שאלה:
בס"ד
בעל תשובה, אמא שלי בעבודה הקודמת שלה (עברה משם) היתה מנהלת והיה אצלה טלפון שכנראה היה אמור לשמש לעובדים אבל שייך לחברה שבה ניהלה (לא שימש אותה אלא כנראה היה צריך להגיע למי שיצטרך טלפון) ומה שקרה שהשאירה אותו בביתינו, הבעיה שנוצרה שאף אחד לא שם לב אליו כבר כמה שנים וניסיתי להגיד לאמא שלי שתחזיר אותו אבל אומרת שהוא טלפון ישן ולא יצתרכו אותו אז היא לא מתעסקת בזה והוא שוכב אצלנו בבית ופשוט גורם לי נסיונות עצומים ונפילות, אני עם טלפון כשר אבל כשהטלפון הזה נמצא בבית מה אני יכול לעשות? האם אפשר לזורקו למרות שכנראה הוא רכוש של אותה חברה (שבאמת מסתבר שלא יקבלוהו שזה טלפון מדגם ישן יחסית והחברה היא חברה גדולה ומסתבר שלא ירצו בו והוא גם ככה לא יחזור אליהם כי אמא שלי לא מתכוונת להחזירו)? אף אחד במשפחה כולל אמא שלי לא ישים לב לזה ולא יתעניינו בזה כלל הוא שוכב על מדף בחדר שלא משתמשים בו כמה שנים. תודה מראש
תשובה:
שלום וברכה,
אם היו מכניסים לביתך מכשיר שחותך אצבעות, והיו נחתכות לך שתי אצבעות, ח"ו, האם היה לך ספק אם מותר להשליך את המכשיר מהבית???
יש לך מכשיר ששורף נשמות – מי כמוך יודע… חייבים לזרוק ומצווה לזרוק. ואין בכך לא חיוב השבת אבדה ולא איסור גזל. אלא מצוות "ובערת הרע מקרבך".
תמהר לעשות זאת. ותקבל על עצמך לא להחזיק בבית מכשירים כאלו בשום צורה שהיא.
יהיה השם איתך ותמשיך לעלות בדרך השם.
מקורות:
לאבד דבר המזיק של חברו
כתב השו”ע חו”מ סימן רסו סעיף ד “חתול רע שמזיק לקטנים, אין צריך להשיבו לבעלים, אלא כל המוצאו הורגו וזוכה בעורו”. מבואר שדבר שאסור להחזיקו אינו במצוות השבת אבדה, ואף מותר להורגו. ומהדין הזה דייק בפתחי חושן (חלק אבדה סוף פרק א) שכל דבר איסור אין בחיוב השבה. אלא שמהדין הנ”ל נראה שאין חובה, אבל אם ירצה יכול להשיב. אמנם בפתח”ח הביא ראיה נוספת לדבריו שבאבדת גוי אסור להחזיר כדי שלא להחזיק ידי עוברי עברה, וה”ה להחזיק דבר שמקיים בו איסור אין להשיבו. ועוד ראיה ממצא שטר שיש בו ריבית, שצריך המוצא לקורעו למרות שמפסיד לבעליו את הקרן. מוכח שדבר איסור לא משיבו לבעליו, וצריך להשליכו לאיבוד.
הרי לנו ראיה ברורה שדבר שיש בו נזק גשמי לבריות – כחתול רע. או נזק רוחני – כשטר שיש בו ריבית, מותר לאבד את החפץ ואין עליו חובת השבה. ועל כן חבר שקיבל מכשיר שמדרדר איתו, אסור לו להחזירו לבעליו, אלא מצווה עליו לאבדו.
לאבד דבר איסור של חברו
ואם ישאל השואל אם מותר למוצא אבדה שמצא דבר איסור לאבד ממון חברו שיש בו איסור, א"כ יהיה מותר לגנוב מכשיר לא כשר מחברו ולאבד ממנו את המכשיר, וכמו כן אם רואה יהודי נוסע ברכב בשבת יהיה מותר לו לשרוף לו את הרכב כדי להצילו מאיסור?
תשובה לזה יש ללמוד מדברי החזו"א יו"ד סימן ב אות טז שכתב שדין מורידין ולא מעלין שמוזכר בפוסקים נאמר דוקא במומר שרגיל בעברות. ובד"ה ונראה כתב שדין זה נאמר דוקא בזמן שהעולם מתוקן וכולם שומרים את התורה, ומי שפוקר את התורה מחליש את העם, ויש במעשה זה תיקון הדת. אבל בזמנינו שהדת ירודה, ובמעשה זה לא יהיה תיקון הדת אלא פרצת הדת, שיראה בעיניהם כהשחתה ואלמות אין דין זה נוהג בימינו. וראה עוד שם אות כח שכתב שבזמנינו אין אנו יודעים להוכיח, וכמו שכתב האהבת חסד שעלינו מצווה לאהוב את רשעים ולקרב אותם, ולכן אין דין זה נוהג בימינו. ועוד שבזמנינו הם תינוקות שנשבו ולא פורקי עול. ראה שם בחזו"א בלשונו הזהב.
ולפ"ז אם העולם היה מתוקן בשמירת הדת, היינו מתירים לשבור מכשיר טמא לאדם שמחזיקו שלא כדין – כדין שטר שיש בו ריבית. אמנם בזמנינו שאין העולם מתוקן, ומעשה כזה לא יועיל כלל ואדרבה רק יזיק ויכניס שנאה וריחוק, על כן אסור לשבור ולהרוס מכשיר טמא שנמצא אצל אחר. אבל אם קיבל מחברו מכשיר ומטרת החבר להורידו לבאר שחת, מותר לו לשבור את המכשיר ולא חל עליו דין השבת אבדה ולא השבת הפיקדון.
ילמדינו רבינו. באבידה ניחא, הבעלים לא אמורים לדעת שזה בכלל נמצא ע"י מאן-דהוא או שהמוצא אכן השחיתו הוא תמיד יוכל לטעון להד"ם או זה לא המכשיר שאיבדת. משא"כ בשאלה הבעלים הרי יודעים שהשאילו את המכשיר לפלוני והוא שברו א"כ הוי שוב כנוטל מבית חבירו שרק יעורר מדנים.
אגב, האמנם בשריפת שטר שיש בו ריבית מפסיד הבעלים את הקרן? והלא אין ב"ד נזקקין לו כלל!
נכונים דבריך שאם השאיל לו והשואל ישבור זה רק יעורר מדנים ולא יביא תועלת. אבל במקרה שלא זוכר היכן נמצא המכשיר, כמו במקרה של השאלה שהנהלת העבודה לא ידרשו את המכשיר, מותר לשבור.
בשטר שיש בו ריבית נחלקו האם ואימתי מספיד את הקרן, האם כשהקרן כלולה עם הריבית או גם כשזה לא כלול – ראה בטושו"ע.
ראה בשו"ת תשובות והנהגות (איני זוכר מקומו) שכתב שאם רואה אחד המתעסק עם מכשיר טמא ופוגם נפשו מותר לו מעיקר הדיםן לשבור לו את זה רק שלא יעשה כן לכתחילה כי לא אכשר דרא ואין בכוחנו לזה אולם אם אחד אחזו קנאות כפינחס ושבר מכשיר כזה לא יהיה חייב עליו לשלמו. ורצוני לשאול האם כך הם פני הדברים הלכה למעשה??
בתשובה כתבנו כדבריו והוכחנו את הדברים מדברי החזו"א, שמעיקר הדין היה מותר, אבל מאחר וזה לא יעזור אלא ק יגרע אסור לשבור. אבל במציאה או שהגיע לידו – מותר.
יש לציין בכאן מה שכתב בש"ות שבט הלוי דאין בזמננו דין תינוקות שנשבו
אדרבה, תציין מורחב ויפה..
השאר תגובה