שאלה:
אוסיף לשאול. האם במערוך מעץ די בכך שינקו ואתו היטב או משא משום שהוא מעץ הוא בולע ולא יועיל לו ניקוי אפי' יסודי מאחר וכשיערוך איתו שוב, יפלוט ממה שבלע, או דלמא אף בהכי אמרינן נ"ט בר נ"ט?
רבני בית הוראה
אומר:
ל׳ בניסן ה׳תש״פ (24/04/2020) at 6:21 pm
השימוש במערוך הוא קר ודי בנקיון יסודי.
תגובה-איתן:
איך קר? כל המהירות של הגלגול מגיע לחום של בליעה כמו דוחקא דסכינא, לא?
תשובה:
גם דוחקא דסכינא נאמר רק על דבר חריף, כשחותכים דבר קר שאינו חריף בסכין זה אינו בולע.
יישר כח.
אגב:
1. לא איפשר לי בתשובה הקודמת שעניתם לי בעמוד אחר, להגיב את התגובה שציטטתי כאן.
2. נשמח מאוד למקורות כפי שאתם נוהגים בדר"כ זה מאוד מפרה את התשובה.
ראה למשל תוס' חולין ח ב, שגם למי שחושש לדוחקא דסכינא בשחיטה [אף שאין דבר חריף] הוא רק בגלל שבית השחיטה רותח קצת, בקר אין דוחקא שמבליע.
נכון אבל שם אין מה שיעזור להבליע, כאן לכאורה יש את הלחץ של הגלגול שיוצר חימום ומבליע את החלבי, בבית השחיטה אין מה שיבליע שהרי זהו רק דם חם. ובכדי להבליע מרן כתב שריך שיהיה גם דוחקא וגם חריפות.
ואה"נ כאן יש את החלבי ויש מה שמסייע להבליע.
לא הבנתי, כאן ושם יש דוחקא, וצריך גם חום.
אמת. לכן אמרתי שלכאורה מאחר וגם בעריכה עם המערוך יש חום המתייצר מחמת השפשוף והגלגול לכאורה צריך להיות שגם במערוך בולע ופולט למרות שמדובר בבצק שהוא קר.
אינני יודע אם נוצר חום כמו בבית השחיטה, צ"ע.
נבדוק העניין ונגיב אי"ה. אך איך אדע שאני מגיב לכבודו?
זה מחולק לפי נושאים, זה יגיע אלי, אל דאגה.
שלום וברכה.
אז הנה ב"ה מצאתי און לי בס"ד:
ראשית בליעה שייך גם בעץ:
כתב הטור או"ח סימן תנא: אין חילוק בין כלי עץ או אבן או מתכת כולן דינם שוה להתירן בהגעלה…
ועוד כתב הטור: מדוכה של עץ ואבן שדכין בהן כל השנה ולפעמים דכין בהן פירורי לחם עם שומין ופלפלין כתב רש"י דלא מהני ליה הגעלה וגם בריחים קטנים של פלפל וכן כתב רבינו תם שמדמין אותן לבית שאור פירוש כלי שמשהין בו השאור ולבית חרוסת פי' כלי שעושין בו מיני טיבול שנותנין בו דברים חדים כגון שומין ופלפלין עם קמח ומבליעו לתוך הכלי [ע"י הדיכה במדוכה] ובאלו פירש רש"י ור"ת דלא שרו בהגעלה ור"י התיר כולם בהגעלה ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל וכו'. [רואים שיש כח בדיכה להבליע ולהפליט יחד עם חריפות. כלומר שהדיכה היא כמו "דוחקא"].
גם מלח נחשב לחריפות:
ש"ך יור"ד סימן צו ס"ק יח: (פמ"ג) ד"ה תבלין שנדוכו כו'. "וה"ה מלח שנדוך וכל שאר דברים החריפים ודוקא שנדוכו אבל לא כשהיו נתונים במדוכה של בשר כדלעיל ס"ס צ"ה וק"ה, ובא"ח סי' תמ"ז ס"ו: ע"כ. וכ"כ הפר"ח ס"ק ט"ו.
וכתב החוות דעת חידושים סימן צו ס"ק יב: ד"ה תבלין. ודוקא שנידוכו, דהוי דוחקא, אבל כשנתן בקערה של בשר לית לן בה:
ומצאתי און לי בס"ד במשנ"ב שם ס"ק פ: ד"ה דאינו מפליט בצונן -…ואם נידוך המלח בתוכו דאיכא חורפא ודוחקא דדיכה, מפליט מן הכלי אפילו אם היה יבש המלח לגמרי ואפילו היה המדוכה אינו בן יומא וגם קודם הפסח. וכו'. עכ"ל.
שוב רואים שבכה"ג שכמעורב מלח בעיסת הבצק וכן יש בליעה ע"י השפשוף של גלגול הבצק, בולע את החלבי. וממילא כשיבוא שוב פעם אחרת לערוך בצק עם מלח בכדי למלאות בו בשרי, יפלוט אליו את החלבי ונמצא אוכל בשר בחלב.
לכאורה צריך להיות הדין שבכה"ג שכבר עבר על המערוך זמן של מעת לעת שלשיטת השו"ע הוי נטל"פ, הדין הוא דאמרינן נ"ט בר נ"ט והוי "בחזקת" חלבי שדינו הוא שאסור לאכול את אותו הבצק עם בשרי. ואילו היה דין זה בבצק בשרי, הדין היה שאמנם היה אסו לאכול ותו עם חלבי אך לאחר שיאכל את אותו הבצק יהיה מותר לו לאכול חלבי אחריו מאחר והוא אינו בשרי ממש אלא רק בחזקת בשרי.
אין לדמות מעט מאוד מלח בבצק לאדם שדך שומים ופלפלים עם קמח, לפי דעתי.
לכאורה נכון, אך שו"ר כעת:
וכתב כה"ח יור"ד סימן צו ס"כ ס"ק מד: "ואם הסכין אין נקי אף במליחה "מועטת" יש לאסור. דלדידן אין אנו בקיאין בין הרבה למעט ומספק אף דסתם אין נקי אין להחמיר בנמלחו מעט. שפתי דעת אות ט"ז, חוות דעת שם. ור"ל באינו נקי אף במליחה מועטת יש לאסור לקנות מהם לכתחלה לפי שאין אנו בקיאין במליחה ובסתם אין להחמיר ומכל מקום בעי גרידה כמו שכתבנו באות הקודם. עכ"ל. ואה"נ ניתן לומר שבמכתשת הדין יהיה יותר חמור מכיון שכנראה כמות המלח הניתנת שם עם כל התבלינים היא רבה יותר מאשר כמות המלח הניתנת בבצק. אלא שבמערוך העשוי מעץ קשה מאוד לומר שניתן לנקות אותו מכל רבב של שומן שנדבק בו במהלך עריכת הבצק לא יועיל שיעבור עליו מעת לעת מאחר ויש בו ממשות של חלב. ולכן כתב דבעי גרידה. וגם לאחר שיגרדו אותו בעי הגעלה דאל"ה יפלוט חלבי בעריכה הבאה.
השאר תגובה