לתרומות לחץ כאן

ספר תורה שנפל – מתי ומי צריך להתענות?

שאלה:

שלום הרב
ארע מקרה מאוד מצער בשב"ק האחרונה באחד ממניני הגגות .
יהודי הניח את ספר תורה ספרדי על השולחן המיועד לו [לפני החזרתו לארון]
לאחר ההנחה השולחן קצת התרועע והס"ת נטה ליפול ה"י. ברגע האחרון הצליח המניח לתפוס את הס"ת בשני ידיו
אך מחמת משקלו הגדול של הס"ת הגם שהוא הצליח לתפוס אותו בשני ידיו הס"ת החליק ונחת על הארץ כשהוא עומד.
נשמעה אפי' קול חבטה מהמגע בין הבית של הס'ת לרצפה.
למרות שהס"ת נגע ברצפה עדיין היה בין שתי ידיו.
לטענת זה שהחזיק את הס"ת, שהוא ת"ח גדול, הוא אמר שהגדרת האירוע אינה כנפילה אלא כעין הנחה, שלצערו נאלץ לעשות זאת על הרצפה, מחמת משקלו הכבד של הספר שנפל עליו פתאום ללא שיכל להתכונן
זו סיבת החבטה שנשמעה וזו הסיבה שמצד שני הספר היה ישר כל הזמן ואכן מיד ובאותו הרגע של הוא הצליח להגביהו.

יש כאן כמה וכמה שאלות
א. האם זו נקראת נפילה
ב. האם המחזיק נאמן בהגדרה של נפילה הנחה זו- שכן ברור שהאינסטינקט הטבעי של המניח לומר שזו לא היתה נפילה.
ג. היות ומדובר בס"ת ספרדי הכולל את הבית שלו האם יש מקום להקל
ד. מה דין הרואים בשבת קודש.
ה. מה דין אלו שהיו במנין אך לא ראו.

למותר לציין שאני שואל רק כדי לדעת באופן אישי כיצד עלי לנהוג.
השתדלנו שלא יתעורר פולמוס סביב ענין זה. גם מפני שיש במעשה זה צער גדול מאוד ועגמת נפש שיקשה לתארה במילים
וגם מפני שאלו שלא יודעים מוטב שלא יידעו. אך עיקר השאלה היא באופן אישי אני שהייתי שם ולא ראיתי כלל אלא רק שמעתי קול חבטה עמומה כיצד עלי לנהוג.

תשובה:

שלום וברכה

אלו שלא ראו יש ודאי להקל להם שלא יתענו, וגם מי שראה יש לו כאן כמה קולות, יש סוברים שהמתענים זה רק מי שכביכול אשם בדבר, גבאי שלא הניח כראוי, המגביה שלא הניחו נכון וכדומה, ולא כל הקהל, ויש סוברים שאם זה אירע בשבת לא מתענים, ויש כאן קולא גדולה נוספת, יש סוברים שאם נפל על עצי החיים ולא נגעה הקלף עצמו בקרקע לא מתענים, ואצלכם באופן מובהק קיימת קולא זו. אני מעתיק לך בזה מתוך ספר לקט הקמח החדש חלק ה שדן בכל זה בהרחבה.

ומכל מקום ראוי לתת משהו לצדקה.

בשורות טובות.

מקורות:

מצאו ס"ת מונח על הארץ

קי] באו אנשים לבית הכנסת ומצאו ספר תורה מונח על הארץ, ועתה שאלתם איך להתנהג בענין התענית:

עיין מגן אברהם (סי' מד ס"ק ה) שהביא בשם שו"ת משפטי שמואל (סי' יב) סמך למה שנהגו העולם להתענות כשנפלו תפילין או ספר תורה על הארץ. ובנידון דידן שלא ראו את הנפילה ממש, אלא רק ראוהו מונח על הארץ, אינם צריכים להתענות אלא רק החזן או השמש, כיון שלא נזהר בשעה שהעמיד את הספר תורה שיהיה מונח כהוגן ולא יפול, עיין שו"ת אמרי אש (או"ח סי' ו). ועם כל זה נלע"ד, דגם אותם האנשים שראו את הספר תורה מונח על הארץ יפדו תעניתם בנדבה לעניים (שו"ת יד אלעזר סי' קכו).

 

ס"ת שנפל ועמד על העצי חיים

קיא] ספר תורה שנפל ונשאר עומד על העצי חיים כשהוא נשען על הכותל:

עיין בתוס' (מנחות לא ע"ב ד"ה אסור), דבאופן שהוא גבוה כל שהוא מן הקרקע לא אכפת לן. ואף שהעץ מחובר לספר התורה והוא נחשב כחלק ממנו עצמו, מכל מקום כיון שחלקו התחתון עיקרו כדי לאחוז בו את הספר תורה, אין עליו שם ספר תורה, עיין במשנה (פרה פי"ב משנה ח) גבי ידות {שם מבואר שידות הכלים העשוים לאחיזת הכלי, צריך שיהיו מהודקים ושלובים זה בתוך זה, ולא כמו בספר תורה שהיריעות רק מחוברים על ידי תפירה לעצי חיים}, ואין להחמיר בזה להתענות (שו"ת צפנת פענח [דפוס ורשא] ח"א סי' לא).

 

ס"ת שנפל בחלקו

קיב] על דבר ספר תורה שנשמט בעת הגלילה ונפל צד אחד מהספר תורה לארץ, אם צריכים להתענות, וכמה תעניות יתענו:

נראה, דאף שנפל רק צד אחד של הספר, מכל מקום כיון דעיקר התענית הוא משום בזיון הספר תורה, צריכים להתענות גם בכהאי גוונא, כדמוכח בגמרא (עירובין צז ע"ב) שם שנינו, "היה קורא {בשבת} בספר על האיסקופה ונתגלגל הספר מידו וכו', אף שאגדו בידו גוללו אצלו, שאין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש", הנה מבואר דאף אם רק צד אחד מהספר תורה נופל לארץ הוי בזיון.

ולענין מנין התעניות, לדעת העיקרי הד"ט (יו"ד סי' כו ס"ק כה), אותם הנמצאים בבית הכנסת יתענו שני חמישי ושני, וכן כתב בשו"ת אמרי אש (או"ח סי' ו). ולדעת הגאון מה"ר שלמה קלוגר (שו"ת סת"ם הלכות תפילין סי' נה) הרואים יתענו רק יום אחד.

בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' יב) כתב, דמי שנפל הספר תורה מידו, צריך להתענות יום אחד, והרואים אינם צריכים להתענות כלל, אלא ששמע שרב אחד גזר על הרואים להתענות שני חמישי ושני, על כן בנידון דידן נראה לדינא דהמגביה והגולל יתענו שני חמישי ושני, והרואים יתענו יום אחד, ומי שקשה לו להתענות יפדה תעניתו. ואם קשה התענית למגביה והגולל, יתענו יום אחד בלבד, ואת שני הימים הנותרים יפדו. ואין חילוק בין ספר תורה כשר או פסול.

ואם נפל הספר תורה בשבת, יש להקל לרואים שלא להתענות כלל, דהא מקור תענית זו היא משריפת ספר תורה שצריך לקרוע עליו, ובאופן שנשרף בשבת איכא פלוגתא אם קורע אחר השבת, לכן יש להקל על הרואים. ומכל מקום כיון שהמנהג להתענות, מי שיכול להתענות יתענה (שו"ת בית יצחק [שמלקיש] יו"ד ח"ב סי' קסה).

וכן כתב בשו"ת מהר"ש ([ענגיל] ח"א סי' פב), דבכהאי גוונא יתענו השניים האלו בשני חמישי ושני, והשאר יתענו יום אחד, והחלשים יפדו במעות. ואנשי בית הכנסת שלא היו בזמן נפילת הספר תורה בבית הכנסת אינם צריכים להתענות. וכל שכן הנשים, ויתנו איזה סכום לצדקה.

 

ס"ת שנשרף

קיג] אחז האור בבית המדרש סביב ארון הקודש, ונשרפו ב' ספרי תורה וכמה זוגות תפילין, סידורים וטליתות:

בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' פד) ובשו"ת חכם צבי (ח"א סי' יז) כתבו, דדין הקריעה הוא דוקא כשנשרף בכח אדם ואפילו על ידי נכרי, אבל אם נשרף באונס, או רק שמע על שריפתו ולא ראה, אין צריך לקרוע.

וע"ש בשבות יעקב והחכם צבי שאינם מדברים כלל מענין התענית, ודוחק לומר דהיה פשוט להם שצריך להתענות, דהרי ענין התענית אינו נזכר בשום מקום בפוסקים.

מכל מקום בעיני העולם פשוט שיש להתענות, ויש לומר דכמו דאיתא בשלחן ערוך (סי' תקפ סעי' ב) דמתענים בכ"ח בכסליו שהוא יום ששרף יהויקים את המגילה אשר כתב ברוך מפי ירמיהו (מועד קטן כו ע"א), כן ראוי לקבוע תענית כשנשרף ספר תורה. ומרן הדברי חיים (ח"א יו"ד סי' נט) סמך דין זה מהגמרא (תענית טז ע"א), דאנשי בית הכנסת יתענו שני חמישי ושני, לכן אם כבר התענו ג' תעניות אינם צריכים להתענות עוד. ואם התענו רק יום אחד, יתענו ערב ראש חדש אדר דעתה הוא יום ה' לפרשת פקודי, וכן יתענו בז' אדר שהוא ביום א' לפרשת צו. ואם קשה עליהם התעניות, יפדו במעות, ועל כל פנים יאמרו את כל התהלים עד גמירא.

כמו כן יקבלו על עצמם כמה קבלות טובות:

א) שלא לדבר שיחה בטלה בעת קריאת התורה. ב) בכל ערב שבת יהא הבעל קורא מגיה הפרשה בספר שיקראו בו בשבת, שלא יבוא ספר תורה בשום פעם לידי בושה. ג) יקראו סופר שיבדוק את כל המזוזות מבתי ישראל, ואם אפשר גם את התפילין. והתשלומין לסופר יהיו מהקופה הכללית שלהם.

והכבוד היותר גדול לתורה, שיכבדוה בזה שימסרו את נפשם ליתן את בניהם תחת עול תורה (שו"ת זכרון יהודה [גרינוואלד] או"ח סי' מד).

 

ס"ת שנפל כשהוציאו ס"ת אחר

קיד] על דבר שליח ציבור שלא נזהר בעת שהוציא את הספר תורה ונפל ספר תורה אחר על הארץ:

השליח ציבור יתענה שני חמישי ושני, וכן לא יאכל בשר ולא ישתה יין בלילי תעניות אלו וירבה בתפילה, אבל שאר האנשים שהיו בבית הכנסת אין להם לחוש כלל. ומאן דקפיד, יפדה בצדקה שיחלקו לתלמידי חכמים ועניים מחוץ לעירם. והטוב יותר, הוא שיפדו נפשם כל בני העיר וישלחו לעניי ארץ הקודש. ואולי אירע כן מחמת שלא נזהרו בכבוד התורה כראוי בשיחת חולין בעת קריאת התורה, או שרגילין לצאת מבית הכנסת בעת הקריאה ולא ממתינים עד גמר הקריאה, ויקבלו על עצמם תשובה שלא לעשות עוד כן (שו"ת ריב"א [אונגאר] או"ח סי' כז).

א) וכן כתב הגאון מחוסט בשו"ת בית היוצר (סי' יד-טו), לענין מה שאירע ביום טוב בעת הוצאת הספר תורה הראשון, שנפל הספר תורה השני על המדרגה הראשונה שלפני ארון הקודש, והורה להחמיר על אותו שהוציא את ספר התורה מהארון, ויותר מזה על מי שהניח את הספר תורה מקודם בארון הקודש, שהתרשל ולא הניחו כראוי. ובעל המחבר מחמיר שכל הרואים יתענו שני חמישי ושני, ומי שחלוש יפדה לפי ערכו. ויעשו מהממון מצוה שבשבילה מוכרים ספר תורה, כגון להשיא אשה יתומה או להספקת לומדי תורה.

בשו"ת ברכת רצה (סי' קא) כתב בכהאי גוונא דהרואים יתענו יום אחד, והאיש עצמו, יש אומרים שיתענה מ' יום – שני וחמישי, כדאיתא ברמ"א (סי' שלד סעי' כו) לענין חילול שבת, ויש אומרים (שו"ת דברי חיים יו"ד סי' נט, שו"ת אמרי אש סי' ו) שיתענה רק שני חמישי ושני. ובכל זה יש להורות לפי כח הנידון.

המאורי אור (באר שבע דף לז ע"א) מחלק באופן אחר:

לדבריו, האיש שנפל הספר תורה מידו יתענה מ' יום כנגד עליית משה במתן תורה, ומי שהיה בד' אמותיו יתענה שני חמישי ושני, ושאר אנשי בית הכנסת יתענו יום אחד. אמנם, אם נפל על ידי גרמא ולא מידו בעצמו, סגי גם לאותו שנפל מידו בתעניות שני חמישי ושני.

בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' יב) מחמיר על מי שנפל מידו שיתענה, ואפילו הוא חלש כח. ומה שנוהגים לבדוק את הספר תורה שנפל אם הוא כשר או פסול, הוא רק לייתובי דעתא, שאין הצער גדול כל כך כשיודעים שהיה בספר תורה איזה פסול, אבל גם בספר תורה פסול הדין כך לענין חילוקי התעניות.

הצטרף לדיון

2 תגובות

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל