לתרומות לחץ כאן

שכ"ד לשוכר שעזב באמצע מחמת תקופת הקורונה

שאלה:

שלום רב, אני בעלת דירה והדיירים הנוכחים הם תושבי ארה"ב. הם נסעו לביקור בארה"ב לפני הפסח וכעת בגלל תקנות הקורונה אינם יכולים לחזור. הם הודיעו לי ששכרו דירה אחרת בארה"ב ואינם מתכוונים לחזור (הם השאירו את כל החפצים שלהם בדירה). הם שאלו אותי מה בעניין חוזה השכירות (שהנו עד דצמבר 2020) ולמעשה שאלו אם אוותר להם או אעשה לפחות הנחה בתשלום. אמרתי להם שאחפש דיירים חלופיים, אבל עד שאמצא, הם מחוייבים לשלם לי שכ"ד מלא ואת כל החשבונות. אציין גם שאינני בעלת אמצעים, ושכ"ד שהם משלמים משמש לתשלום שכר הדירה שבה אני גרה. מה הנכון לעשות מצד הדין? תודה

תשובה:

שלום וברכה,

 

אם מטרת הנסיעה לחו"ל כדי לחוג את חג הפסח בקרב בני המשפחה, או שלא להישאר בסגר בדירה הקטנה בארץ ישראל, חייבים לשלם עד סוף תקופת השכירות.

אולם אם יש סיבה חריגה שחייבה אותם לחזור לחו"ל – חתונה של קרוב ממדרגה ראשונה. טיפול באב חולה. בחור שאינו נשוי – אם לא שילמו ועתה מבטלים מאחר ואינם יכולים לחזור לארץ, אינם חייבים לשלם. אמנם אם שילמו מראש עד סוף תקופת השכירות לא יכולים לדרוש החזר כספי.

בהצלחה.

מקורות:

שוכר שנאנס באמצע תקופת השכירות

שוכר שנאנס בתוך תקופת השכירות, דעת הרשב"א שחייב לשלם את כל השכירות והמהר"ם סובר שפטור. יסוד המחלקות האם שכירות ליומא ממכר – וחייב השוכר לשלם למרות שנאנס. והמהר"ם סובר ששכירות אינו מכר לזמן, ולכן אם נאנס אינו חייב לשלם. הרמ"א (שלד, א), אחר שהביא את שיטות המהר"ם והרשב"א, פסק "לכן אם קבל השכר כולו אין צריך להחזיר כלום". הש"ך (שלד, ב) בהסבירו את פסק הרמ"א התקשה בזה, כי מצד אחד הלשון "לכן" מורה שפסק כן מספק כיון שיש מחלוקת רשב"א ומהר"ם, ומצד שני בד"מ פסק כך הרמ"א בגלל שכ"כ התה"ד שפסק כמהר"ם. הש"ך פסק שאיך שתהיה דעתו של הרמ"א, הוא עצמו סובר שהעיקר כדעת המהר"ם. הוא הוסיף שגם במקרה ששילם מראש יש נפ"מ אם פוסקים לגמרי כמהר"ם או שפוסקים כך מספק, אם המשכיר חסך כסף מזה שהשוכר לא היה בבית, כי אם פוסקים כמו המהר"ם צריך המשכיר להחזיר את החיסכון, אבל אם הוא משום שחוששים לשיטת הרשב"א לא צריך המשכיר להחזיר את החיסכון.

לדינא, הגם שהש"ך הכריע כמו המהר"ם ופסק שהמשכיר צריך להחזיר את החיסכון, בכ"ז היות שהרבה חולקים, לכן לדידן אי אפשר לכוף את המשכיר להחזיר כלום כיון שמועיל תפיסה, וכ"כ רע"א (שם) בנידון דידן בהדיא וז"ל "כיון דהרמ"א לא הכריע להלכה בין דעת המהר"ם ב"ב לדעת הרשב"א, וא"כ יכול לומר המשכיר ק"ל כהרשב"א דמדינא צריך לשלם הכל", וכן הבין הנתיה"מ (שלד, ב) בדעת הרמ"א, וכן פירש העה"ש (שלד, יא) את דעת הרמ"א "דמספיקא דדינא אין להוציא", אבל אם היורשים יתפסו בחזרה את מה שחסך המשכיר א"א להוציא מהם, כיון שמועיל תפיסה בספיקא דדינא והם יכולים לסמוך על שיטת המהר"ם.

סוגים שונים של אונס

כשמת השוכר הרי זה אונס של השוכר ובזה נחלקו הרשב"א והמהר"ם האם השוכרים חייבים לשלם עבור השכירות. מצאנו בפוסקים דוגמאות נוספות של אונס של השוכר (הובא בעלון המשפט גיליון מספר 88) אם השוכר או אחד מבני ביתו חלו ואינם יכולים לגור בבית המושכר, וכגון שחלה באסטמה חמורה והוא חייב לגור במקום אחר, או שאין מעלית בבניין והחולה אינו יכול לעלות במדרגות. וכן אם פוטר השוכר מעבודתו ואין לו אפשרות לשלם את שכר הדירה. וכן אם שכר דירת נופש ונפטר לו קרוב והוא צריך לשבת עליו שבעה. כל אלו הם מקרי אונס שתלוי במחלוקת הראשונים הנ"ל.

אי יכולת לחזור לארץ בתקופת הקורונה האם יחשב לאונס

ויש לדון שרבים מתושבי חו"ל מיד שהתחיל נגיף הקורונה להתפשט, מיד טסו לחו"ל כדי לחוג את חג הפסח עם בני משפחתם, ואחר חג הפסח לא ניתן לחזור לארץ ישראל מאחר והטיסות הושבתו. האם יש כאן טענת אונס לבטל את השכירות.

המציאות שלא ניתן לחזור אחרי החג לדירת השכירות, אין בזה טענת אונס, מאחר והם הכניסו את עצמם לאונס, שמיד שהתחיל הנגיף לא ידעו מה ילד יום, ומה ההגבלות שיהיו, ולא נחשב אונס כאשר ידע שיתכן ולא יהיה ניתן לחזור. ואדם שמכניס את עצמו לאונס אין זה אונס אלא חשוב מזיד, כמו שמצאנו בעלה לראש הגג ונפל ברוח מצויה חייב בד' דברים (ב"ק דף כז, א). וכן בהשכיב עצמו אצל כלים והזיק כשהוא ישן חייב (תוס' ב"ק ד, א תוד"ה כיון). מבואר שלמרות שבשעת הנזק נפל מרוח שאינה מצויה, או שהזיק בעודו ישן, ולא הייתה לו שליטה, מאחר והכניס את עצמו למצב שלא יהיה בר שליטה, הרי זה מזיד. ולכן תושבי חו"ל שנסעו לחו"ל וידעו שהמצב מחמיר, הכניסו את עצמם למצב שלא בר שליטה, אין זה אונס אלא מזיד.

רצון הזוג לחגוג עם בני המשפחה אינה טענת אונס

יש שטענו שהיות ומקובל לחוג את חג הפסח עם המשפחה המורחבת, א"כ על דעת כן שכרו את הדירה שיוכלו לחזור, ולכן אי יכולת החזרה תחשב לאונס. אולם אינה טענה, מאחר ויש אפשרות לזוג הצעיר לחוג את חג הפסח לבדם (וכך עשו משפחות רבות), ומצאנו במקומות רבים שאם השתנה המצב ויש קושי לשוכר, אין זה טענת אונס לבטל את העסקה. דוגמא לכך מצאנו בחוכר או קבלן שקיבל שדה לזרוע, והתייבש המעיין הקטן שמביא את המים לשדה, ויש קושי לחוכר לעבוד בשדה, היות ואין זה מכת מדינה ההפסד על החוכר. ומבואר בתוספות שגם אינו יכול לבטל את הסכם הקבלנות, אלא חייב לעשות את עבודתו ומקבל את חלקו שהתנו בלבד.

עוד מצאנו בגמרא כתובות קג, א "ההוא גברא דאוגר ליה ריחיא לחבריה לטחינה, לסוף איעתר זבין ריחיא וחמרא", ומבואר בגמרא שההסכם הראשון קיים הגם שהמשכיר לא צריך לקמח, והטעם הוא משום ש"מצי א"ל טחון וזבין טחון ואותיב". והרי שם בוודאי יש קושי למכור את הקמח שאין לו צורך בו, ומוכח שאם התחדש מצב של קושי אין זה טענת אונס לבטל את השכירות. ולפ"ז טענה של נוחות או רגילות לחוג את הפסח בקרבת בני משפחה אינה טענת אונס.

מקרים שיש סיבה מוצדקת לחזור לחו"ל למרות שיתבטל השכירות

אולם יש מקרים שיוכל השוכר לבטל את השכירות – בשאלות שהיו – בחתן שחתם חוזה של שכירות דירה וטס לחו"ל להתחתן, ועתה ננעלו בפניו הכניסה לארץ, ברור שאי היכולת שלו לחזור תחשב לאונס, כיון שלא נוכל לחייב את החתן להישאר בארץ ולא לטוס להתחתן. וכן הדין בקרוב ממדרגה ראשונה של החתן יכול לנסוע לחתונה, ולא יחשב שמכניס את עצמו לאונס, כיון שמוכרח לטוס. כמו כן זוג שטסו לטפל בהורה שחלה בנגיף, ולא יכולים לחזור, נחשב לאונס.

בחורים ששוכרים דירות בארץ ישראל ולומדים בישיבה, ועם התפרצות הקורונה חזרו מיד לביתם, ושאלו האם יכולים לבטל את החוזה באמצע השנה כיון שלא ישובו לארץ לזמן קיץ. ונראה שכאן הדין שונה מזוגות נשואים שחזרו לחו"ל. כיון שאצל זוג נשוי זה רק נוחות שלא לחזור. אבל בחורים לא יכולים להישאר בחודש ניסן לבדם ללא בני משפחתם. ובנוסף, שמאחר ובתי מדרשות סגורים, אין כל סיבה להמשיך את שכירות הדירה שנועדה ללימודים בישיבה, ולכן בחורים שביטלו באמצע תקופת השכירות, לא חייבים לשלם.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל