שאלה:
אני עובד כמלקט משלוחים בסופר למזמינים מהבית. בין השאר אנחנו מוצאים דברים מהמקררים ושמים אותם בארגזי קירור. השאלה היא דבר ראשון מה קורה אם הוצאתי משהו מהקירור ובסוף הלקוח אמר שהוא לא מעוניין בו ושכחתי להחזירו והפשיר, אם יש על זה מחילה מהסופר. ודבר שני גם אם צריך לשלם על כך, הנחתי מוצר קירור במקום מסויים ואז לא מצאתי אותו אז הסגן מנהל שגם אחראי על העובדים אמר לי לא משנה אנחנו נמצא עזוב זה בסדר. האם אפשר לסמוך על זה אם לא בטוח שימצאו על סמך זה שהוא אמר שזה בסדר?
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה,
אדם שהוציא מאכלים מהמקרר או שניתק מקרר והתקלקל האוכל שבמקרר, דינו כמזיק בגרמי, ואם עשה זאת במזיד חייב. ואם היה בשוגג פטור
במקרה שלך שאדם שעובד במשלוחים הוציא מאכלים, יש לו דין שמירה על המאכלים, ולכן חייב על נזקי המאכלים.
אם העובד הודיע לבעל הסופר, ובעל הסופר אמר שהוא יטפל, נחשב שהוא לקח את האחריות על הנזק, ופטור העובד.
בהצלחה.
מקורות:
שאלה: ניתק מקרר של חברו וגרם שהתקלקלו המאכלים שבתוך המקרר, האם חייב לשלם.
תשובה: קלקול המאכלים כתוצאה מניתוק מקרר אינו נחשב למזיק בידיים אלא מזיק בגרמי, ועל כן אם עשה זאת במזיד חייב לשלם, ואם עשה זאת בשוגג פטור.
מקורות ונידונים:
הניח חיטים בבית והתקלקלו מחמת הגשמים
שו"ע סימן קפז ס"ד וז"ל: נתן מעות לשלוחו לקנות לו חיטים וכן עשה, ושם את החיטים בבית אחד ונרקבו מחמת גשמים שירדו עליהם, חייב לשלם. מקור הדין הוא מתשובת מהרי"ק שורש קנג שהשיב על מקרה זה שהשליח הניח בבית והרקיבו החיטים מחמת גשמים שירדו עליהם, וטוען השליח שלא ידע שידלוף הבית, והשיב המהרי"ק שהדלף בבית הוא דבר מצוי, ועל כן דינו כפשיעה, ושליח בחינם נידון כש"ח וחייב על הפשיעה, עכ"ד. מבואר שהמניח חפצים במקום שיתקלקלו נחשב לפשיעה, עוד מבואר שהמניח במקום שמתקלקל אינו נחשב למזיק בידיים. גם בהגהות הגר"א על דברי המחבר הנ"ל ביאר שטעם החיוב הוא משום פשיעה, שקלקול חיטים בבית מחמת הדלף הוא מצוי. הרי לנו שכל חיובו הוא מדין פושע ולא מזיק בידים. וכן נראה מדברי הלבוש שכתב: 'הרי זה פשיעה וחייב לשלם שהיה לו לשומרם שלא ירדו עליהם גשמים'.
בש"ך ס"ק ג ציין לאגודת אזוב שסובר שהמהרי"ק בסוף תשובתו כתב שאין לסמוך על דבריו, וכיון שלא הכריע אין לסמוך על זה. ובנתיבות (חידושים ס"ק ו) פסק כדברי האגודת אזוב שהביא הש"ך. אמנם בערוך השולחן ס"ד פסק שחייב מדין פשיעה ולא כיש מי שמפקפק ואומר שהמהרי"ק לא הכריע. נמצא שלמחבר והגר"א והערוך השולחן חייב מדין פושע, ולדעת האגודת אזוב וש"ך ונתיבות כיון שלא ידע שידלוף הבית אינו פשיעה, ואם הוא ש"ח פטור. ונראה שכל מחלוקתם הוא כשהניח בבית סתם ולא ידע השליח שידלוף מים בבית ויתקלקלו החיטים, על כן סובר האגודת אזוב שאינו פושע, אבל אם הניח במקום שודאי אינו משתמר כו"ע מודים שנחשב לפשיעה.
מבואר בדברי הפוסקים שהמניח חיטים במקום שאינם משתמרים אינו נחשב למזיק בידיים, ורק מדיני שמירה חייב. ה"ה ניתק מקרר של חברו שהסיר שמירה של המאכלים אינו נחשב למזיק בידיים אלא פשיעה בממון חברו.
פשיעה בשמירה אם נחשב למזיק בידיים
נחלקו הרמב"ם והראב"ד בפ"ב מהלכות שכירות ה"ג גבי שומר שקיבל שמירה על עבדים ושטרות וקרקעות שהתמעטו משמירה, ופשע השומר ונאבדו, שדעת הרמב"ם שחייב משום שפשיעה אינו חיוב בשומר אלא נידון כמזיק בידיים. ודעת הראב"ד שפטור, שאין פושע דומה למזיק, וחיוב פשיעה הוא רק בשומר, וכיון שאין דין שמירה בעבדים וכדו' פטור. המחבר בסימן סו סעי' מ גבי פשיעה בשטרות הביא את שני השיטות, ובסימן צה סתם כדעת הראב"ד. והרא"ש בתשובה כלל צד סימן ה והרמ"א סימן סו הכריעו כדעת הראב"ד. ובש"ך סו ס"ק קכו הכריע להלכה כדעת הרמב"ם.
פשיעה בממון חברו כשלא קיבל שמירה
הנתיבות המשפט (שא סק"א) וכן בשו"ת לחם רב (סימן קפז) ובשו"ת אחיעזר (ח"ג סימן לז אות ד) כתבו שגם לדעת הרמב"ם שפושע דינו כמזיק הוא רק באופן שקיבל שמירה אלא שהתמעט מדיני שמירה, שבזה סובר הרמב"ם שמה שהיה לו לשמור ופשע נחשב למזיק בידיים, אבל אדם שלא קיבל שמירה ופשע בממון חברו גם הרמב"ם סובר שפטור. וראייתם מדברי הגמרא ב"ק סב,א נטירותא דדהבא לא קבילית עלי, ושם מדובר שפשע בארנקי שנמסר לו ואפ"ה פטור, מוכח שאם לא קיבל שמירה על נכסי חברו אגם שפשע בשמירתו פטור.
והתבאר לעיל שניתוק מקרר נחשב לפשיעה, וכאן שניתק מקרר של חברו ולא קיבל שמירה על המאכלים שבמקרר אינו נחשב למזיק בידיים גם לדעת הרמב"ם שפושע דינו כמזיק בידיים.
פתח חבית יין והתקלקל היין נידון כגרמי
כתב הרמ"א חו"מ סימן ר' ס"ז פתח לו המוכר חבית יין וכשמדד לו החצי רוצה הלוקח לחזור ולא ליקח יותר, והמוכר אומר שהמותר יחמיץ, צריך הלוקח ליקח כולו או לקבל אחריות על המותר אם יתקלקל שישלם לו כל החבית כפי מה שהיה שווה בשעה שקנאו. מקור דברי הרמ"א הם משו"ת הרא"ש (כלל קב סימן א) ולמד כן הרא"ש מדברי הגמרא ב"מ מד, א על הא דתנן הטה את החבית ונטל הימנה ונשברה אינו משלם אלא רביעית, אמר רבה לא שנו אלא נשברה אבל החמיצה משלם את כולה, מ"ט מגירי דידיה אהנו בה. ומבואר שאם נטל מעט מהחבית ומחמת שנכנס אויר ליין החמיץ שאר היין שבחבית, חייב לשלם. וכתב שם הרא"ש שהקונה שגרם לפתיחת החבית אינו משלם כל דמי החבית, [שהרי עדיין החבית לא החמיצה], אלא חייב כפי מה שירד ערך שווי החבית שצריך למוכרה מיד ולא להשהותה שמא תחמיץ. כן ביאר הסמ"ע [ס"ק כד] כוונת דבריו.
ובנתיבות ס"ק יג ביאר שהפותח חבית וגורם לה שתקלקל נחשב לגרמי שהרי גורם הוא להיזק ולא הזיק בידיים, אלא כיון שברי היזקא חייב למרות שלא הזיק בידיים. והקשה מדוע על מה שהחמיץ אח"כ פטור והרי אמרו בגמרא שהמזיק שור חייב לשלם על הפחת שהופחת בין הנזק לעמד בב"ד, משום שאומר הניזק 'קרנא דתורא קבירא ביה'. תירץ הנתיבות שבשור חי אין הדרך למוכרו אלא להשהותו חי עד שיתרפא, משא"כ בחבית היה למוכר למוכרו מיד אחר שפתחה, ואם השהה אין הפותח חייב. מבואר שאם הנזק הוא ברי היזקא ולא היה באפשרות בעליו למכור חייב גם על הנזק שנעשה בהמשך.
מבואר שהמסיר שמירה של היין וגורם ליין שיתקלקל אינו מזיק בידיים אלא גרמי. עוד מבואר שהפותח חבית חייב רק על הפחת ולא על מה שהחמיץ אח"כ משום שהיה למוכר למכור ולא להשהות, אבל באופן שלא ידע המוכר שפתח הקונה ולא הזדרז למכור, והחמיץ היין, חייב הקונה על כל היין שבחבית, ודומה לשור שהופחת אחר הנזק שכיון שלא היה לבעליו למוכרו חייב המזיק על כל ההיזק שנעשה אח"כ.
נמצא שהמנתק מקרר שמסיר את השמירה של המאכלים שנמצאים במקרר דומה לפותח חבית שמסיר את השמירה של היין שבחבית, אינו נחשב למזיק בידיים אלא חיובו מדין גרמי, וחייב לשלם את כל הקלקול כיון שלא ידעו הבעלים שניתק את המקרר.
בט"ז הקשה על דברי הרא"ש שבגמרא ב"מ מד, א משמע שרק בפקדון חייב על פתיחת חבית משום שולח יד, אבל אחר פטור. תירץ הנתיבות שנפקד חייב מדין שולח יד ונעשה גזלן על כל החבית וחייב לשלם על כל החבית שתחמיץ אח"כ, כיון שגזלן חייב באונסין. אבל אחר שאינו שומר אינו חייב אלא מה שהופחת בשומא מיד כשנטל ועל מה שהחמיץ אח"כ פטור.
ויש להקשות על דברי הנתיבות שכתב שחיובו מדין גרמי ולא מזיק בידיים, ובשומר חייב מדין שולח יד, שהרי ברש"י שם ד"ה אבל החמיצה כתב "פשיעה היא ומזיק בידיים הוא דבשביל שחיסרה החמיצה". מבואר שחיובו הוא מדין מזיק. אלא שבאמרי מהרש"ח ביאר שודאי אין כוונת רש"י שחייב מדין מזיק בידיים, שהרי הקדים ואומר פשיעה היא ומזיק בידיים, ואם כוונת רש"י שהוא מזיק לא היה צריך להקדים שפשיעה היא. על כרחך שכוונת רש"י שכיון שהוא שומר חייב על פשיעתו ודינו כמזיק בידיים, ורק משום שהוא שומר דנים אותו כמזיק בידיים, אבל אדם שאינו שומר אינו נחשב למזיק בידיים. וכעין זה ביאר במעין החכמה שדעת רש"י כדעת הרמב"ם שפשיעה נחשב למזיק בידיים, ועל כן כתב רש"י פשיעה ומזיק בידיים, שכיון שהוא פושע נחשב למזיק בידיים. וביארנו לעיל שדברי הרמב"ם שפושע נחשב למזיק הוא רק אם קיבל שמירה, אבל מי שלא קיבל שמירה אינו נחשב למזיק בידיים, ומיושב הנתיבות שכתב שנחשב לגרמי ולא למזיק בידיים.
נמצא בדברי רש"י והנתיבות שהסיר את השמירה של היין שבחבית או ניתק מקרר נחשב לגרמי ולא למזיק בידיים, ונפ"מ באופן שהיה בשוגג לפמש"כ הש"ך (שפו סק"א) שגרמי לא קנסו בשוגג, ואם היה בשוגג פטור.
דעת הריטב"א שפותח חבית נחשב למזיק בידיים
אמנם בריטב"א שם כתב להדיא שחייב מדין מזיק בידיים. מבואר שדעת הריטב"א להדיא דלא כנתיבות, ולא כביאור בדברי רש"י שחייב רק מדין פשיעה ולא מדין מזיק בידיים.
פרץ גדר והוסר שמירת הבית או הבהמה
כתב הטור: (חו"מ סימן קנז) וכתב הרמ"ה ז"ל מאן דמתחייב למגדר בינו ובין חבירו ולא גדר ואתו גנבי וגנבי ליה מידי דרך הגדר חייב לשלומי ליה. וכן כל הגורם לאפסודי ממונא דחבריה כי האי גוונא אע"ג דלא עביד מעשה, והוא דאתרו ביה מעיקרא. ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל, דאפילו פורץ גדר בפני בהמת חבירו בידים פטור מדיני אדם על הבהמה, עכ"ל. ובקושיית הטור מפורץ גדר בפני בהמה ויצאה והוזקה נחלקו בזה הרא"ש והרמ"ה (לקמן סימן שצו) שדעת הרמ"ה שחייב ודעת הרא"ש שפטור. מבואר שפורץ גדר והסיר את השמירה של הבית או הבהמה, וכתוצאה מכך באו גנבים לבית או יצאה הבהמה והוזקה, לדעת הרמ"ה חייב, ולדעת הרא"ש פטור. וגם אם היה צריך לגדור ולא גדר ובאו גנבים, לרמ"ה חייב ולרא"ש פטור.
הרמ"א סימן קנה סעיף מד הביא שני השיטות וז"ל: שני שכנים הדרים ביחד וביתו של אחד נפרץ וע"י זה באים גנבים לבית השני, ואמר השני גדור ביתך או מכרנה לאחרים כי אתה גורם לי היזק יש אומרים דהדין עמו וצריך לתקן הזיקו. ויש חולקין דלא הוי גירא דיליה, וכן אם לא גדרה ונעשה לו היזק פטור מלשלם לדברי הרא"ש.
ובש"ך (שם ס"ק כב) הקשה על שיטת הרמ"ה שהרי אינו דומה למחיצת הכרם שנפרצה שאוסר את התבואה כשאינו גודר, ששם הוא ברי היזקא, אבל כשאינו גודר ובאו גנבים אינו ברי היזקא, שמי אמר שיבואו ועל כן פטור. והקשה הנתיבות ס"ק כב שבהרחקת נזיקין אינו תלוי בברי היזקא אלא אם הוא גירי דיליה או לא, כמו שמצינו שאם יורדים מים מהעליה לבית התחתון, אם המים מועטים פסק השו"ע (קנה, ד) שפטור למרות שהוא ברי היזקא כיון שאינו גירי דיליה. תירץ הנתיבות שמחיצת הכרם נחשב לגירי דממונא שממונו מזיק, משא"כ גנבים אינו גיריה דיליה אלא גורם שיבואו גנבים ויזיקו. ותמה החזו"א (ב"ב סימן א' ס"ק ג) על דברי הנתיבות שהרי הש"ך לא דיבר על חיוב לגדור אלא על חיוב תשלומין, שהרמ"ה כתב שחייב לשלם תמה הש"ך שכיון שאינו ברי היזקא אינו חייב לשלם, אבל לגבי חיוב לגדור חייב גם אם אינו ברי היזקא. באבני חושן (ס"ק יד) הקשה על הנתיבות שבב"ח מבואר שאם הוא ברי היזקא וגם הוא נזק גדול חייב גם אם אינו גירי דיליה.
נמצא שלדעת הש"ך כפי שביאר החזו"א לכו"ע חייב לגדור, ומחלוקת הרמ"ה והרא"ש כשלא גדר האם חייב לשלם, שלרמ"ה חייב, ולרא"ש פטור כיון שאינו ברי היזקא אלא גרמא, אבל אם הוא ברי היזקא לכו"ע חייב לשלם. ולדעת הנתיבות גם שהוא ברי היזקא אם הוא גיריה דממונא חייב, ולכן אם מחיצת הכרם שנפרצה ואסרה את התבואה שממונו הזיק חייב, ואם אינו גירי דממונא אלא גרם שיבואו גנבים שהוא דבר חיצוני פטור למרות שהוא ברי היזקא. ועל זה חולק האבני חושן שאם הוא נזק גדול וברי היזקא חייב לשלם גם אם היזק חיצוני.
נמצא שניתוק מקרר שהסיר את השמירה והתקלקלו המאכלים שלדעת הש"ך ברי הזיקא וחייב. ולדעת הנתיבות אפשר שאינו דומה לגנבים אלא למחיצת הכרם שאין הנזק בא ממקום חיצוני אלא ניתוק המקרר הוא גורם לקלקול שיבוא, כמו שמצינו בפותח חבית יין שהפתיחה גרמה לקלקול שדינו כגרמי וחייב.
העולה מזה: הוכחנו שהמניח חיטים במקום שאינם משתמרים ועלולים להתקלקל, אינו נחשב למזיק בידיים אלא פשיעה בשמירה. עוד הוכחנו מפותח חבית וגרם ליין שיחמיץ שלדעת רש"י שאינו שומר אינו נחשב למזיק בידיים, והנתיבות כתב שנחשב לגרמי. ולדעת הריטב"א נחשב למזיק בידיים. לכן אם ניתק מקרר של חברו אם היה במזיד חייב לשלם כדין גרמי, ואם היה בשוגג יכול לומר קיי"ל כרש"י והנתיבות שנחשב לגרמי וגרמי פטור בשוגג. גם הוכחנו שפורץ גדר לדעת הש"ך אם ברי היזקא שיבוא הנזק דינו כגרמי, ואם אינו ודאי שיבוא הנזק דינו כגרמא. ולנתיבות אם הנזק מחמת הדבר עצמו דינו כגרמי ואם הוא נזק חיצוני דינו כגרמא.
