שאלה:
בערב החג הכנתי טשולנט לשבת. היה לי סיר מלא שעועית תפו"א קישקע וקצת בשר. מכיון שאני לא יודע איך לבדוק את השעועית נתקפתי בחשש אז ביום שישי (יו"ט) העברתי לתבנית את התפו"א הבשר והקישקע (לא הכל. קצת נשאר עדיין בסיר) מתוך הבנה שזה נחשב כאוכל לגבי השעועית. וגם יותר קל היה להוציאם מאשר את השעועית. בשבת הבשר "נאבד" בתוך התבנית ואחרי שיצא לי בצלחת תפו"א וקישקע ולא הצלחתי לראות את הבשר "חפרתי" קצת ואז גיליתי אותו מסתתר מתחת לתפו"א והוצאתי. האם בכל א' מהמקרים עברתי על איסור בורר?
אם כן, האם היה מותר לי לאכול? (הסתפקתי בשעת מעשה אם מותר לאכול והקלתי לעצמי משום כבוד שבת שלא היה לי בשר אחר זמין אך כמובן שאם היה אסור הרי שהיה עלי להמנע מלאכול בשר כמובן) ומה היה הנכון ביותר לעשות?
תשובה:
שלום וברכה
המקרה הראשון בודאי היה בורר, ולא עוזר זה אוכל מפסולת כיון שזה לא היה לשימוש מידי וכלל לא לשימוש באותו היום. המקרה השני אינו בורר, מה שאדם חופר לעצמו בצלחת זה נקרא פילוס דרך ולא פעולת ברירה ראה משנה ברורה בסי' שיט סעי' טו. בכל מקרה מותר היה לאכול כי לא תיקנת את האוכל, וכל מה שעשית יכולת לעשות בהיתר גם למחרת. אינני רואה שום הנאה שקיבלת מפעולת הברירה.
מקורות:
על המקרה הראשון בו הוציא את האוכל מתוך הכלי כשאינו צריך לו, יש לדון האם הדבר נחשב כאוכל מתוך פסולת, שניתן לומר שאותו שאין צריך לו נחשב פסולת. ונביא לכך מספר מקורות:
תוספות מסכת שבת דף עד עמוד א: "היו לפניו שני מיני אוכלין גרסינן – וכן פירש רבינו חננאל, דבאוכל מתוך אוכל שייכא ברירה, שבורר אותו שאינו חפץ לאכול מתוך אותו שרוצה לאכול, דאותו שאינו חפץ בו חשיב פסולת לגבי אותו שחפץ לאכול."
חידושי הריטב"א מסכת שבת דף עד עמוד א: "גירסת רש"י ז"ל היו לפניו מיני אוכלין. ולא גריס שני מיני אוכלים, דהכא בבורר אוכל מתוך פסולת הוא ולא בבורר אוכל מתוך אוכל. ור"י ז"ל גורס שני מיני אוכלים, שבורר אחד מחבירו, והא דקאמר לקמן בורר אוכל מתוך פסולת, המין שאינו [חפץ] לאכול קרוי פסולת."
ומכל מקום הרי שהדבר לא ענה גם על הכללים הבסיסיים של ההיתר לברור שהם אוכל ביד ומיד דהיינו שיהיה לשימוש מידי ובאותו היום.
אמנם יש לדון מהו שימוש מיד, ובכך דן בספר אגלי טל הלכות בורר סעיף ט':
"אלא עד שעה סמוך לברירתו וכו'. הב"י בסי' שי"ט כתב בשם המרדכי דוקא להתחיל לאכול אחר ברירתו אבל לאכול אחר שעה נעשה כבורר לאוצר. והרמב"ם כתב וכו' ומשמע דלא שרי לברור אלא לאכול מיד אחר ברירתו אבל לאכול אחר שעה נעשה כבורר לאוצר ואפשר שכל בורר לצורך סעודה כל זמן שמיסב באותה סעודה חשוב לאלתר כדעת ר"ח עכ"ל הב"י וכו' וכן משמע בתוס' בסוגיא שהקשו על רש"י שמתיר בנפה וכברה לאלתר ממתני' דספ"ק דביצה דאסור בנפה וכברה ביו"ט ולא מפליג בין לאלתר לבו ביום ע"ש. ואף דהברירה הוא כשהקטניות חיים ועדיין מחוסרין בישול מ"מ נקרא לאלתר. וכן מוכח בעבודת הקודש לרשב"א [ב"מ ש"א פ"ה] שסובר שמה שהותר ברירת קטניות ביו"ט היינו דוקא לאכול לאלתר. ויש לדחות קצת דשפיר הוי סמוך לסעודה וקודם שיתבשלו הקטניות אוכל דברים אחרים. מ"מ פשטן של דברים אינו כן.
ע"כ נראה דודאי אין שום חילוק בין איסור לחיוב חטאת בזה וכל שאינו נקרא לאלתר חייב חטאת. אלא משום דלשון לאלתר סובל אפי' אינו לאלתר ממש כמו שהוכיח הריב"ש מהא דגיטין ע"כ אין לנו לחייבו חטאת בג' וד' שעות דדילמא גם זה בכלל לאלתר. וגם אין לנו להתיר כי אם לאלתר ממש או בתוך שעה המפורש במרדכי להתיר. ולפמ"ש אין צורך לחלק לדעת הרמב"ם בין ברירת אוכל מפסולת בין ברירת אוכל מאוכל. אלא דלהתיר לא התיר הרמב"ם רק לאלתר ולחיוב חטאת דוקא בין הערבים כנ"ל. ועדיין מבעיא לי במה שלמדנו מהמרדכי דבתוך שעה מותר. יש לומר דוקא שאוכל מה שבורר תוך שעה לברירתו. אבל תוך שעה לסעודתו ובתחילת סעודתו אוכל דברים אחרים שוב אסור. ולפי"ז יתקיימו דברי המג"א הנ"ל דבעי סמוך לסעודתו ממש היינו אם אוכל מה שבורר לאחר שעה לברירתו ובתחילה אוכל דברים אחרים. וצ"ע:"
ולגבי השאלה השניה שהיא אופן האכילה מן הצלחת שאינו נחשב כבורר, אלו דברי המשנה ברורה: "לא מקרי ברירה – אם לא שקצת מהם אינם טובים כ"כ כמו חתיכות האחרים כגון שנקדחו מכח הבישול איזה חתיכות דגים ורוצה לברור אותן שלא נקדחו או שאיזה חתיכות דגים הוי מדג חי ואיזה מדג מת ורוצה לברור אלו מאלו בכל זה אפילו במין אחד שייך ברירה וצריך לברור זה שרוצה לאכול עכשיו ודמי ממש לעלין מעופשין בס"א. ותפוחים חמוצים ומתוקים מסתפק הפמ"ג אי מקרי מין אחד אם לא ואם מחמת חמיצותו אין ראוי לאכול הוה בודאי דומה לפסולת ויש בזה משום איסור ברירה ואפי' נאכלים ע"י הדחק יש בזה איסור מדרבנן ודמי לעלין מעופשין הנ"ל בס"א. והנה הט"ז מחמיר אפילו במין אחד שלא יברור אלא אותו שרוצה לאכול עתה או שיקח סתם מן הבא בידו להניח לסעודה אחרת לא דרך ברירה אבל הרבה אחרונים חלקו עליו והסכימו עם הרמ"א שפסק כתה"ד. ודע דבשר צלי ומבושל מקרי ב' מינים לענין זה וכ"ש בשר של מיני עופות מחולקין וע"כ צריכין ליזהר בסעודות גדולות שמונחים כמה מיני עופות יחד ובוררין להניח למוצאי שבת שיבררו אלו שרוצין לאכול עכשיו ולא להיפוך. כתבו האחרונים דה"ה בכל דבר כשהם שני מינים כגון כלים ובגדים שייך ברירה וע"כ צריך לברור זה המין שרוצה ליטול עכשיו והשאר ישארו על מקומם ולא להיפוך ואפשר דאם תלוים כמה בגדים על הכותל ומחפש אחר בגדו שרוצה עכשיו ללבשו ועי"ז מוכרח לסלק מתחלה כל שאר הבגדים לא הוי בכלל בורר וכן אם מונחים בקערה כמה מינים יחד זה על זה והמין שרוצה לאכול מונח למטה ומסלק אלו שמונחין למעלה כדי שיוכל להגיע להמין שלמטה וליטלו לא הוי בכלל בורר ועיין בבה"ל:"
