זכויות יוצרים בהעתקת שירים

שאלה:

שלום רציתי לשאול:
א.באלבומי מוזיקה מסויימים כמו של שוואקי או שמחה ליינר, כתוב בגב הדיסק שמותר להעביר את השירים רק לנגן האישי של הקונה. והכוונה שאי אפשר להעביר את השירים לכל בני המשפחה הגרעינית אלא מותר להעתיק רק לנגן אחד בלבד. (ככה ראיתי שהביא בספר מעשה רשת – האינטרנט בהלכה שראיין את האמרגן של שוואקי (עמ' 275) ואת מרדכי בן דוד (עמ' 279) ושניהם אמרו לו כנ"ל). ורציתי לדעת האם יש להם זכות לקבוע דבר כזה הרי דבר זה אומר שאם יש לאדם עשרה אנשים במשפחה, יצטרכו לקנות 10 אלבומים (בערך 500 שח')!!!
ב. וכן במקרה שהזמר כותב בגב הדיסק שדיסק זה הינו נמכר לקונה רק לתקופה של כך וכך שנים. האם יש לו זכות לעשות זאת?
ג. וכן רציתי לדעת מי מפוסקי זמנינו (אשמח אם אפשרי למקור מדוייק) מתיר להוריד שירים ולשמוע אותם מדין זוטו של ים או שאר היתרים…
תזכו למצוות!!!

תשובה:

שלום וברכה,

לפי הלכה מותר להעתיק שירים וסרטים לצורך אישי ולא לצורך מסחרי. מאחר והחוק מתיר העתקה לכן לא חל גם איסור הלכתי. איסור זכויות יוצרים חל בתוכנות וספרים וכדו'. ולכן אין תוקף לאיסור של הזמרים הנ"ל.

בהצלחה.

מקורות:

ראה עלון המשפט גיליון מספר 39 מאמר של הגאון הרב מנדל שפרן שפסק כן.

הטעם של זוטו של ים סובר מרן הגרי"ש שאינו קיים, מאחר ורואים שהבעלים לא התייאשו וממשיכים למכור. אולם מטעמים אחרים יהיה מותר כאמור לעיל.

בכל יצירה, יכולים להשתתף גורמים שונים, כאשר כל אחד מהם, יכול להיות בעל זכויות היוצר. כך למשל, ביצירה קולנועית, ישנו התסריטאי אך ישנו גם גוף השידור, המשדר את הסרט או הסדרה, אשר יכול לקבל את זכויות היוצרים.

קיומה של זכות יוצר, פירושה כי לא ניתן לעשות ביצירה כל שימוש שאינו שימוש מותר, כהגדרתו בחוק, מבלי לקבל רישיון מתאים. למשל, כאשר מדובר על סרט, אין להציגו בפומבי, ללא קבלת רשות מבעלי זכות היוצר. לעומת זאת, צפייה בסרט בשימוש פרטי, מותרת כמובן. הכוונה היא למנוע שימוש מסחרי של ציבור המשתמשים, ביצירה, ללא קבלת רישיון מתאים מבעל זכויות היוצר.

עלינו להגדיר את האיסור ההלכתי של זכויות יוצרים. אדם שטרח והוציא הוצאות ובנה יצירה, תוכנה, פטנט וכדו' ורוצה לאסור את העתקת היצירה על אחרים, כדי שרק הוא ימכור את היצירה. יש לדון איך נוכל מצד ההלכה להגן על היצירה ולאסור על אחרים להעתיק. יש שרצו להגן שהמכירה תהיה על תנאי שמשייר לעצמו את הזכות של העתקה, ונמצא שזכות העתקה לא רכש הקונה. ואם עובר ומעתיק נחשב שמשתמש בחפץ שלא שלו. אלא שדרך זו בעייתית, כאשר אדם מעתיק מתוכנה פרוצה, או מהאינטרנט, שלא תועיל ההגנה של שיור בקניין, כיון שלא רכש מהבעלים כלל, ואין לו חובה כלפיו.

דרך נוספת יש שכתבו משום יורד לאומנות של חברו. וגם דרך זו בעייתי שיורד לאומנות היינו דווקא אם סוחר בחוכמה של החבר. אבל אם מעתיק לעצמו לא יהיה איסור.

הדרך המרווחת ומסתברת מצאנו בשו"ת שואל ומשיב מהדורה קמא חלק א סימן מד וז"ל: "ודאי שספר חדש שמדפיס מחבר וזכה שדבריו מתקבלים ע"פ תבל פשיטא שיש לו זכות בזה לעולם והרי בלא"ה אם מדפיסים או מחדשים איזה מלאכה אינו רשאי אחר לעשות בלא רשותו והרי נודע שר' אברהם יעקב מהרובשוב שעשה החשבון במאשין כל ימיו קבל שכרו מהקיר"ה בווארשא ולא יהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלהם וזה דבר שהשכל מכחישו ומעשים בכל יום שהמדפיס חבור יש לו ולב"כ זכות" השואל ומשיב לא הביא מקורות מהפוסקים על האיסור, ואסר זאת מהמנהג וההיגיון. ונבאר דבריו בעזהשי"ת: כתב הרב הנ"ל 'ולא תהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלהם' נראה שכוונתו שאם העולם סוחר בהמצאת חוכמה, ונותנים בעלות לממציא, יש לראות הבעלות כחפץ גשמי, והבעלות על היצירה היא בעלות קניינית, ככל רכוש שיש לאדם שאסור לגזול ממנו. בזמנים עברו המושג של המצאת יצירה היה נחשב לדבר שאין בו ממש. כיום שהעולם סובב סביב סחר בהמצאות וחוכמות, יש לראות את היצירה כדבר שיש בו ממש. ולכן אם מפר את הזכויות של החבר ומשתמש בהמצאת החוכמה שלא כנהוג נחשב לגזלן. [ולן הראיה שמביאים מפוסקים שהיו לפני קרוב למאתיים שנה לא רלוונטי, מאחר והסחר בשוק השתנה, וגם לשיטות שהתירו יתכן שכיום ההגדרה ההלכתית תשתנה]. מרן הרב אלישיב זצ"ל וכן הגאון הרב מנדל שפרן שליט"א נוקטים את שיטתו של השואל ומשיב להלכה פסוקה. ולפי דעתם יש בעלות על קניין רוחני. ואוסרים לפגוע בזכויות יוצרים. ואין הבדל אם מעתיקים לצורך אישי או לצורך מסחרי. וכן אין הבדל אם מעתיקים מתוכנה שנרכשה, או שמתוכנה פרוצה. השיטה המחמירה הזו יש בה גם קולות מסוימות: כאשר החוק לא רואה את הטרחה לזכויות יוצרים – סוג של יצירה שלפי החוק מותר להעתיק, או שאין כאן יצירה לפי החוק, גם לפי הלכה לא יוכל הבעלים להגן על הטרחה שלו. מאחר וכדי ליצור קניין על בעלות רוחנית צריך שבעולם יסחרו ביצירה הזו, אך אם לא סוחרים ביצירה כזו, ולא נהוג לשלם על טרחה מסוג כזה, לא נחשב לבעלות קניינית, ולכן אין איסור להעתיק. למשל: להעתיק בגד שאין לו גזרה ייחודית, אין אפשרות על הבעלים לאסור. מאחר ואין איסור להעתיק גזרה של בגד, אל אם כן יש גזרה מיוחדת שניכר שהוא של חברה מסוימת. כמו כן בהעתקת שירים רבים מפרשים את החוק שאין איסור הפרה בהעתקת שירים כאשר העתקה נעשית לצורך אישי, ולכן יהיה מתר להעתיק, ולא יוכל המשורר להגן על העתקת שירים.

וכך בדיוק גם בהעתקת סרטים. אדם עובד קשה על הסרט שהוא מוציא ועל פי חוק אסור להעתיק ממנו לצרכים מסחריים.

נציין, כאשר המטרה היא הפצתו לרבים, אין הבדל אם זה בדיוק "מסחרי" – כלומר, ריווחי, או הפצתו בחינם. מאחר שהוא מפיץ לרבים בכך הוא גוזל את קניינו הרוחני של האדם.

אגב, בשו"ת אגרות משה חו"מ דן הרחבה בזווית אחרת של סוגיית זכויות יוצרים – בדין יורד לאומנותו של חברו. ולאחר שמסביר את הכללים, הוסיף שאפילו אם ההוא שיורד לאמנות חברו עושה אך ורק למטרת שירות לציבור שלא למטרות ריווח כלל, זה ודאי אסור וחמור יותר, משום שסוגיית יורד לאומנות חברו יש כללים מתי יש זכות לראשון ומתי לשני, אבל כאשר השני לא בא מצד זכותו להתפרנס ולהרוויח אלא רק לצורכי אחרים, ודאי שאסור לו, ואל לו ולדאוג לאחרים על חשבונו של הראשון. כמובן שאיני מביא את הדוגמה הזו כראיה לאיסור במקרה שלך, משום שבכל זאת האיסור ייקבע בהתאם לכללי החוק כפי שביארנו, אבל רק על מנת להדגיש שאפילו לצורך אחרים וזיכוי הרבים אינו יכול להיות על חשבון זכויות של האדם.