה גם אבי הבן אינו נהנה והרי הם שוים ובכל אלה יוכל השליח לברך. אכן בקידושין איני סבור כלל שיוכל השליח לברך ולקדש את האשה. אם לא שהמשלח עומד אצלו ושומע ויוצא בברכת השליח. שאפילו אם היה מקדשה בעצמו היה חבירו מברך בשבילו ומוציאו. שכן כתב רבינו אבא מארי זצוקלה"ה שאם ראובן מניח תפילין או מתעטף בציצית חברו מברך בשבילו. שכן שנינו כל הברכות כולן אעפ"י שיצא מוציא. וכן בהדלקת נר חנוכה אם ראובן מדליק נרותיו של שמעון כדרך שרגילין העולם כשיש אלמנה בבית אומרת לאחד מאנשי הבית להדליק נרותם בשבילם. סבורני שלא יברך אלא אם כן יעמוד משלח בצדו ויצא בברכתו."

ומבואר בדבריו שכן המנהג לעשות מצוות על ידי שליח וכך גם בחיוב בדיקת המזוזה בודאי שניתן לעשותו על ידי שליח. ועדיין משמעות הגמ' שאכן יש ענין במצווה לעשותה על ידי הבן אדם עצמו, ואלי באמת גם בכדי ידע שפועל ועושה על הצד הטוב ביותר.