לתרומות לחץ כאן

מעשה קניין שעשה הקב"ה באדם

שאלה:

האם אנחנו מוגדרים כעבדים של אלוקים מבחינה טכנית ?
ואם כן, האם אלוקים קנה אותנו (עם ישראל) במעשה קניין כלשהוא ? קניין סודר או קניין הגבהה ?
ואם לא (והנימוק הוא שבכל מקרה כל מעשיו של אלוקים שייכים לו), כיצד אנחנו מנמקים העברות קניין ברמה הטכנית, בלי שיש אקט של ברכה או של בקשה מאלוקים לאשר את העברת הקניין הזאת, שהרי הוא צריך לאשר כל קניין בנפרד… האם אלוקים נתן אישור לכל מעשי הקניין מבריאת העולם ועד סופו (לא כולל אלו המוגדרים כאסורים בתורה) ?

ואם אנחנו מוגדרים כולנו כקניינו של אלוקים, היאך הוא עשה עימנו את ברית בין הבתרים או ביקש מאיתנו להישבע בהר סיני לקיים את התורה – הרי קניין של אלוקים בכל מקרה מחוייב לקיים מה שהוא אומר.

ואם יש אקט של קניין כלשהוא שעשה ה' בהיסטוריה של עם ישראל, מדוע איננו מתייחסים לסוג אקט זה שעשה אלוקים כקדוש, ומקיימים עליו יום זיכרון או התייחסות מיוחדת.
כי למיטב ידיעתי אין שום קניין שזכה להבלטה בתורה כקניין מיוחד וקדוש.

תודה מראש, וסליחה שהשאלה התפתחה ל-10 שאלות… :)

תשובה:

התשובה לשאלתך מחולקת לשנים: הקנים הבסיסי הוא אכן קנין יצירה "כי לי כל הארץ", הביאור של "קונה הכל" בתפילת שמונה עשרה הוא בעצם יוצר הכל והכל שלו, משום ששני הדברים האלו מחוייבים זה מזה, וזה פשוט, ואכן "לה' הארץ ומלואה". מלבד זאת יש גם קנין מיוחד שנעשה בעם ישראל, יתר על שאר העולם, "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים", וזה אכן הפסוק "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים", כלומר עצם הפדיון ממצרים היה כמו שאדם קונה עבד מאדונו. אין ספק שכל אדם מחוייב לשמוע לציווי ה' גם בלי השבועה והברית, כל הדברים האלו ניתנו לנוכדי שגם נרגיש היטב במחוייבות הזו, וניתן לה תוקף ונופך נוסף.

בורא עולם נתן לנו רשות להשתמש בעולם הזה בעצם בריאתו את העולם, הוא נתן לאדם את העולם כולו "ורדו בדגת הים וכו'" ראה פרשת בראשית, יש לזה תנאי לפעמים של ברכות הנהנין וכדומה, אבל זה לא היה באיזה יום מסויים, זה חלק מעצם בריאת האדם, כאשר לצורכו ניתן לו העולם כולו שישמש אותו.

ערב טוב ומבורך.

הצטרף לדיון

12 תגובות

  1. יוצא מדבריך שכל החיוב שלנו להקשיב לאלוקים, נובע מקניין יצירה.
    בדומה לאדם שיצר כלי מחימר באדמה, ועצם העשייה שלו הפכה את הכלי לשלו.

    בנוסף, הרב אומר שבני ישראל עברו קניין משיכה, בדומה לפרה שמושכים בחבל והיא באה, וכך יש קניין.

    לזה יש לי שלוש שאלות:
    1. אני חוזר ואומר, מדוע אין יחס מיוחד לקניין יצירה – כל הבסיס של המצוות מבוסס עליו.
    2. יתרה מזאת, כיום כל קניין אפשרי, העיקר שבני אדם מסכימים עליו, וקניין כרטיס אשראי דומה לקניין יצירה, תמוה מאוד.
    3. אם קניין יצירה תוקפו מוחלט, אזי מדוע קניין משיכה התקיים בישראל ? מדוע להישבע ?
    יוצא שכל הר סיני וישראל שאמרו נעשה ונשמע זה אקט ריק מתוכן – זה כמו שכלי החימר שלך אומר לך אני יכיל את השמן והיין שאתה מכניס לתוכי, מה הנקודה בזה.
    אלא אם כן כל הר סיני היה הכרת ישראל בכוח של קניין יצירה עליהם. ואז יש טעם למעמד. אבל אז חזרנו לשאלה היכן היחס המיוחד לקניין זה.
    3. היכן מצאנו שקניין יצירה שיצר מישהו, מקנה את הדבר שנוצר, ישירות לבני האדם ?
    צריך שני מעשי קניין – האחד כדי לקנות את הדבר שנוצר לטובת היוצר. ועוד קניין כדי לתת את הדבר שנוצר ללקוח.
    ולא מצאנו מעשה קניין שעשה אלוקים בעולם לתת אותו לבני אדם.

  2. ראשית לא אמרתי שכל החיוב שלנו לקיים את רצון ה' נובע מקנין… אתה שאלת מה הקנין ועל כל השבתי. קנין יצירה בהחלט מוזכר בהלכה רבות, כמו אומן קונה בשבח כלי, זה מושג ידוע בחושן משפט ומפורסם מאוד.
    בלי כל ספק החובה לשמור מצוות אינה מחמת שאמרו נעשה ונשמע, שהרי נאמר במפורש "כפה עליהם הר כגיגית ואמר להם את תקבלו את התורה מוטב" וכבר הקשו הראשונים והאחרונים מדוע היה צריך כפיה אם היה נעשה ונשמע, וידוע הסברו של המהר"ל, שאדרבה, היה רצון להראות להם שקיום המצוות אינו התנדבות אלא גם חיוב גמור שאינו תלוי בקבלתם, ויחד עם זה חלק מתפקידנו בעולם לקבל על עצמנו את התורה, הן בהר סיני והן כל כל אדם בעבודתו היומית..
    ברור שהבורא לא הקנה את העולם לאדם, הוא אבל בהחלט מרשה להשתמש בו על פי כללים רבים, ערכיים, מוסריים והלכתיים הן בדיני ממונות והן בדיני אורח חיים.

  3. קודם אמרת "הוא נתן לאדם את העולם כולו" ואז אמרת "ברור שהבורא לא הקנה את העולם לאדם", מה נכון ?

    " לא אמרתי שכל החיוב שלנו לקיים את רצון ה' נובע מקנין"
    אז ממה הוא נובע ?
    ואם תרצה להשיב "כי הוא אלוקים", זה תמוה בעיני לעניות דעתי, שהרי – זה טיעון ריק. זה כמו להשיב "כי הוא אור אינסופי", אין לזה חיבור לוגי.
    טענה לוגית תהיה שהוא אלוקים -> יצר את העולם -> קנה את העולם -> אנחנו חלק מהעולם -> מי שקנוי צריך לציית למי שקנה כי זה חלק מההגדרה של קנייה.

    אבל הרב לא טוען כך. מה אם כן הוא הבסיס לציותנו את אלוקים ?

  4. הוא לא הקנה את העולם, הוא נותן רשות להשתמש בו.
    בעיני [אבל אני כותב דבר שמצריך קצת מחשבה, אז תחשוב..] החשיבה שאתה מציג היא בתפיסה שבין אנשים בעולם שלנו, רכוש של אדם אחר אינו מאפשר שימוש ללא קנין וכו', החובה לקבל את דברי הבורא ולהשמע לו לטעמי אינה קשורה לכך, ואסביר:
    בעולם שלנו יש הרבה מאוד ערכים, אסור לרצוח ואסור לגנוב וכו', ערכי המוסר האלו הם אוניברסליים ומובנים וכו', השמיעה לציווי הבורא היא גם ערך שהוא ערך יסוד בבריאה ומובן באופן טבעי לכל אדם, והראיה שימיו כימי עולם, גם העמים הכי פרימטיביים והכי עתיקים מבינים שהמוסר מחייב לשמוע לציווי ה' כיון שהוא עליון ונעלה על הכל, והוא אכן אור אין סוף והמציאות המקודשת והאמיתית היחידה.
    מה שאתה מנסה לעשות בעצם, זה לקחת ערך מוסרי טבעי המובן מאליו ולהכניס אותו לכלים שקשורים למערכות אחרות שיותר קרובות אליך ויותר קל להבין אותן לוגית, אין בכך צורך [זה נכון וכבר הסברתי כיצד הוא קנה אותנו, אבל הערך לכשלעצמו הטבעי והמובן מאליו לכל בן אנוש הוא אמיתי ועמוק הרבה יותר]. הדבר הזה אגב לא נתן לויכוח גם אתאיסט מקבל שאם יש אלוקים צריך לשמוע לו, זו הבנה פשוטה וטעית כחלק מהמוסר המובנה בעולם.

  5. תודה על התשובה.
    אם כן אשמח להרחבה איך אנחנו מבצעים מעשי קניין ביום יום, כאשר ברור מדבריך שהעולם לא קנוי לנו – אלא קיבלנו אך ורק את הרשות להשתמש בו.

    האם חלק מהרשות הזאת הייתה הרשות לבצע מעשה קניין בחפצים בעולם. ואם כן, מה ההבדל בין "נתינת רשות" מאלוקים או "הקניית העולם" מצד אלוקים. אם בשניהם ניתן לבצע מעשה קניין בחפצים בעולם כרגיל…

  6. בורא עולם ברא את עולמו באופן כזה שיש בו כללים רבים דיני הממון וכו', ואנחנו מתנהגים בעולם על פי הכללים שנתן, אין לזה כל קשר עם קנינו שלו בעולם כולו, המציאות שלנו כלל אין לה יחס למציאותו שלו, קשה להסביר זאת במילים קצרות, האריכו בנושא עמוק זה בעל התניא בשער היחיוד ואמונה והנפש החיים בספרו, שמצידו – מצד אמיתת מציאותו – המציאות שלנו בטלה וכלל אינה קיימת, לכן כל אופן הצגת הדברים שלך אינה נכונה, אתה עושה לו האנשה – כביכול הוא חלק מהעולם שלנו ומציאותו דומה לשלנו רק קצת יותר אורירית… כל המבט שלך על הקב"ה לא מספיק מופשט, אתה לא תופס שהוא לגמרי במימד אחר במבחינת אופי מציאותו.

  7. יש המון כללים בדיני הממון, אבל על סמך האקסיומה שלמישהו שייך משהו.

    אתה בעצם מעלה בעיה שהחילונים מתקשים בה: הם אומרים "אין אלוקים", ואילו מקשים מנגד "אם כן, איך הכול התחיל ?".
    ואילו אתה טוען "אין בעלות, יש כללים איך להעביר בעלות", ואילו אני מקשה מנגד "אם כן, איך הבעלות התחילה מלכתחילה ?"

    ואם אתה אומר ש"כללים" גם התחילו בעלות. איך זה יכול להיות, שהרי אמרת שאלוקים לא נתן בעלות, הוא נתן רשות.

    אמור מעתה: מחק את כל המילים שכתוב בהם בגמרא "בעל ה…" "בעלים", "בעלות" ותכתוב במקומם "מורשה ה…" "המורשה" , "הרשאה".

  8. אני חוזר ואומר, אתה מכניס בכח את מציאות הבורא כפי שהוא בעצמו, לתוך העולם שלנו כאילו היה חלק מאיתנו וזה חסר טעם… הבעלות שלו אינה ענין שלנו כלל, הוא קבע את כללי הממון וקבע כיצד עלינו להתנהל בו, והוא קבע את חוקי הקנין והבעלות בממון, כפי שהם אמורים להצטייר בעולם שלנו, ואין לערב שום דבר עליון יותר בכללים השייכים רק לעולם שלנו. אסביר לך יותר, בנפש החיים מתאר שכל המציאות בעולם שלנו אינה מציאות מוחלטת, אלא היא מתהווה כל רגע על ידי הבורא יש מאין, יש הרבה להאריך, אני רק מחדד מה שרציתי, לדבריו, הרכב שהיה לך לפני רגע הוא לא הרכב שיש לך עתה, כי המציאות לא רק מונהגת כל הזמן ומושגחת כל הזמן, אלא היא מתהווה כל הזמן, וגם אתה לא אותו דבר שהיית לפני רגע, מה שהיה אינו קיים וגם בשעתו לא היה קיים באופן מחוייב המציאות אלא התהווה מהבורא, ממילא איך הרכב שלך שייך לך עכשיו בלי קנין מחודש בכל רגע? הנה לך שחובת ההתנהלות שלנו כאן היא לפי תפיסת המציאות שלנו כאן, ואין לערב את הידיעה שלנו אודות מציאות ה' בהמתנהלות שלנו, כי חובתנו על פי התורה להתנהל כפי תפיסת המציאות שלנו.
    ואנא אל תגיב כל כך מהר, אני כותב לך דברים עמוקים, תחשוב עליהם ותנסה להרגיש אותם יותר.

  9. אני לא אומר שאלוקים חלק מהעולם, אני אומר שחייב להיות נקודת חיבור בין העולם שלנו לבין העולם העליון הזה.

    אתה אומר "אלוקים נתן לנו חוקים וכללים איך להתנהל עם הרכוש" ומסתכל על זה בתור מושגים שנבראו מהכלום שאין להם משמעות והם רק הגיעו לכאן בגלל שאלוקים רצה.
    אני לעומת זאת רואה משמעות והמשכיות – אלוקים ממשיך את החוקים של העולם העליון ומחבר אותם בנקודת חיבור לעולם הזה.
    אם אני רואה מעשה קניין פה, אני מניח שזה התגלגלות של חוק שנובע מהעולם העליון.

    לפי דבריך, סביר מאוד שמי שעושה פשע בעולם הזה, לא עשה שום דבר רע בעולם העליון, וזה בעייתי מאוד גם מבחינת שפיטה – איך אתה מסוגל לשפוט אדם כאשר הוא נאסף לבית עולמו, אם בית המשפט (שנמצא בעולם העליון) לא סבור שהיה פה פשע ?
    משל למה הדבר דומה ? למוסלמי ששותה אלכוהול והולך לבית משפט של סינים, למה לצפות מהם להרשיע אותו אם הם לא מאמינים שאלכוהול זה בעיה ?

    בעיה שניה – אנשים מקיימים את דברי אלוקים, כי הם מאמינים שיש בהם אמת עמוקה ועליונה יותר, לעומת זאת במקרה הזה, אתה טוען שיש תקרה זכוכית שאין לעבור – תלמדו תורה ככל שתרצו, אתם לעולם לא תבינו מה באמת קורה, כי יש עולם עליון עם חוקים חדשים – אתם רק תבינו עולם מומצא ומתהווה על ידי אלוקים שמבחינתכם מחוק מהרגע שאתם מתים, וכל הלימוד שלכם מבוזבז לאחר מכן.
    אבל כמובן זה לא מה הרושם המתקבל – הרושם הוא שתלמידי חכמים שלומדים תורה, משתמשים בידע הזה גם בעולם הבא.

  10. אינני מבין איך אתה מכניס לפי דברים שלא אמרתי, ולא רק שלא אמרתי אלא הם רחוקים כרחוק מזרח ממערב מכל מה שאמרתי, ואפילו רחוקים מרחק עצום מהנושא עליו דיברתי….
    הבעיה היא שהנושאים עמוקים ורחבים מכדי להתכתב בכמה שורות, וכבר ראינו שלא התקדמנו הרבה. אנסה עוד מעט.
    כל מה שדיברנו היה ביחס למציאות האלוקית עצמה, לחלוטין לא ביחס לעולמות העליונים שהם אין ספור עולמות רוחניים שמושפעים ומתאצלים מהבורא ברוך הוא, לא אוכל כרגע להרחיב, אבל כדי להבין, הגן עדן של הנשמות שאנחנו מדברים עליו, באופן יחסי לרום המעלות והעולמות העליונים, הוא לא במקום גבוה. התורה עצמה קדמה לעולם והיא בשורשה אש שחורה שעל גבי אש לבנה, שהיא ירדה והתאצלה באין ספור מדרגות בכל העולמות הרוחניים עד שהגיעה לעולם שלנו, כאשר בכל עולם יש לה ביטוי לפי רוחניותו של אותו עולם. כך שכאשר אתה מקיים מצוה כאן בעולם, אתה משפיע במישרין בכל העולמות העליונים בכל עולם בביטוי שלו, כאן זה מציאות גשמית – לולב שופר, שם זה ביטוי ומהות רוחנית, אבל בשורש הם אחד, ואתה משפיע בכל. ועוד הרבה יש להאריך, וזה סוד הפסוק יעקב חבל נחלתו כפי שביאר נפש החיים שכאשר אתה מנענע את החבל בצד אחד הוא מתנועע עד למעלה…
    כל זה לא סותר, שאותה תורה עליונה שיש בה אין ספור מעלות, היא גם חלק מהנבראים! וגם עשר הספירות של עולם האצילות שאין לנו השגה בקדושתם מעלתם ורוחניותם, עד שעליהם אמר הזוהר הק' איהו וחייוהי וגרמוהי חד, כביכול הם מתאחדים עם העצמות, הם גם כן רק נבראים! וכל קיומם תלוי בהתהוות מתמדת של הבורא יתברך, והמרחק בין מהותו למהותם הוא לאין שיעור ולאין חקר!
    לאן שלא תגיע נשמתך לאחר 120 עדיין לעולם לא תתאחד עם המאציל, זה הכל עולמות נבראים, יש רוחני ויש ד=גשמי אבל הכל ברואים, ואין להם שום יחס אמיתי למאציל, אלא כולם מתנהלים על פי הכללים שקבע, ועל פי תפיסת המציאות שהטביע.
    אין לי דרך לפשט את הדברים יותר, פשוט תתעמק בהם.

  11. מה שכתבתי לך הם יסודות האמונה כמובא בספרים לא הוקוס פוקוס, וחבל שתתייחס לנושא זה כך… אלא שהם באמת דברים עמוקים שראוי מאוד לעיין בהם באופן מעמיק.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל