לתרומות לחץ כאן

תענית בכורות – קורונה

שאלה:

שלום.
אני בכור ולצערי נאלץ לעבוד מחר וככל הנראה לא אצליח לשמוע סיום.
רציתי לדעת מה חומרת הצום?
ובמידה ואני חייב לצום,עד מתי הצום?

תשובה:

שלום וברכה

מאוד לא מומלץ עכשיו לצום בגלל הקורונה, צריך לשמור על גוף חזק ובריא, במיוחד אם אתה בחוץ, תעשה כל מאמץ לשמוע סיום מסכת בטלפון בשעת הדחק זה מועיל, ובכל מקרה לא לצום.

הצטרף לדיון

13 תגובות

  1. מה"ת שיש איזשהו ערך אפילו קל שבקלים לסיום מסכת בטלפון? סיום מסכת עצמו כלל אינו פוטר מתענית! אם עושים סעודה, הסעודה היא סעודת מצוה ולכן פטורים מצום כל המשתתפים בה. אין כל עניין בשמיעת סיום מסכת, או בראיית סיום מסכת.

    לענייננו, נראה שמעולם לא התענו הבכורים תענית זו בשלמותה. יש מרבותינו הראשונים שכתבו שאין הכוונה אפילו לתענית שלמה, אלא רק למעט באכילה (נכון. זו שיטה לא ברורה, ולא זכיתי להבינה). גם המתענים, לא נהגו להשלימה, אלא התענו רק רוב היום (נראה לי שעד זמן מנחה קטנה).
    בזמננו, חוץ ממה שהדורות חלושים וכו' (יש מה לדון בקביעה הזו, ובאלו דורות מול אלו דורות נאמרה), גם הרגלי האכילה שלנו שונים, וממילא התענית קשה הרבה יותר.
    אין בדעתי להכנס כאן לדברים שפורסמו בשמי (הוא לא כתב את שמי, אלא רק רמז) לגבי דעתי על דברים שיש להקל בתעניות, לא הכל נאמר על ידי באופן בו פרסם מאן דהו. אתייחס כאן רק לתענית בכורות בע"פ. אני אישית סובר שכיום רוב הבכורים פטורים לגמרי מתענית בע"פ בכל שנה ושנה. בשנה שעברה עם כל הלחץ שהיה מסביב עניין הקורונה (היום גם המחמירים הכי גדולים בהנחיות, מודים שלפחות אז במהלך חדש ניסן נלחצו יותר מדי. איני אומר שהיום צריך לזלזל ח"ו. אך אז היו כולם בהיסטריה של ממש, ובד"כ הנזקים ממנה היו גדולים מנזקי הקורונה), הוריתי שאין לצום כלל כל בכור שהוא הגדול בבית, בפרט בבית שיש בו ילדים קטנים וכדומה.

    לגבי השתתפות בסיום מסכת וכן שאר היתרים כיוצ"ב, אני חושב שאין לך זלזול יותר גדול בשמחת סיום מסכת, יותר מזלזול בסגנון כזה, ואיני מדבר על אלה ש"לומדים על מנת לסיים".
    סעודת סיום מסכת אמורה להיות סעודה מכובדת הנערכת לכבוד שמחה של סיום מסכת. כואב להגיד, אבל רוב הסיומים של ערב פסח, מפגינים יחס של זלזול בעניין שמחת סיום מסכת והמסתעף.
    ומעניין לעניין, משום מה יש איזו הנהגה של כל מיני משפחות שבסעודת בר מצוה מסיים נער בר המצוה איזו מסכת. פעמים רבות עושים זאת כשהסעודה מתקיימת לא בתאריך של יום הבר מצוה, ולכן מסיים הנער איזו מסכת "כדי שזו תהיה סעודת מצוה". בכל פעם שאני שומע על דבר כזה, אני מנסה להבין את העניין. א. רובא דעלמא אינם מקפידים כלל שלא לאכול בסעודה שאינה סעודת מצוה, מדוע בדיוק כשמדובר בסעודה שיש בה טעם, פתאום נזכרים שצריך שהסעודה תהיה סעודת מצוה. ב. עד כמה שסעודת בר מצוה היא סעודת מצוה, אין זה משנה אם היא בזמנה או לא בזמנה. ג. וזה הכי חשוב: אם הנער אכן סיים מסכת, מן הראוי שהוריו יערכו לכבוד המאורע סעודה אמיתית, לא רק סעודה הנערכת ממילא, ועכשיו צריך למצא לה טעם. כעת הנער מרגיש כאילו עצם העובדה שהוא נכנס לעול תורה ומצוות (לא משנה, היום או אתמול או שלשום), אינה מספיקה לעריכת סעודה גדולה באולם וכדומה. נו, אז לפחות יש לו סיום מסכת? בדרך כלל לא מדובר במסכת שהוא באמת למדה בעמל ויגיעה. מה יוצא? הפעם הראשונה שהוא מסיים מסכת, זה בצורה של "ללמוד על מנת לסיים".
    כבר אמרתי פעם שאיני יודע מי המציא את המימרא "תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דעביד יומא טבא, שללימנא חדא מסכתא".

    נ.ב. לגבי מה שכתבתי על תענית בכורות בערב פסח שעבר, הסכים עמי אחד מרבני ירושלים עיה"ק.

  2. אינני מבין את דבריך בכלל, כתבת שבזמנינו הבכורים פטורים… כלומר מחקת איזו הלכה פשוטה ומקובלת מהרשימה, אפילו בלי ראיות?

  3. לא בדיוק זה מה שכתבתי.
    יש כאן שתי נקודות:
    א. באופן כללי, ערב פסח הוא זמן מאד לחוץ (נכון. גם בזמנם זה היה זמן לחוץ), ובזמננו כיוון שבאופן כללי צום הוא דבר קשה וכ"ש ביום כזה, קרוב לודאי שרוב הבכורים פטורים מהתענית הזו בכל שנה.
    ב. לגבי הוראתי בשנה שעברה (עליה הסכים עמי אחד מרבני ירושלים עיה"ק). עם כל הפחד והלחץ שהיה בערב פסח, אינני מאמין שהיה איזה בכור במשפחה גדולה שיכול היה להתענות ולהחזיק מעמד ביום כזה שהוא גם ערב פסח גם צום גם לחץ נפשי ומתח וחרדה של הקורונה, גם תקופה מאד לא ברורה של סגר (היו כאלו שבכל יציאה לרחוב חששו שהם הורגים או נהרגים). בחורים רבים שפגשתי אז, יכולתי להגדירם כחוֹלים. איני מדבר על בחורים בריאים ושלמים, שהמצב הזה גרם להם לירידה רוחנית, אך גם להתדרדרות במצב הנפשי.

    איך שלא יהיה מי שאכן צריך לצום בערב פסח, איני רואה כל טעם לפטרו מתענית על ידי שמיעת סיום מסכת בטלפון וכדומה. דבר כזה לא עלה על דעת אף אחד מגדולי הפוסקים.

    ומכיוון שאין זה נקרא השתתפות בסעודת מצוה, אחת מן השתיים: או לחייב להתענות (עד חצות/עד המנחה/סמוך לערב), או למצא היתר אמיתי לפטור.

  4. ואגב, במחילת כבוד הרב
    אם כבר מדברים על ביטול הלכה מפורשת, מי התיר באופן גורף לבטל תעניות בה"ב ותענית עשי"ת, עד כדי כך שכיום נדיר למצא מניין שמתענים אז?
    משום מה, על תעניות שובבי"ם שומעים הרבה יותר. זה יותר מושך? יותר צבעוני? אולי גם יד הקופות בעניין?

  5. א. עדיין לא הבנתי, לא את הנימוק ולא את מקורו…
    ב. קורונה זה כבר מתחיל להריח נימוק בצום כזה שהוא רק מנהג. לגבי סיום בטלפון זה אכן חידוש תמוה.
    שאל אותי אדם מסויים וזו אכן שאלה, אחר שכבר כולם כולם שומעים סיומים ואף אחד לא צם, אולי בטל המנהג לצום…

  6. זו באמת הערה מעניינת. הרי למעשה יוצא שאף אחד אינו צם. מי יודע, אולי בעוד כמה שנים יהיה מי שינסה למצא טעם למנהג לערוך סיומי מסכתות בערב פסח.
    אגב, שמעתי פעם איזה דרוש נחמד של מישהו שכאילו כך הוא צורת המנהג, שבעצם צריך לפטור עצמו על ידי סיום. ההוא הוסיף גם שדווקא סיום מסכת ולא סעודת מצוה אחרת. לא פלא שלפני מספר שנים בברית שנערכה בערב פסח (וכמובן, תיכף אחר התפילה נערכה הברית כך לא היה צורך ולא היה פנאי לעשות סיום מסכת) שאל אחד הבחורים שהוא בכור, האם מותר לו לאכול מהכיבוד שהוגש שם לכבוד הברית, או שהוא צריך לחכות לסיום מסכת המתקיים אחרי המניין הבא.

  7. תענית בכורים בערב פסח יש בירושלמי הו"א שזו חובה, אך בפשטות זה נדחה לגמרי ונראה מן המסקנה שזה אפילו לא "עניין" (אבל אולי זה תלוי בשינויי גירסאות שם, ואינני זוכר כעת את כל פרטי הסוגיא).
    תעניות בה"ב ועשי"ת אין צד שהן היו חובה בזמן התלמוד, אך הם הונהגו (עשי"ת כבר בזמן הגאונים, ובה"ב בזמן הראשונים) כמשהו קרוב לחובה – אך עדיין לא מדובר בחובה מדינא אלא ממנהגא, ולא בכל הארצות נהגום כחובה (אפילו בעשי"ת, וכל שכן בה"ב שיש ארצות שלא נהגוהו כלל) וממילא כיום שלא כולם נוהגים כך, וחיים יחד עם יוצאי קהילות שלא נהגו כך מעולם – אז ודאי אין צד לראות זאת כתענית חובה.
    (ולענ"ד גם כשיש עשרה מתענים אין לעשות ברכת כהנים במנחה, אך אמרתי סברתי זו לפני הגרש"ד דבליצקי זצ"ל ולא קיבל.)

  8. אני זוכר סיומים ברדיו שהמסיים כלל לא הבין מה שקרא להתיר אכילת בשר מר"ח עד התענית, כאילו היו שם.
    אם צריך מאורע חגיגי באולם זו שאלה אחרת. אבל משהו מגומגם וחסר סבלנות כששוברים את השיניים במלים הלא מוכרות.
    בכלל, לספרדים אין כל טעם לומר את הקדיש בנוסח שונה מקדיש 'על ישראל' רגיל.
    וכנראה שגם לאשכנזים לא.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל