ראייה בעלמא והסתכלות – בטפח מגולה

שאלה:

שלום וברכה,
הנה ידוע מה שהמשנה ברורה(סימן עה, ז) ציין את הפרי מגדים שחילק בין איסור הסתכלות בעיון בשביל להנות שאסור אף באצבע של אישה,לבין ראיה בעלמא בלא נהנה שמותר. ומ"מ כתב הפרי מגדים דבמקומות שדרך הנשים להיות מכוסה אף ראיה בעלמא אסור.
והנה נסתפקתי מה מהגדר בזה בזמננו, שבארצנו בעוונתינו הרבים שהפריצות רבתה, מאיפה זה נחשב לעניין זה כמקום שדרך הנשים לכסות שאף ראיה אסורה? ועד איפה אין לחשוש בראיה בעלמא?

(אשמח לביאור וציון מקורות)
תודה מראש.

תשובה:

שלום וברכה

מקומות שחובה לכסותם נחשבים מקומות המכוסים, המשנה ברורה עצמו שם בסי' עה כותב שמנהג נשים פרוצות אינו מנהג [דבריו שם אמורים לגבי גילוי שיער הראש וכל שכן לגבי טפח מגולה מבשרה, שכן לגבי שיער הראש יש לנו את חידושו של הערוך השלחן שם שהקל, אבל לענין גילוי טפח מבשרה לא מצינו למי שמיקל]. כמובן שבדליכא דרכא אחרינא יש לנו את דברי רשב"ם במסכת בבא בתרא שמותר ללכת, אבל ככל שניתן להמנע וללכת למקומות ללא פריצות ודאי חובה לעשות זאת.

מקורות:

מ"ב שם: "שדרכה לכסותו – ואפילו אם אין דרכה לכסותו רק בשוק ולא בבית ובחצר מ"מ בכלל ערוה היא לכו"ע אפילו בבית ואסור שם לקרות נגדה אם נתגלה קצת מהן. ודע עוד דאפילו אם דרך אשה זו וחברותיה באותו מקום לילך בגילוי הראש בשוק כדרך הפרוצות אסור וכמו לענין גילוי שוקה דאסור בכל גווני וכנ"ל בסק"ב כיון שצריכות לכסות השערות מצד הדין [ויש בזה איסור תורה מדכתיב ופרע את ראש האשה מכלל שהיא מכוסה] וגם כל בנות ישראל המחזיקות בדת משה נזהרות מזה מימות אבותינו מעולם ועד עתה בכלל ערוה היא ואסור לקרות כנגדן ולא בא למעט רק בתולות שמותרות לילך בראש פרוע או כגון שער היוצא מחוץ לצמתן שזה תלוי במנהג המקומות שאם מנהג בנות ישראל בזה המקום ליזהר שלא לצאת אפילו מעט מן המעט חוץ לקישוריה ממילא בכלל ערוה היא ואסור לקרות כנגדן וא"ל מותר דכיון שרגילין בהן ליכא הרהורא וכדלקמיה"

ערב טוב.