שאלה:
בס"ד
המשנה ברורה (רטו, ד ס"ק כ) כתב שלכ"ע אם מוציא שם שמים שלא בתוך ברכה ולא בתוך שבח והודאה זה איסור דאוריתא גם לסוברים שדרבנן בברכה, לפי זה- כתוב גמרא נדרים (ז) שהשומע אחר שמוציא שם שמים לשוא חייב לנדותו ואם לאו חייב הוא נידוי (לפחות ראוי לנדותו כדכתב הר"ן שם), אם אדם שומע ממישהו שמזכיר שם שמים שלא בשבועה או בברכה חייב לעשות כן? הנ"מ הגדולה לבכורים מתחזקים בתיכון ששומעים המורים עושים זאת תוך שיעור שקוראים לו תנ"ך אך מלמדים כפירה גמורה והזכרת השם שעושים שם איומה לא רק בתוך פסוק אלא גם בתוך דברי הכפירה שלהם ובפרט השם אלוקים (הייתי בעבר בעצמי בכזה תיכון בתוך תהליך התשובה), ואם כן מה על אותם נערים לעשות עד שיעברו משם? ואם אכן עליהם לנדות המורה ששומעים האם די בינם לבין עצמם ואז לבטל הנידוי גם כן בינם לבין עצמם?
תודה
תשובה:
אין עליהם חיוב לעשות שום דבר, המורים האלו אינם יודעים מחייהם ומראשם ואינם מתכוונים לשום דבר רע, הם פשוט תינוקות שנישבו ולא צריך לנדותם, רק לרחם עליהם ולהתפלל עליהם שיזכו כמוך לראות בעזרת ה' באור האמת.
