פאה נכרית – למה להתיר?

שאלה:

שלום וברכה.
מדוע הרבנים באתר הזה מתייחסים באהדה רבה לפאות נוכריות, מדוע אין שום איזכור בתשובות של הרבנים לזה שיש מעלה בכיסוי ראש, מדוע הרב סומך על כל אישה שתבין 'אם זה צנוע' זה בסדר, 'אם הציבור החרדי הולך כך זה בסדר'? השאלה באמת באה ממקום טוב ואין רצוני לקנטר אלא להאיר.

תשובה:

שלום וברכה

ראשית מה שאתה כותב שיש מעלה לכיסוי ראש אחר, זה גם תלוי איזה… יש נשים שהולכות במטפחת ומגלים שערות מקדימה, ויש שהולכות בכיסויי ראש מאוד מובלטים וגבוהים באופן שאינו צנוע, וגם בפאות עצמן יש פאות צנועות ויש שאינן כאלו, לכן בכל הנוגע לצניעות אנחנו לא עוסקים, כמו שבגד יכול להיות צנוע ויכול שלא, כך פאה ומטפחת וכל דבר אחר. מה שכן דנים בנושא הפאות הנכריות, הוא האם יש איסור גורף לפאה נכרית? האם אותם פוסקים שאסרו פאה נכרית אכן היו אומרים זאת גם היום? ועל כך אנחנו משיבים תשובה הלכתית טהורה, זה לא נושא להשקפת עולם או דרכי הנהגה של בת ישראל וכו', מדובר על הלכה פסוקה, שכיון שהיו מנהג נשות ישראל הכשרות ללכת בפאה נכרית, אין בזה חשש של דת יהודית, וכל אותם שאסרו משום דת יהודית, הוא משום שבזמנם לא היה כך מנהג נשות ישראל הצנועות. בכל הנוגע לדת יהודית מנהג כזה הוא הקובע. וכשם שבמשנה ברורה מבואר שללכת עם מטפחת בלא רדיד מעליה זה כנגד דת יהודית, וכל אדם מבין שהיום זה לא נכון, כך גם מי שאסר פאה מטעם זה יודה שהיום זה לא נכון.

הדבר שאנחנו הכי מתנגדים אליו בנושא הפאות, הוא שמשום מה כל פעם שנשאלת שאלה הלכתית כזו, יש אנשים שמגיבים בצורה לא נעימה ולא נימוסית, לפעמים גם מנבלים פה בצורה חמורה [ואנחנו כמובן לא מפרסמים זאת באתר] או שכותבין דברים לא עניניים, כביכול לא מדובר בהלכה אלא באזיו פוליטיקה וכדומה, וזה חבל… הדרך בה אתה מציג את שאלתך זה נעים ונחמד, ירבו כמותך בישראל.

נכון הדבר שמטפחת צנועה המכסה היטב באופן מוקפד ועדין, מהודרת יותר מפאה נכרית, ואשה הולכת כך תבורך מן השמים.

שבת שלום ומבורך.

מקורות:

הצטרף לדיון

10 תגובות

  1. שלום וברכה לרבנים היקרים והחביבים,

    כאשר כותבים שמטפחת זה הידור, יש לזכור היטב שהיא בדיעבד גמור, אליבא דגמ' שאסרה זאת משום דת יהודית (קלתה היא מטפחת אליבא דהרמב"ם ועוד) וכך נפסק ברמב"ם ושו"ע שמצווה לגרשה ויוצאת בלי כתובה.

    ויש להעיר עוד ממהר"ם חאגיז בספרו אלה המצוות (מצווה רס"ב) שהיות וגם מנהג הגויות לכסות במטפחת, יש בזה בחוקותיהם לא תלכו ואסור מדאורייתא… ואמנם כיום מקילים גם בפאה וגם במטפחת (ומבארים שלא שייך האיסור הנ"ל) אבל לומר שמטפחת זה הידור, זה קשה.

    ובענין ההידור במטפחת, גם בזה יש חילוקי דעות בין הגדולים, וכעשרים פוסקים מכל החוגים (ומכללם החזו"א, הרבי מליובאוויטש, הגר"ש משאש, הגרמ"י לפקוביץ, הגרב"צ אבא שאול, ועוד) סברו שיש הידור בפאה בכל אופן, כדי שלא תתגנה לבעלה עם מטפחת ויסתכל על אחרות, וגם בגלל שטבע המטפחת לגלוש מהראש ואז נראה השיער.

    ויעויין בספר חו"כ פרק יז, שהביא דבריהם באריכות.

    bit.ly/chenvechavod

    יישר כחכם, שאתם מזכים את הרבים, אל תיראו ואל תחתו מהני בריוני שמנסים להשליט דעתם בכח, כבר עשרות שנים ע"י תעמולה בלתי פוסקת.

  2. מטפחת מוקפדת צנועה וחסודה היא הידור בעיני, וראה כיצד הולכות נשות ירושלים בנות הישוב הישן. ומכל מקום הכל לפי הענין.

  3. מי שמע כזאת????????????
    להגיד על מטפחת שזה דיעבד?!
    איזה תירוץ זה, שזה מחליק….?
    אם היא תקשור טוב המטפחת לא תיפול.
    ומה זה התירוץ שיסתכל על אחרות? מה אשה צריכה ללכת הכי באופנה והכי יפה שיש בשוק, בגלל שבעלה יכול ללכת בשוק ולהסתכל על אחרות? מי שמע כזאת עד היכן הגענו????????

  4. למגיב בשם א.א.א.
    גדולי הדור כתבו סברות אלה, גאונים וצדיקים שקוטנם עבה ממתננו, ובהסתמך על המציאות שראו במו עיניהם.
    זוהי דעת החזו"א שהובאה בספר דינים והנהגות מהחזו"א (חלק ב' פ"ח אות ט') שמטפחת לפעמים מחליקה. וזהו אינו "תירוץ" אלא זהו הדין לכתחילה, להלכה ולמעשה.
    וכן העיד הגר"א אבא שאול (בחוברת כיסוי ראש לאשה) בשם אביו הגדול, "כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות".
    ובספר "תפארת אבות" (פניני האור לציון חלק שישי) ביאר דעתו: "לתלמיד שתמה על דבריו מצד שפאה מושכת עין, הסביר רבינו שחובת כיסוי ראש לאשה אינו משום "ולפני עיור" שיש לאנשים יצר הרע ומביאה אותם ח"ו לידי הרהור, שכן לפי זה גם בתולות יהיו חייבות לכסות ראשן, אלא דין מיוחד הוא באשה שנישאת".
    וכן מרן הגר"ש משאש, רבה של יהדות מרוקו, העיד מה שראו עיניו: "והנה באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה" (יעויין באריכות בשו"ת תבואות שמש אה"ע סי' קל"ז, שמש ומגן חלק ב' סי' ט"ו-י"ז).
    וכן הגר"מ שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית ביאר בספרו דת והלכה סימן א', "אם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין".
    וכן מרן הגרמ"י לפקוביץ, ביאר במכתבו מדוע העדיף פאה על מטפחת, "שלא יבואו ע"י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים".
    והגר"י עבאדי העיד בשם הגר"מ פיינשטיין, רבן של כל בני הגולה (ראה בספרו שו"ת אור יצחק אה"ע סימן ג) שאמר לו "פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת", והוסיף על כך "ופוק חזי שדבריו צודקים".
    איך אפשר לקחת את כל דברי הדור שמעידים על מה שראו במו עיניהם, ולהתייחס לדבריהם בזלזול כל כך גדול?

  5. ובאשר למה שכתב המגיב, שתקשור מטפחת שלא תיפול, רואים בחוש שטבע המטפחות להחליק, וזה מה שלובשות הנשים, ואי אפשר להכריחן ללבוש בד מסויים או סוג מסויים בלבד, כי לא ישמעו לנו, וגדולי הדור דיברו לפי המציאות שראו במו עיניהם. והיות ופאה אין בה שמץ איסור כלל ועיקר, המליצו על פאה.
    ובאשר לסברא השניה שכתב המגיב, גם זה מובא בדברי גדולי הדור. החל ממהר"ם אלשקר שהוא מגדולי האחרונים, בשו"ת שלו (סי' ל"ה), "דבר שדרכו להיות מגולה דלבו גס ביה מותר, ואפי' לק"ש, כדפרישית, וכן כתבו המפרשים ז"ל, וכן כתב ראבי"ה ז"ל, כל אלו שהזכרנו לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי השער לא חיישינן דליכא הרהור, וכן הסכים בעל המרדכי והרא"ש ז"ל… ואי לא איירו אלא באשת איש ובמסתכל ומתכוין ליהנות, אטו באשת איש וברשיעי עסקינן? ובבירור אמרו זכרונם לברכה, דאפילו באצבע קטנה אסור להסתכל, ואפילו בבגדי צבעונין שלה נמי אסור, וכל שכן בשערה… וכמה לא חלי ולא מרגיש האי גברא דקאמר לה להאי מילתא, דכיון שנהגו לגלותו מימי עולם ומשנים קדמוניות ברוב תפוצות הגולה… ואין בידו למחות, איך עלה בלבו לאוסרו? ואף אם היה אסור, דאפילו באיסורא דאורייתא אמרינן הנח להם לישראל מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין, כדאסיקנא בביצה פרק המביא… והשתא אם בדאוריתא ובדרבנן אמרינן הנח להם, כל שכן בדבר המותר שנהגו בו היתר, שכל המוכיחן בזה לא בדעת ידבר, ונמצא מכשילן ח"ו, ועתיד ליתן את הדין… ובכמה וכמה דברים הקילו רבותינו ז"ל כדי שלא תתגנה האשה על בעלה. ואין צורך באורך".
    וכן כתב מרן הגר"ש משאש בשו"ת הנ"ל, "מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן ולכל העולם בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".
    וכדבריו כתב הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, וזה לשונו: "עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו" (הובאו דבריו בקובץ אור ישראל ל"ו).
    וכן מפורש בגמ' תענית (דף כ"ג), שאבא חלקיה הגיע לעיר, ויצאה אשתו לקראתו מקושטת בתכשיטים (ראה רש"י שם), ותמהו התלמידים על כך (שהרי לכאורה מכשילה אותם), ואמר להם שעשתה זאת כדי שלא יתן עיניו באשה אחרת (זאת אומרת שאע"פ כן מותר כדי שלא תתגנה בעיניו).

  6. המשך:
    וכן כתב הגאון רבי אליעזר פאפו זצ"ל בספר "פלא יועץ" (בערך "יופי"), וזה לשונו: "כתיב שקר החן והבל היופי… אבל אם מוצא יופי ויראת ה' במקום אחד, בוודאי שיבחר ויקרב גם את היופי, שהרי אמרו (כתובות נט:) "אין אשה אלא ליופי…" וראוי לכל אדם להשתדל לקחת לבניו נשים יפות, כדי שלא יתנו עיניהם באחרת. וכן מטעם זה ילביש את אשתו ויקנה לה תכשיטין ביותר ממה שיש לו, כדי שתמצא חן בעיניו ולא יתן עיניו באחרת".
    ובספר ארחות חיים (חלק ב', הלכות כתובות) לרבי אהרן הכהן מלוניל (מהראשונים בתקופת הרשב"א), כתב על הגמ' בשבת כ"ה, שאסור לת"ח להניח לאשתו שתתנוול אפילו בימי אבלה, כדי שלא תתגנה בעיניו, שמא יכופנו יצרו להתאוות לאשה אחרת.
    וכן הוא ביומא (דף ע"ח), שכלה מותרת בנעילת הסנדל ביום התענית, כדי שלא תתגנה על בעלה. ונעילת הסנדל הוא דבר שיוצאים בו לרה"ר.
    וכן הוא בשבת (דף ס"ד), שאסרו חכמים לצאת לחצר בתכשיטים, והתירו כבול ופאה נכרית, כדי שלא תתגנה על בעלה. ואיירי שם בחצר הרבים, בחצר שאינה מעורבת.
    וכן הוא בריטב"א למסכת שבת (דף נ"ט) שגזרו חכמים על העטרות לכלות, אבל לשאר נשים התירו כדי שלא תתגנה על בעלה. ובגמ' סוטה (דף מ"ט) מבואר שעטרות לכלות הוא "עיר של זהב" שהוא תכשיט בצורת ירושלים וחובשות אותו הנשים ברה"ר, כדאמרינן בגמ' שבת (דף קל"ח) שרבי אליעזר מתיר לצאת עמו בשבת, כי דרכה של אשה חשובה לצאת בעיר של זהב, כדי להראות חשיבותה על חברותיה (ראה שם בריטב"א). וגם האוסר, אסר רק בגלל שנחשב משאוי.
    וכן הוא ברבינו יהונתן על הרי"ף למסכת שבועות (דף ה מדפי הרי"ף), ובבית הבחירה למאירי מסכת שבת (דף ס"ד), שאשה בימי נדותה אסורה לכחול ולפרכס, שלא יחמוד אותה בעלה, וזקנים הראשונים היו דורשים "והדוה בנדתה שתהא יושבת בבגדי נדות", ובא ר' עקיבא והתיר כדי שלא תתגנה על בעלה, ודרש את הפס' באופן אחר.
    וכן הוא בפסקי רי"ד למסכת כתובות (דף ד), שגם הכלה הנמצאת בתוך שלושים לאבלות, מותר לה להתקשט בתכשיטים כדי שלא תתגנה על בעלה. וכתב בים של שלמה כתובות (פרק א'), "אין מונעין תכשיטין לכלה שאירע לה אבל, אפילו אירע לה אבל תוך שלשים יום לשמחתו, אין מונעין תכשיטין ממנה, אפילו תוך ימי אבילות, אף שאין הכרע כל כך לדבריהם, ראוי להקל, דאבילות דרבנן, וכדי שלא תתגנה על בעלה הוא דאורייתא".

  7. ובהמשך לדבריי:
    מה שראיתי דוחקים בראיות הנ"ל, ומעיילים פילא בקופא דמחטא, דברים המביאים לידי גיחוך ממש, המעיין יראה שאין בדבריהם כלום. ולדוגמא, אומרים על הגמ' בתענית כ"ג שמדובר בחצרה, או שביתו היה סמוך לשדות. ולפ"ז לא מובן "כי מטא למתא", דהיה צ"ל "כי מטא לביתא". וגם לאחר מכן, נכנסה אשתו ראשונה. ומשמע שנכנס לעיר והיתה כברת דרך עד ביתו. ועוד, והוא העיקר, דמה תמהו החכמים "לימא לן מר הני מילי דתמיה לן", וכי יש איסור לאשה להתקשט בביתה וחצרה, וכי היתה צריכה לדעת שיבואו החכמים לבקרו? וגם למה ענה להם "כדי שלא אתן עיני באחרת", מדוע לא ענה דמותר להתקשט בחצר, או שביתו סמוך לשדות ואין בזה בעיה של צניעות?
    ומה שמביאים ראיות מספרים שכתבו בדרך מוסר שלא תתקשט האשה בחוץ, כוונתם שלא תתקשט יותר מדי. ולדוגמא מביאים מספר פלא יועץ שכתב "אפילו בתולות מי שהיא יראת השם לא תתראה בפני הבחורים ובפרט כשהיא מקושטת". ומלבד שזה נגד ההלכה (כמפורש בטור שאין האשה בבית הסוהר, אלא יכולה לצאת כפי הצורך), הרי זה נגד הפלא יועץ בעצמו, שכתב בערך "יופי": "וכן חיובא רמיא על האשה שתתקשט לבעלה בהיותה עמו לבדה בבית יותר מכשהיא יוצאת החוצה אל העין, במקום שיש אנשים, יותר טוב שלא תתקשט כל כך". וזה מגלה על כוונתו שכתב בדרך מוסר שתישאר האשה בביתה ככל יכולתה, וגם שלא תתקשט יותר מדי בחוץ, בצורה בולטת מאוד.
    וכן מביאים ראיה מהחפץ חיים, בספרו גדר עולם (תחילת פרק ד'), "ואל יטעה אותה היצר, שתינצל כי היתה צריכה לקשט את עצמה בעיני בעלה, כי זה שייך בביתה ולא בשוק". ומוציאים את דבריו מהקשרם, כי דבריו נאמרו בהמשך לפרק ג' שם, בגודל העוון של אשה נשואה ההולכת בראש מגולה בשוק (שבזמנו היו גם נשים חרדיות שהלכו כך), ועל זה כתב שלא יטעה אותה היצר שצריכה להתקשט על בעלה ולהיות בראש מגולה כמו כולן, שהרי זה שייך בבית, שיכולה לגלות שערותיה בביתה. ועוד, שיכולה ללכת בפאה נכרית (וגם את עצתו ללכת בפאה נכרית, משמיטים).
    ובפרט שהחפץ חיים עצמו כתב בספרו משנה ברורה (סי' ש"ג) להלכה ולמעשה, על דברי השו"ע: "כל שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים, אסור לצאת בו לחצר שאינה מעורבת, חוץ מכבול ופאה נכרית", וזה לשונו: "והוא הדין שלא להתקשט בהן בחצר גופא כשאינה מעורבת משום דדמיא לרשות הרבים… חוץ מכבול וכו'… והטעם שהתירו תכשיטים אלו כדי שלא תתגנה על בעלה אם לא תתקשט כלל". זאת אומרת, התירו תכשיטים בחצר הרבים (דהיינו חצר שאינה מעורבת) כדי שלא תתגנה על בעלה. וזה ההיפך ממה שמפרסמים בשמו ע"י הוצאת דבריו מהקשרם.
    וכן מביאים ראיה ממדרש תנחומא, שאסר לצאת בתכשיטים לרשות הרבים, כדי לא להכשיל את הרבים. אך משמיטים תחילת דבריו, "ילמדנו רבינו מהו שתצא אשה בתכשיטיה בשבת לרשות הרבים, כך שנו רבותינו, לא תצא אשה לרשות הרבים בשבת בתכשיטיה", ורק לאחר שמביא את דעת רבותינו בתלמוד הבבלי שאסרו רק בשבת והתירו ביום חול, הביא דעה החולקת על זה, ואוסרת להתקשט גם בחול. אבל הראשונים והאחרונים, שו"ע ורמ"א, פסקו כתלמוד בבלי להתיר להתקשט ברה"ר.

  8. וכן הביא הרב יוסף משדי שליט"א, מו"צ בד"ץ שארית ישראל, בחוברת אליבא דהלכתא (גליון נ"ה עמ' מג' הערה 120), בשם הגר"ח פלאג'י (מל"ח סי' כ"ז), "שכל אחד יזהיר לאשתו ולבתו וכו' שלא תצא אשה מקושטת הרבה", וכן הביא משו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' ל"ג) שכתב אודות ההתקשטות ברה"ר, לאסור רק באופן ש"מקשטת עצמה ביותר, ובאופן המושך את העין", ולא התקשטות באופן רגיל, והוא כמו שכתבנו.

  9. למגיב בשם משה
    נהניתי מדבריך הסברת בטוב טעם את דעותיך…
    אבל זה לא נכון להגיד שאשה הלובשת מטפחת
    כל כיסוי הראש שלה הוא בדיעבד גמור. (כמו שכתבת בתשובתך הראשונה.) אתה יכול לסמוך על רבניך ומוריך אבל להכריע שזה דיעבד גמור מי לנו כמרן הגר"ע יוסף שאמר שאותם נשים יישבו בגיהנם הם ובעליהם ועדיף שיצאו קצת מהשערות ולא יהיו פרועות ראש לגמרי.
    וכן הגר"מ פיינשטיין ועוד גדולי עולם.
    ובקשר למה שאמרת ובאשר לסברא השניה שכתב המגיב, גם זה מובא בדברי גדולי הדור. החל ממהר"ם אלשקר שהוא מגדולי האחרונים, בשו"ת שלו (סי' ל"ה), "דבר שדרכו להיות מגולה דלבו גס ביה מותר, ואפי' לק"ש, כדפרישית, וכן כתבו המפרשים ז"ל, וכן כתב ראבי"ה ז"ל, א"כ הרי זה דבר שדרכו להיות מגולה התחלת השיער או ליד האוזנים ואין בעיה בזה.

  10. למגיב בשם א.א.א.

    ראשית, כפי שהסברתי, גם פאה וגם מטפחת הם ענין של בדיעבד, מול פסיקת הרמב"ם והשו"ע להצריך רדיד. ואנחנו נצרכים לתירוצים, שדת יהודית משתנה לפי הזמן והמקום, כדי להסביר מדוע מותר בדורנו.

    ובענין זה גרעא מטפחת מפאה, כי מטפחת מפורשת ברמב"ם ושו"ע לאסור, וכן בגמ' (אם מפרשים קלתה מטפחת, כהרמב"ם). ובפאה לא דנו כי לא היה מצוי בזמנם.

    ובבחירה בין בדיעבד לבדיעבד, יש דעות של גדולי הדור שפאה עדיפה. נכון שהגר"ע יוסף זצ"ל סובר אחרת, אבל גדולי עולם אחרים סברו כך, ואני לא "מכריע" כלל אלא הבאתי את דעותיהם של רוב הגדולים שכך סוברים (והרשימה עוד ארוכה).

    מה שכתבת בשם הגר"מ פיינשטיין אינו נכון, כי התיר פאה בשו"ת אגרות משה, והגר"י עבאדי כתב בשמו להעדיף פאה על מטפחת.

    וגם הגר"ע יוסף לא התייחס לזה כפרועת ראש, שהרי התיר לאלמנה וגרושה (אע"פ שחייבות בכיסוי לדעתו), וזה לשונו ביביע אומר (ד, אה"ע ג): "נראה שיש מקום להתיר לאלמנה וגרושה ללכת עם פאה נכרית ברה"ר, כי הנה ידועים דברי הש"ג סוף פרק במה אשה (סד:) שנראה לו להתיר לנשים לצאת בפאה נכרית וכדמוכח ממתני'… וכן כתב הרמ"א בדרכי משה או"ח ככל דברי הש"ג הנ"ל בשמו, ע"ש. והמשנ"ב שם (ס"ק ט"ו) כתב בשם הפמ"ג, שבמדינות שהנשים יוצאות בפאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע… [ומסיק] עכ"פ כאן שגם בנשואות יש מקילים גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל".

    ובספר מעיין אומר חלק ט' וכן בספר "קיצור שולחן ערוך הרב עובדיה" (עמ' תרל"ט), הביא בשמו להתיר גם לנשואות במקרים מסויימים:

    לשאלת השואל: "זוג צעיר, נשואים שנה וחצי, וסיפרה האשה שלובשת מטפחת, אך אפה ארוך, ולא מוצאת חן בעיני בעלה, וללבוש פאה בעלה לא מוכן כי פוסק כרבינו [הגר"ע יוסף, לאסור פאה]", ענה הרב זצ"ל: "יכולה ללבוש פאה".
    לשאלת השואל: "בחור מישיבת 'חזון עובדיה' שנשא אשה, ואשתו הולכת כבר שנתיים עם מטפחת, כעת קשה לה והיא בדיכאון מזה. גרים בעיר בני ברק, ויש גם לחץ של המשפחה", ענה הרב: "שתלבש פאה. הרי היא בדיכאון, שלא תשתגע".

    וגם אין דעתו שפאה היא פריעת ראש, לפי המובא שם: לשאלת השואל: "בקהילה אחת בחו"ל בה כל הנשים ללא כיסוי ראש, התחזקה אשה אחת והחלה ללכת עם פאה. ואמר לה רב הקהילה, שאם לא תשים מטפחת, כבר עדיף לא כלום", ענה הרב: "ודאי שפאה עדיף מגילוי ראש".

    ובאשר לדעת מהר"ם אלשקר, הבאתי זאת כראיה שאין לערער אחר המנהג, והמוכיחן לא בדעת ידבר וכו', ובפרט מה שכתב "ואי לא איירו אלא באשת איש ובמסתכל ומתכוין ליהנות, אטו באשת איש וברשיעי עסקינן?" זאת אומרת שלא מעניין אותנו הטוענים שהשיער מכשיל אותם, וזו תשובה למה ששאלת, כיצד תתייפה כדי להציל את בעלה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל