טרמפיסט השאיר אצלי תיק שומר חום קטן, כשבתוכו קופסת פלסטיק רב-פעמית ובה סכין ומזלג עשויים מתכת. בטרם גיליתי כי מדובר בקופסה שאיננה חד פעמית פשוטה, ובטרם הבחנתי בסכו״ם, תכננתי להשליך את הקופסה על שאריות האוכל שבה לאשפה, ולשמור את התיק עד שיבוא אליהו. כעת, לאחר הגילוי, אני מתלבט. מה גם שאשתי איננה מוכנה לשטוף את הפריטים הללו לצורך שמירתם עד בוא גואל. לדעתה, הטרמפיסט התייאש מזמן. אשמח לשמוע את דעתכם בענין תודה רבה.
תשובה:
שומר אבדה מוטל עליו למכור את החמץ כאשר לא הגיע הבעלים ליטול. (ראה שו"ע חו"מ סימן רצב.
במקרה שלך אתה יכול לשום את הערך של החפצים ולרשום במקום שמור עד שיבוא אליהו, ואז תוכל לעשות עם המציאה כרצונך.
בהצלחה.
ההלכה ידועה. גם זו ששמירת החמץ מוטל על המוצא וגם ההלכה שאפשר לרשום את הערך ולשמור את הפתק. שאלתי התמקדה יותר בענין הייאוש. האם אדם מתייאש מפריטים כאלה או לא. בכל מקרה תודתי נתונה. נראה שכך אעשה, למרות שלא ניתן להעריך סכו״ם מתכת פשוט. אכתוב על פתק מהם הפריטים שהיו בתוך התיק, אכניסו לתוכו ואותו אשמור אי שם במחסן.
חג כשר ושמח!
במקרה הנ"ל לא יעזור ייאוש כיון שכבר הגיע לידך קודם ייאוש והתחייבת בהשבה, ולא מועיל ייאוש אחר שנמצא ביד השומר אבדה.
רכב לכאו' דינו כחצר, ויש בסי' רס"ח מח' בין הש"ך למהרש"ל האם יש באיסורא על כך [ויכול גם לגלות דעתו למפרע שלא רוצה לקנות כמו שכתב הנתי'], ובמידה ומצא את הקופסא לאחר זמן שמסתבר שהוא גילה זאת והתייאש, א"כ יכול לומר קים לי וליטול לעצמו.
המקום שבו הונח הקופסא – ברכב – נחשב סימן. ומאחר ויש סימן באבדה התחייב בעל הרכב בהשבה.
השאר תגובה