לתרומות לחץ כאן

שליח שקיבל הנחה למי הרווח של ההנחה?

שאלה:

שלום וברכה. מקרה: משה קונה מוצר מסוים אצל קרובו, ומכיון שכך קרובו מוכר לו יותר זול ממחיר השוק. יהודי אחר פנה למשה עם בקשה שיעזור לו לקנות מוצר כזה. משה קונה מקרובו כמות הנצרכת לאותו יהודי כמובן במחיר מוזל ומוכר לאותו יהודי במחיר השוק. האם יש בזה איסור גניבה?
תודה

תשובה:

שלום וברכה,

אם קנה עבור החבר – ההנחה שייכת לחבר, ואין לשליח רווח מההנחה שקיבל למרות שההנחה הגיעה מחמת ידידות של השליח.

אמנם אם השליח – משה התכוון בשעת הקנייה לקנות עבור עצמו, ואז למכור לחבר במחיר השוק, יכול לקחת את הרווחים לעצמו, אלא שליח שנשלח לקנות וקונה השליח עבור עצמו הרי זה מנהג רמאות.

בהצלחה.

מקורות:

יכול השליח להערים ולקנות לעצמו בהנחה ואח"כ למכור במחיר שוק לחבר, אולם שליח שנשלח לקנות וקונה לעצמו הרי זה מנהג רמאות – גמרא קידושין נט, א. שו"ע חו"מ סימן קפג סעיף ב. [הנותן מעות לחבירו לקנות לו קרקע או מטלטלים והניח מעות חבירו אצלו והלך וקנה לעצמו במעותיו מה שעשה עשוי והרי הוא מכלל הרמאים ואם היה יודע שזה המוכר אוהב אותו ומכבדו ומוכר לו ואינו מוכר למשלחו ה"ז מותר לקנות לעצמו והוא שיודיענו ואם מפחד שמא יבא אחר ויקדמנו לקנות הרי זה קונה לעצמו ואח"כ מודיעו:]

הגה: קנאה סתם במעותיו יכול לומר אח"כ לעצמי קניתי (ב"י בשם ר"ן פ"ב דקידושין) ודוקא בקרקע סתם אבל בקרקע מיוחד הואיל והוא מנהג רמאות ודאי מעיקרא קנאה משלח ולא יכול לחזור בו (ר"ן ספ"ב דקידושין) קנאה באחד מדרכי הקנאה בלא מעות זכה המשלח ואפילו מכרה השליח אינו כלום (ב"י בשם תשובת הרשב"א):

אם השליח קנה למשלח ההנחה שקיבל מחמת הידידות של השליח שייכת למשלח מקור הדין הוא: ישנם שתי סוגיות שעוסקות בשליח שקיבל מתנה או שהוזיל במחיר. א. בשולחן ערוך חושן משפט סימן קפג סעיף ו: היה השער קצוב וידוע, והוסיפו לשליח במנין או במשקל או במדה, כל שהוסיפו לו המוכרים הרי הוא של שניהם, וחולק התוספת השליח עם בעל המעות. ואם היה דבר שאין לו קצבה, הכל לבעל המעות.

מקור דברי השולחן ערוך הוא מהגמרא כתובות דף צח ע"א, לגבי אלמנה שמכרה מנכסי בעלה לצורך הכתובה, שאם מכרה חפץ ששווה מנה במאתיים, חולקים ברווח האלמנה והיורשים. רש"י ביאר שכיון שיש ספק למי ניתן הרווח, אם לבעל החפץ  – שהם היורשים. או לאלמנה, ומספק חולקים בו שניהם. אמנם הרי"ף ביאר שהרווח הגיע כתוצאה של החפץ הנמכר, וגם מהשליח, וכיון שההנאה הגיעה מחמת שניהם – חולקים ברווחים. וראה בסמ"ע שם שנקט כדברי הרי"ף.

עוד מצאנו ברמ"א (שם סעיף ט): הגה: וכן מי שנתן ביד חבירו חמשים זהובים לפשר עם בעלי חובות שלו, ופשר בכ"ה, המותר למשלח (ב"י בשם הגהות מרדכי דכתובות). וכן אם נתן לו מאתים לשלם לעובד כוכבים, והשליח הטעה לעובד כוכבים ונתן לו רק מאה, והעובד כוכבים סבור שנתן לו מאתים, דהכל למשלח, דהוה ליה כאילו מחל העובד כוכבים חצי החוב, דהוי של משלח (הגהות מרדכי פ' אלמנה ניזונית).

מבואר בדברי הרמ"א שאם השליח התאמץ וחסך כסף למשלח והתפשר עם הבעל חוב, הרווח למשלח. ואין דינו כמתנה שהביא המחבר לעיל שאם קיבל השליח מתנה חולקים במתנה השליח והמשלח.

וכזאת מצאנו גם בש"ך (שם ס"ק יז): וה"ה בראובן ששלח עם משכנות שלו להלוות לו עליהם ברבית מעכו"ם כפי שיוכל להמציא מהם והשליח אומר שהמציא בסך כך וכך וראובן נודע לו אח"כ שלוה בפחות מסך שאמר אין לראובן ליתן כ"א מה שנותן השליח לעכו"ם כ"כ בתשובת דברי ריבות סי' של"א והאריך בזה ע"ש והוא פשוט בעיני ונכון.

מבואר בש"ך שהשליח התאמץ וגרם לחסות את תשלומי המכס למשלח, הרווח למשלח, ואין לשליח אלא דמי טרחה. ומקור נוסף מצאנו בדברי הש"ך סימן שלב על בעל הבית ששלח שליח לשכור לו פועלים בד' והשליח שינה ושכרם בג', נותן להם בעל הבית ג' ואין להם אלא תרעומת. וכתב הש"ך שהדינר הרביעי שייך לבעל הבית ולא לשליח, למרות שביוזמתו נחסך הדינר הרביעי.

מבואר מכל זה שאם השליח קיבל תוספת מתנה, חולקים ברווח. אבל אם ההטבה נעשית בצורה של הוזלה, הרווח למשלח בלבד.

יש שרצו לומר שאם ההוזלה הגיע מחמת ידידות של השליח עם המוכר, או מחמת שלשליח יש כרטיס חבר או אשראי שמזכה בהנחה, דינו כמתנה, וחולקים בהנחה המשלח והשליח. אמנם אין הדין כן, שהרי בדברי הרמ"א שהתפשר עם בעלי חובותיו, וכן בדברי הש"ך שהצליח להעביר ללא תשלום המכס, ההוזלה נעשית בגלל הכישורים וקשרים של השליח, ואפ"ה לא חולקים ברווחים המשלח והשליח. הרי לנו שגם אם ההוזלה נעשית בגלל השליח ולא בגלל המשלח, זכאי המשלח בהוזלה.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. כמדומני שע"פ המבואר בחו"מ סי' קפג מנהג רמאות הוא רק כאשר השליח רוצה לעכב את המקח לעצמו, אך אם התבקש לקנות מוצר מסוים ולא דיברו כלל על מחיר, וגם לא שלחו להדיא שיעשה קנין עבורו [שלא נתן לו כסף לקנות עבורו, אלא שרק ישיג לו מוצר מסוים], מנלן שהוא מנהג רמאות ? ולענ"ד מותר לכתחילה למכור לו באיזה מחיר שרוצה.

  2. אם השליח קונה עבור המשלח, הרי החפץ של המשלח, ואינו יכול לדרוש מחיר יקר. ואם השליח קונה בכספו ומפרש שקונה לעצמו, כדי שיוכל למכור למשלח במחיר יקר, הרי זה מנהג רמאות שעוזב את השליחות וחוטף לעצמו. ומה לי אם חוטף לעצמו לצמיתות או לזמן כדי להרוויח ממון, ובשניהם נחשב לרמאות שעוקף את המשלח כדי להרוויח לעצמו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל