מעשה קניין שעשה הקב"ה באדם

ראשית לא אמרתי שכל החיוב שלנו לקיים את רצון ה' נובע מקנין… אתה שאלת מה הקנין ועל כל השבתי. קנין יצירה בהחלט מוזכר בהלכה רבות, כמו אומן קונה בשבח כלי, זה מושג ידוע בחושן משפט ומפורסם מאוד.
בלי כל ספק החובה לשמור מצוות אינה מחמת שאמרו נעשה ונשמע, שהרי נאמר במפורש "כפה עליהם הר כגיגית ואמר להם את תקבלו את התורה מוטב" וכבר הקשו הראשונים והאחרונים מדוע היה צריך כפיה אם היה נעשה ונשמע, וידוע הסברו של המהר"ל, שאדרבה, היה רצון להראות להם שקיום המצוות אינו התנדבות אלא גם חיוב גמור שאינו תלוי בקבלתם, ויחד עם זה חלק מתפקידנו בעולם לקבל על עצמנו את התורה, הן בהר סיני והן כל כל אדם בעבודתו היומית..
ברור שהבורא לא הקנה את העולם לאדם, הוא אבל בהחלט מרשה להשתמש בו על פי כללים רבים, ערכיים, מוסריים והלכתיים הן בדיני ממונות והן בדיני אורח חיים.

הוא לא הקנה את העולם, הוא נותן רשות להשתמש בו.
בעיני [אבל אני כותב דבר שמצריך קצת מחשבה, אז תחשוב..] החשיבה שאתה מציג היא בתפיסה שבין אנשים בעולם שלנו, רכוש של אדם אחר אינו מאפשר שימוש ללא קנין וכו', החובה לקבל את דברי הבורא ולהשמע לו לטעמי אינה קשורה לכך, ואסביר:
בעולם שלנו יש הרבה מאוד ערכים, אסור לרצוח ואסור לגנוב וכו', ערכי המוסר האלו הם אוניברסליים ומובנים וכו', השמיעה לציווי הבורא היא גם ערך שהוא ערך יסוד בבריאה ומובן באופן טבעי לכל אדם, והראיה שימיו כימי עולם, גם העמים הכי פרימטיביים והכי עתיקים מבינים שהמוסר מחייב לשמוע לציווי ה' כיון שהוא עליון ונעלה על הכל, והוא אכן אור אין סוף והמציאות המקודשת והאמיתית היחידה.
מה שאתה מנסה לעשות בעצם, זה לקחת ערך מוסרי טבעי המובן מאליו ולהכניס אותו לכלים שקשורים למערכות אחרות שיותר קרובות אליך ויותר קל להבין אותן לוגית, אין בכך צורך [זה נכון וכבר הסברתי כיצד הוא קנה אותנו, אבל הערך לכשלעצמו הטבעי והמובן מאליו לכל בן אנוש הוא אמיתי ועמוק הרבה יותר]. הדבר הזה אגב לא נתן לויכוח גם אתאיסט מקבל שאם יש אלוקים צריך לשמוע לו, זו הבנה פשוטה וטעית כחלק מהמוסר המובנה בעולם.

בורא עולם ברא את עולמו באופן כזה שיש בו כללים רבים דיני הממון וכו', ואנחנו מתנהגים בעולם על פי הכללים שנתן, אין לזה כל קשר עם קנינו שלו בעולם כולו, המציאות שלנו כלל אין לה יחס למציאותו שלו, קשה להסביר זאת במילים קצרות, האריכו בנושא עמוק זה בעל התניא בשער היחיוד ואמונה והנפש החיים בספרו, שמצידו – מצד אמיתת מציאותו – המציאות שלנו בטלה וכלל אינה קיימת, לכן כל אופן הצגת הדברים שלך אינה נכונה, אתה עושה לו האנשה – כביכול הוא חלק מהעולם שלנו ומציאותו דומה לשלנו רק קצת יותר אורירית… כל המבט שלך על הקב"ה לא מספיק מופשט, אתה לא תופס שהוא לגמרי במימד אחר במבחינת אופי מציאותו.

אני חוזר ואומר, אתה מכניס בכח את מציאות הבורא כפי שהוא בעצמו, לתוך העולם שלנו כאילו היה חלק מאיתנו וזה חסר טעם… הבעלות שלו אינה ענין שלנו כלל, הוא קבע את כללי הממון וקבע כיצד עלינו להתנהל בו, והוא קבע את חוקי הקנין והבעלות בממון, כפי שהם אמורים להצטייר בעולם שלנו, ואין לערב שום דבר עליון יותר בכללים השייכים רק לעולם שלנו. אסביר לך יותר, בנפש החיים מתאר שכל המציאות בעולם שלנו אינה מציאות מוחלטת, אלא היא מתהווה כל רגע על ידי הבורא יש מאין, יש הרבה להאריך, אני רק מחדד מה שרציתי, לדבריו, הרכב שהיה לך לפני רגע הוא לא הרכב שיש לך עתה, כי המציאות לא רק מונהגת כל הזמן ומושגחת כל הזמן, אלא היא מתהווה כל הזמן, וגם אתה לא אותו דבר שהיית לפני רגע, מה שהיה אינו קיים וגם בשעתו לא היה קיים באופן מחוייב המציאות אלא התהווה מהבורא, ממילא איך הרכב שלך שייך לך עכשיו בלי קנין מחודש בכל רגע? הנה לך שחובת ההתנהלות שלנו כאן היא לפי תפיסת המציאות שלנו כאן, ואין לערב את הידיעה שלנו אודות מציאות ה' בהמתנהלות שלנו, כי חובתנו על פי התורה להתנהל כפי תפיסת המציאות שלנו.
ואנא אל תגיב כל כך מהר, אני כותב לך דברים עמוקים, תחשוב עליהם ותנסה להרגיש אותם יותר.

אינני מבין איך אתה מכניס לפי דברים שלא אמרתי, ולא רק שלא אמרתי אלא הם רחוקים כרחוק מזרח ממערב מכל מה שאמרתי, ואפילו רחוקים מרחק עצום מהנושא עליו דיברתי….
הבעיה היא שהנושאים עמוקים ורחבים מכדי להתכתב בכמה שורות, וכבר ראינו שלא התקדמנו הרבה. אנסה עוד מעט.
כל מה שדיברנו היה ביחס למציאות האלוקית עצמה, לחלוטין לא ביחס לעולמות העליונים שהם אין ספור עולמות רוחניים שמושפעים ומתאצלים מהבורא ברוך הוא, לא אוכל כרגע להרחיב, אבל כדי להבין, הגן עדן של הנשמות שאנחנו מדברים עליו, באופן יחסי לרום המעלות והעולמות העליונים, הוא לא במקום גבוה. התורה עצמה קדמה לעולם והיא בשורשה אש שחורה שעל גבי אש לבנה, שהיא ירדה והתאצלה באין ספור מדרגות בכל העולמות הרוחניים עד שהגיעה לעולם שלנו, כאשר בכל עולם יש לה ביטוי לפי רוחניותו של אותו עולם. כך שכאשר אתה מקיים מצוה כאן בעולם, אתה משפיע במישרין בכל העולמות העליונים בכל עולם בביטוי שלו, כאן זה מציאות גשמית – לולב שופר, שם זה ביטוי ומהות רוחנית, אבל בשורש הם אחד, ואתה משפיע בכל. ועוד הרבה יש להאריך, וזה סוד הפסוק יעקב חבל נחלתו כפי שביאר נפש החיים שכאשר אתה מנענע את החבל בצד אחד הוא מתנועע עד למעלה…
כל זה לא סותר, שאותה תורה עליונה שיש בה אין ספור מעלות, היא גם חלק מהנבראים! וגם עשר הספירות של עולם האצילות שאין לנו השגה בקדושתם מעלתם ורוחניותם, עד שעליהם אמר הזוהר הק' איהו וחייוהי וגרמוהי חד, כביכול הם מתאחדים עם העצמות, הם גם כן רק נבראים! וכל קיומם תלוי בהתהוות מתמדת של הבורא יתברך, והמרחק בין מהותו למהותם הוא לאין שיעור ולאין חקר!
לאן שלא תגיע נשמתך לאחר 120 עדיין לעולם לא תתאחד עם המאציל, זה הכל עולמות נבראים, יש רוחני ויש ד=גשמי אבל הכל ברואים, ואין להם שום יחס אמיתי למאציל, אלא כולם מתנהלים על פי הכללים שקבע, ועל פי תפיסת המציאות שהטביע.
אין לי דרך לפשט את הדברים יותר, פשוט תתעמק בהם.

מה שכתבתי לך הם יסודות האמונה כמובא בספרים לא הוקוס פוקוס, וחבל שתתייחס לנושא זה כך… אלא שהם באמת דברים עמוקים שראוי מאוד לעיין בהם באופן מעמיק.