שאלה:
שלום וברכה.
מקרה: למשה יש רכב, חיים ביקש להשתמש ברכב. משה הסכים והתנה שהוא יקבל את הרכב בחזרה בצורה שלמה וכל הניזקים על חיים. במשך זמן השאלה משה התקשר לחיים ואמר שהוא צריך עכשיו רכב ואח"כ ימשיך להשאילו. חיים אמר שהוא מוכן להוביל את משה לאן שהוא צריך וינהג ואח"כ ימשיך לדרכו. ובזמן שחיים הסיע את משה לצרכים שלו ונהג את הרכב נעשה נזק לרכב.
שאלה: האם חיים חייב לשלם? מצד אחד זה לא היה בזמן השאלה, כי נסע לצרכים של משה, מצד שני משה לא ביקש שחיים יסיע אותו אלא זו יוזמתו של חיים.
מה הדין?
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה, השואל – חיים דינו כשואל, למרות שעשה טובה ברכב לבעלים – משה. כל עוד לא השיב את החפץ לבעלים בתורת השבה גמורה, דינו כשואל וחייב באונסין.
בהצלחה.
מקורות:
שולחן ערוך חושן משפט הלכות הלואה סימן עב סעיף ג:
"המלוה על המשכון, וחזר המלוה והפקידו ללוה, ונגנב או נאבד, חייב המלוה, אף על פי שביד הלוה אבד, כיון דבתורת פקדון נתנו לו, אכתי ברשותא דמלוה קאי, ומזה הטעם אם ראובן לוה מעות משמעון על בגדי אשתו, וחזר והשאילן לו עד לאחר המועד, ומת במועד, ומאימת המושל מסרה את אשר לה לשמעון, וגם הבגדים ההם, ואחר כך החזיר לה שמעון הכל חוץ מאותם בגדים הדין עם שמעון, כיון שבתורת שאלה באו ליד ראובן עדיין הם ברשות שמעון". מקור דברי המחבר מהמרדכי.
נמצא שאפילו אם הפקיד ביד הבעלים, לא פקע ממנו דיני שמירה, ואם אבד מיד הבעלים חייב השומר לשלם לבעלים, וכ"ש במקרה הנ"ל שהחפץ נמצא ביד השואל דינו כשואל למרות שעושה טובה למשאיל ברכב השאול.
