לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

צניעות בלבוש ובאיפור – הצורך הנפשי לאשה בכל אלו

שאלה:

שלום רב.
לצערי כרגע זה המקום היחיד שאני יכולה לפנות בנושא זה, עוד לא יצא לי להשתלב במסגרת עם רבניות מחזקות שאוכל לשאול אותן שאלות בענייני צניעות והתחזקות. עושה את התהליך לבד.
קראתי לאחרונה ספר בענייני צניעות ונכתב שם שאסור ללבוש צבעים בהירים למיניהם, צריך ללבוש רק כהה. אסור ללבוש פרחוני/כל מיני הדפסים בבגד (גם כאלה שהם תמימים ללא כתוביות!) אסור ללבוש צבעים בהירים כגון לבן, ורוד בהיר, צבעי גוף וכו'.
רשום שם שאסור לשים שמלות, ולא להתאפר או לשים תכשיטים ברשות הרבים.
אני משתדלת להקפיד על צניעות, בשנה האחרונה למדתי מלא ושיפרתי ושיניתי, כל כמה זמן זרקתי קבוצת בגדים וקניתי חדשה.
עכשיו ברוך השם אני משתדלת לשים גרביונים, לא להתלבש צמוד, ללכת אחרי הברך ואחרי המרפקים.
אבל אני מאוד אוהבת ללבוש פרחוני, יש לי הרבה צבעוני בארון וצבעים בהירים במיוחד לקיץ – כמובן לא צבעים זועקים.
איני רוצה כעת לקנות בגדים שהייתי רגילה לקנות ושוב פעם לזרוק.
רציתי לדעת בבקשה אחת ולתמיד-
האם מותר ללבוש חצאיות פרחוניות/חולצות צנועות?
האם מותר לשים בגד עליון לבן? כמובן שלא יהיה שקוף.
האם מותר ללבוש בגדים בצבעי הורוד בייבי? מה לגבי שמלות?
הספר נראה לי מאוד שונה ומחמיר, והיו בו הסכמות של רבנים גדולים. מצד אחד אני רוצה לעשות רצון השם מצד שני איני יודעת מה לעשות ולמה להקשיב.. די דיכא אותי מה שהיה רשום שם שצריך ללבוש רק כהה ולא לצאת לבושה יפה/מאופרת לרשות הרבים.
אשמח לשמוע הסבר וכיצד עלי לנהוג.
תודה רבה!!

תשובה:

ערב טוב

הציטוטים שהבאת משם מאוד קיצוניים ולא מקובלים, בודאי חלק ניכר מהדברים שציינת מותרים, אני בכוונה תחילה לא רוצה להכנס לפרטים, כי עיקר נושא הצניעות הוא כיצד זה מתקבל, ולא עצם הדבר, ודאי אין כל בעיה בבגד פרחוני או בהיר, למיטב הבנתי בקיץ נשים לובשים הרבה בגדים בהירים, ושמלות יפות וכו', אלא שיהיה ארוך מספיק ולא צמוד ולא שקוף וכדומה, וכן על זה הדרך.

לכן הדבר הנכון לפי דעתי, הוא ליצור קשר עם רבנית שמעורבת בקהל ציבור בני התורה, כמו מורה בבית ספר בית יעקב צעירה שמבינה את הצורך ואת החידושים בתחום, ושתהיה יראת שמים בתכלית שבעלה אברך וכו', ולשאול אותה מה הלבוש המקובל אצל בנות בית יעקב, אצל בוגרות הסמינרים לבנות הטובים והמקובלים, ומה שעושות נשות האברכים יראות השמים באופן המקובל בציבור בני התורה, זה מה שטוב ונכון.

לאשה יש צורך נפשי להתייפות ולהראות טוב בעיני עצמה ובעיני חברותיה ובעלה, זה צורך בסיסי שאסור לחנוק אותו. כמו שלא ניתן להרגיל גבר לא לאכול, לא ניתן להרגיל אשה לא להתייפות. גם חז"ל ראו צורך מיוחד לאשה בבגדים יפים, בחג חובה על גבר לתת לאשתו בגדי צבעונים [לא כהה, צבעוני…] כמו שהוא רוכש לעצמו בשר ויין לחג. הגמרא מספרת על אמו של אחד האמוראים הקדושים, שבהיותה זקנה היתה מתאפרת יפה בחול המועד, ודונו בגמרא האם מלאכה זו מותרת בחול המועד, אם היא נחשבת צורך המועד. אמר אותו אמורא שהאיפור לאשה הוא צורך חשוב שודאי מותר. שאלוהו חבריו, אפילו לאשה כה זקנה?! אמר להם, אפילו על פתח הקבר, כלומר אשה שכבר ימיה מועטים, זקנה וחולה וכו', האיפור הוא צורך נפשי עמוק עבורה! חז"ל הכירו בזה והשתיתו על זה הלכות, אז כיצד ניתן לחנוק את זה? חלילה. אלא שהכל צריך להעשות עדין ויפה ולא משהו גס וכו'.

בהצלחה רבה בדרכך החדשה.

הצטרף לדיון

12 תגובות

  1. תודה רבה. שמעתי בעבר אצל כמה מקורות תשובות כמו שלכם באתר וככה לדעתי צריך גם לנהוג.
    בספר לדוגמא הביאו סיפור, איני זוכרת מה המקור שלו, של בת של צדיק שנולדה יפה ולמרות שלא עשתה כלום כדי להתייפות – נענשה בשל יופייה במעשה חמור שנעשה לה, ומכאן לומדים שקל וחומר מי שמתאפרת ומתייפה חלילה עלולה להיענש..
    האם זו דרגת צניעות גבוהה מאוד? כלומר לשם צריך לשאוף? זה רצון השם מאיתנו?
    הסיפור די הפחיד אותי וגרם לי לחשוב על כל העניין..

  2. חלילה. אינני מכיר את הסיפור, ואני גם לא חושב שהיהדות שלי זו יהדות שמאיימת כל הזמן בעונשים, אני הבאתי גמרא והלכה ואת הבאת סיפור שאינני יודע מקורו… בעיני יש בקבוצות הקיצוניות הללו הרבה חוצפה, כביכול הם יותר טובים ויותר מבינים מכל הרבנים ומכל בנות ישראל הצדיקות, לא זו הדרך, וכבר הסברנו את הדברים, אין צורך לכפול. אני חוזר על הצעתי, לגבי הבנת הפרטים אם יש לך ספקות, עם מי להתייעץ. בהצלחה

  3. מסכימה עם מה שאומר כבוד הרב. רק רוצה לדייק בהבאת מקורות: לגבי הסיפור שהבאתי – רשום בספר שקראו לה צפנת בת פניאל (זה מובא מהגמרא במסכת גיטין)
    בנוסף הם הביאו מקור מהזוהר הקדוש – זוהר חדש שיר השירים ואני מצטטת שאין לאישה להתייפות כלל ברשות הרבים.
    בכל אופן אני רואה ששאר הדברים שהזכרתי הם בשם הספר ללא מקורות מוגדרים ושעלי להבחין מה מתאים לי תוך התייעצות עם אישה יראת שמים, כמו שהצעת. תודה לכם!

  4. בכל נושא הצניעות לנשים כדאי להסתכל בספר "עוז והדר לבושה" של הרב פסח פאלק זצ"ל.
    זאת לצד ההתייעצות עם אישה יראת שמים ובעלת שכל ישר, המעורה בקהל בני התורה.
    צריך מאוד להיזהר לא לנהות אחר קבוצות כאלו ואחרים (גם אם הם כביכול בראשות רבנים), שחלקם כמעט נכנסים לגדר של כתות.

  5. אני תוהה איך בכלל עלה על דעתם להביא ראיה מ"צפנת בת פניאל". המעשה מובא בגיטין (נ"ח) ושם איתא, "אמר ריש לקיש: מעשה באשה אחת וצפנת בת פניאל שמה, צפנת – שהכל צופין ביופיה, בת פניאל – בתו של כהן גדול ששימש לפני ולפנים, שנתעלל בה שבאי כל הלילה" וע"ש בהמשך המעשה.

    אין שום רמז הכי דק שנענשה בגלל יופייה, אלא הגמ' מציינת את גודל השבר שהיה בחורבן, שלקחו אשה יפה והתעללו בה.

    כבר יצא לי לראות שמסיקים מסקנות מעוותות, אבל עד כדי כך?

    ראיתי לדוגמא שהביאו מהגמ' תענית (כ"ד) "בתי, קא מצערת להו לברייתא – שובי לעפריך, ואל יכשלו ביך בני אדם…" אבל הגמ' לא הביאה זאת כהנהגה שצריך לנהוג (להרוג את כל הנשים היפות) אלא אדרבה כקובלנה על אותו צדיק, שלא ריחם על בניו ובנותיו: "גברא דעל בריה ועל ברתיה לא חס – עלי דידי היכי חייס?".

  6. ובנוגע לספר "עוז והדר לבושה", הנני לצטט כמה פנינים משם, בנוגע להנ"ל:

    "ההלכה מכירה בהחלט בצורך הקיים אצל נשים להתלבש בצורה נעימה ובטוב טעם, ואף מעודדת אותן לכך" (עמ' ט').

    "גם אשה או נערה הלובשת בגדים צנועים מדי, בצורה שתפגין את צניעותה בפני כל, מנצלת את בגדיה הצנועים להשגת מטרה שהיא היפך הצניעות… לפיכך, אין ללבוש חצאית המגיעה כמעט עד הרצפה, ללבוש בגדים קודרים מדי, לפסוע בפסיעות מעודנות מדי, וכו', כי כאמור הפגנת יתר של צניעות היא בעצמה חוסר צניעות" (עמ' מ"ו).

    "אשה נשואה… עליה להתלבש בצורה נעימה ונאה, באופן המשקף את שמחתה ואצילותה… כיון שכיסוי הראש ממלא תפקיד כה חשוב, מתאים שסגנונו ישקף את עדינותה הפנימית ורגישויותיה של בת ישראל. לפיכך, עליו להיות פריט לבוש המוסיף חן ואצילות למעמדה המלכותי של האשה היהודיה" (עמ' רכ"ו).

    "במקום לגלוש לקיצוניות זו או אחרת, עליה להקפיד על תסרוקת נעימה למראה, היוצרת רושם מכובד ואפילו נאה. בת ישראל שייכת הרי למשפחת המלוכה, והופעתה צריכה להעיד על כך" (עמ' רנ"ב).

    "שמלה נאה מסווה את הגוף עצמו, במקום להציגו לראווה, כי תשומת הלב מתמקדת בחן הבגד עצמו, ולא ביופי הלובשת. כאשר אבימלך שחרר את שרה מארמונו, לאחר שטעה בחושבו כי היא פנויה לנישואין, הוא נתן לה "כסות עינים". המדרש מסביר כי מדובר היה בבגד יפה. מדוע נתן אבימלך לשרה בגד שכזה? אמר רבי יוחנן עשה לה כסות שיהיו מביטים בה (בכסות) ולא בנויה (ביופייה של שרה). מאמר חז"ל זה מעביר מסר חשוב ביותר. שמלה יפה מסיטה את תשומת הלב מהגוף עצמו. לפיכך, טוב וראוי לשמלה שתהא פרחונית ומקושטת בכל צורה שהיא, בתנאי שהיא לא בולטת במיוחד ביופיה ואינה מושכת תשומת לב מופרזת" (עמ' שי"ט).

    "יש נשים המתלבשות בבגדים קודרים וחדגוניים, וכמעט שאינן מקדישות מחשבה להופעתן. ביניהן יש אפילו כאלה, הנוהגות כך מתוך רגש מוטעה של צניעות וענווה. לדוגמא, לא איכפת להן כיצד נראית הפאה שעל ראשן, והן יוצאות מביתן חבושות פאה לא מסורקת ומוזנחת. בנוסף לכך, הן לובשות שמלות חסרות צורה וצבע, משוללות כל חן. סגנון לבוש כזה גורם תחושת אי נוחות לרוב הנשים, היודעות להעריך טעם טוב ולבוש אסתטי, ולכל הפחות מצפות מאשה שתקפיד על הופעה נאה ונעימה. התלבשות בבגדים קודרים ועלובים אינה מעשה מצער ובלתי חברותי בלבד, בנוסף לכך יש כמה סיבות חיוביות ביותר מדוע נשים ובנות צריכות להקפיד תמיד על הופעה נאה ולבוש נעים לעין… תכשיטים הינם חלק טבעי מלבושה של האשה, בתנאי שהם נעימים ועדינים. מותר אפילו לענוד תכשיטים במקומות ציבוריים… למעשה אנו מוצאים בחז"ל שאפילו נשים חשובות ביותר, כאשתו של רבי עקיבא, ענדו תכשיטים" (עמ' שצ"ח).

    "המדרש (ויקרא רבה יג, ד. וכן מובא בתוספות חגיגה ט ע"ב) מביא משל מיוחד מאוד: "יאי עניותא לברתיה דיעקב כערקתא סומקתא לסוסיא חיורא" כלומר, נאה מיעוט [תכשיטים] לבת ישראל, כמו סרט אדום הקשור סביב צוארו של סוס לבן. נראה כי כוונת חז"ל היא: סוס לבן נחשב לבריה אצילית ביותר. חבל לקשט חיה כזו במידה מופרזת, המסתירה ומסווה את יופיו הטבעי של הסוס. ברם, סרט אדום הקשור סביב צוארו של סוס לבן הינו קישוט מתאים ואף ראוי לשבח. חוט זה הוא פריט קטן, המבליט את מראהו האצילי של הסוס הלבן ואת יופיו, שהרי הצבע הלבן נראה יפה במיוחד בתוספת מעט צבע אדום המנוגד לו. כך לגבי השימוש במיעוט תכשיטים במקום הפרזה והגזמה. חינה של בת ישראל וענוותנותה אינם מוסתרים כאשר היא עונדת לגופה תכשיטים בטוב טעם – נהפוך הוא, התכשיטים תורמים לחן, לאצילות ולמראה הטוב בהם התברכו בנות עמנו במידה גדושה" (עמ' ת"א).

    "השימוש הנכון באיפור משפר את הופעת האשה ויוצר תדמית בריאה, מאושרת ונעימה לעין" (עמ' ת"ו).

    [הדברים הנ"ל קצת "חורגים" מהמקובל (היות והם אומרים את האמת הפשוטה שמנסים לצייר בספרי התעמולה שהזכירה המגיבה) ולכן נאספו בעמל רב על ידם, והם מציגים זאת כראיה שמחבר הספר הוא רפורמי גמור… למרות שהדברים הנ"ל פשוטים בש"ס ופוסקים, ולמרות שבפועל המחבר הוא מחמיר גדול ואסף בספרו הרבה חומרות חסרות יסוד שהתפרסמו בכרוזים למיניהם].

  7. ומה שמביאים ראיות מספרים שכתבו בדרך מוסר שלא תתקשט האשה בחוץ, כוונתם שלא תתקשט יותר מדי, ואין כוונתם לאסור התקשטות לגמרי.

    ולדוגמא מביאים מספר פלא יועץ שכתב "אפילו בתולות מי שהיא יראת השם לא תתראה בפני הבחורים ובפרט כשהיא מקושטת". ומלבד שזה נגד ההלכה (כמפורש בטור שאין האשה בבית הסוהר, אלא יכולה לצאת כפי הצורך), הרי זה נגד הפלא יועץ בעצמו, שכתב בערך "יופי": "וכן חיובא רמיא על האשה שתתקשט לבעלה בהיותה עמו לבדה בבית יותר מכשהיא יוצאת החוצה אל העין, במקום שיש אנשים, יותר טוב שלא תתקשט כל כך". וזה מגלה על כוונתו שכתב בדרך מוסר שתישאר האשה בביתה ככל יכולתה, וגם שלא תתקשט יותר מדי בחוץ, בצורה בולטת מאוד.

    וכן מביאים ראיה מהחפץ חיים, בספרו גדר עולם (תחילת פרק ד'), "ואל יטעה אותה היצר, שתינצל כי היתה צריכה לקשט את עצמה בעיני בעלה, כי זה שייך בביתה ולא בשוק". ומוציאים את דבריו מהקשרם, כי דבריו נאמרו בהמשך לפרק ג' שם, בגודל העוון של אשה נשואה ההולכת בראש מגולה בשוק (שבזמנו היו גם נשים חרדיות שהלכו כך), ועל זה כתב שלא יטעה אותה היצר שצריכה להתקשט על בעלה ולהיות בראש מגולה כמו כולן, שהרי זה שייך בבית, שיכולה לגלות שערותיה בביתה. ועוד, שיכולה ללכת בפאה נכרית (וגם את עצתו ללכת בפאה נכרית, משמיטים).

    ובפרט שהחפץ חיים עצמו כתב בספרו משנה ברורה (סי' ש"ג) להלכה ולמעשה, על דברי השו"ע: "כל שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים, אסור לצאת בו לחצר שאינה מעורבת, חוץ מכבול ופאה נכרית", וזה לשונו: "והוא הדין שלא להתקשט בהן בחצר גופא כשאינה מעורבת משום דדמיא לרשות הרבים… חוץ מכבול וכו'… והטעם שהתירו תכשיטים אלו כדי שלא תתגנה על בעלה אם לא תתקשט כלל". זאת אומרת, התירו תכשיטים בחצר הרבים (דהיינו חצר שאינה מעורבת) כדי שלא תתגנה על בעלה. וזה ההיפך ממה שמפרסמים בשמו ע"י הוצאת דבריו מהקשרם.

    וכן מביאים ראיה ממדרש תנחומא, שאסר לצאת בתכשיטים לרשות הרבים, כדי לא להכשיל את הרבים. אך משמיטים תחילת דבריו, "ילמדנו רבינו מהו שתצא אשה בתכשיטיה בשבת לרשות הרבים, כך שנו רבותינו, לא תצא אשה לרשות הרבים בשבת בתכשיטיה", ורק לאחר שמביא את דעת רבותינו בתלמוד הבבלי שאסרו רק בשבת והתירו ביום חול, הביא דעה החולקת על זה, ואוסרת להתקשט גם בחול. אבל הראשונים והאחרונים, שו"ע ורמ"א, פסקו כתלמוד בבלי להתיר להתקשט ברה"ר.

    וכן הביא הרב יוסף משדי שליט"א, מו"צ בד"ץ שארית ישראל, בחוברת אליבא דהלכתא (גליון נ"ה עמ' מג' הערה 120), בשם הגר"ח פלאג'י (מל"ח סי' כ"ז), "שכל אחד יזהיר לאשתו ולבתו וכו' שלא תצא אשה מקושטת הרבה", וכן הביא משו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' ל"ג) שכתב אודות ההתקשטות ברה"ר, לאסור רק באופן ש"מקשטת עצמה ביותר, ובאופן המושך את העין", ולא התקשטות באופן רגיל.

  8. יש כאן שתי נקודות: א. הצניעות היא שלא להתבלט… ב. יש צורך נפשי לאשה ביופי, ולכן ככל שזה נעשה עדין ומכובד ולא מושך עין, זו ההנהגה הנכונה לאשה, בורא עולם ברא אותנו עם הטבע ומה שמוטל עלינו זה לנווט אותו נכון, אבל לא לדכא אותו.

  9. בשם החזו"א יש הרבה שמועות, הרוב לא נכונות.
    אפשר להחמיר בצניעות בלי להתבלט, דהיינו שמלה ארוכה עד הקרסול, כיסוי היד עד הפרק, וכדומה.
    אבל יש נשים ש"ההחמרה בצניעות" משמשת להם כאופציה נוספת למשיכת תשומת לב, והן לובשות בדים זרים ומוזרים וגורמות שכל הגברים יסתכלו בפניהן ויהרהרו בהן.

    ועל זה כתב רבינו יונה שהאשה תהיה ענושה בעונש של כל מי שהסתכל עליה, אם הבליטה עצמה וגרמה לו להסתכל בה.

    ופני האשה (אם הן יפות) הם הם הגורמים הרהור, ולא לבוש כזה או אחר.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל