שאלה:
מחילה על האורך
הרב יש לי חבר שהחזרתי בתשובה לפני תקופה,
היינו בקשר טוב הוא היה גר לידי הוא היה חזק
הוא עבר דירה וידענו שזה יגרום לכך שהוא ירד מהדרך אבל לא ידעתי שזה יהיה ממש ככה
הוא מדבר איתי עכשיו הבלים שלא הייתי מדמיין.
אני אומר לו ברבע שעה אפשר להוכיח שהתורה מבורא עולם הוכחות מדעיות נבואות דילוגי אותיות וכולי
הוא אומר לי כל אחד יעשה מה שהוא מאמין בו.
אז אמרתי לו גם היטלר עשה מה שהוא מאמין בו..
כשבן אדם מחליט לקבוע את ערכי המוסר הוא מידרדר לשפל נוראי והשואה זאת ההוכחה!
רק הבורא יכול לקבוע מה טוב ומה רע..
בכל מקרה הוא התחמק ואמר שטויות.
אחרי זה אמרתי לו איך אתה מסוגל לחיות שאתה יודע שאבא שלך שבשמיים שנותן לך חמצן כל רגע מסתכל עליך, ואתה יורק עליו בפנים.
הוא אומר לי "האמת שההרגשה הזאת מאוד מציקה לי, אבל אני מקווה שהיא תעלם"
השאלה שלי היא כזאת:
איך יכול להיות שבן אדם
מחליט להדחיק את האמת שהוא יודע שהיא נכונה, עם כל מיני קשקושים שהוא בעצמו יודע שהם בלוף.
אני עדיין בהלם מהשקר הזה שאנשים מוכרים לעצמם .
מה אני אומר לו עכשיו?
תשובה:
שלום וברכה
למעשה התופעה הזו היא טבעית מאוד, לא לחינם אמר הפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים", כלומר לא מספיקה הידיעה, צריך להשיב אל הלב, להפנים, לחוש, להרגיש, בידיעת השכל לבד אדם הולך אחר שרירות ליבו וזהו… לכן קשה מאוד "להחזיר אנשים בתשובה", הרבה יותר קל "לסייע לאדם לחזור", כלומר אדם שמתעורר ומבקש ומרגיש חסר והלב שלו פתוח לשמוע ולא רק המוח, לו קל לעזור ולסייע לו לחזןר בתשובה. אדם שלא מרגיש כל חסר והחיים נראים לו לגמרי בסדר אוכלים ישנים ושוב עובדים אוכלים וישנים, פעמים רבות כל הוכחה לא תועיל לו לחזור, צריך לדבר ולקרב אל הלב, עד שפתאום הלב יפתח ובעזרת ה' כל המים הטובות יכנסו פנימה…
בשורות טובות.
