שלום רב. נתחיל בהלכה: אם ניתן לצפות את הכיריים בנייר כסף, תוכל להשתמש בהם בפסח בדרך המפורטת
כאן, אם לא ניתן לצפותם אין להשתמש בהם בפסח כמבואר
כאן. לענין בשר בחלב, אם משתמשים בכיריים אלו לבשרי וחלבי ולפעמים גולש מהחלבי על הכיריים, יש להתייחס לכיריים כטריפות, ולהשתמש בהם בכלים יבשים מלמטה, וכן שלא יהיה שיירי מאכלים עליהם בזמן שמניח עליהם סירים, וכן לא להשתמש במאכל שנופל על הכיריים, מהטעמים המפורטים בתשובה המצויינת לעיל.
לגבי השיש, אם הטפט משאיר הכל יבש למטה, אין צורך בעירוי מים רותחים, אבל אם יש עדיין מצב לחדירת נוזלים, יש קודם לערות רותחים שיש בזה מעט הכשרה – כבולעו כך פולטו, אף שזה דחוק ויש צד גדול להחשיב כיריים אלו ככלי חרס שאין לו הכשרה… ואחר כך את הטפט. הכי חשוב לדאוג שיהיה דבוק היטב שלא תהיה חדירת מים, מגע יבש אינו מבליע ומפליט.
מעיקר הדין, ולספרדים ודאי מועיל רק עירוי, כי הכלל הוא שכבולעו כך פולטו, לגבי אשכנזים יש להחמיר יותר, שהרי לא סמוכים על כך לכתחילה ומצריכים הגעלה וזה בלתי אפשרי כמעט בכיור, אבל אם אתם נזהרים בכך כל השנה [לא רק שלא לשפוך אלא גם לא לרחוץ כלים במים חמים…] ודאי יש לסמוך גם לאשכנזים בהכשרה זו ובפסח אין לפתוח את ברז המים החמים.
ראיתי כאלה שמשתמשים מעט מים תחת הטפט כדי שיהיה נוח להדביק אותו. האם זה מפריע להלכה?
המעלה הגדולה של טפט לפי דעתי שזה יבש למטה ואין חדירת מים, כי מגע יבש לא מוציא בליעות ומגע רטוב כן, אמנם אם יתייבש עד הפסח זה בסדר אבל אינני יודע את המציאות.
לדעתי זה קצת חומרא,
הטפט לכלי לא מעביר טעם שניהם יבשים.
ולהגיד שטעם עובר מהשכבת פלסטיק לסיר.
זה רק בתנאי שנסבור:
א.המים שמתחת לטפט יגיעו ליד סולדת בשביל להעביר טעם מהשיש לטפט(וזה אומר ממקור חום מעל הטפט, בגלל שהחומר מבודד והמקור חום הולך ומתקרר זה לא בטוח יקרה)
ב.אפשר להוסיף שפלסטיק חם בד"כ נותן טעם לפגם.
ג.נחוש להעברת טעם גם מצע (שאינו בין יומו)
המים הרי אינם חמץ, ויקבלו כביכול טעם מחמץ שהטעם (שאינו בן יומו שיעבירו קלוש(ומה שיעבירו יהיה נ"ט (שיש למים)בר נ"ט (מים לטפט)בר נ"ט(טפט לכלי),
נצתרך שגם השיש יגיע ליד סולדת בו בשביל לפלוט טעמו.
ה.נניח שיש העברת טעם מצד לצד בכלי, שאינו ברזל, שחומרא כזאת קיימת בברזל ובפסח (חם מקצתו חם כולו), אבל בשאר הכלים (בפשטות לזכרוני, אם זה לא ספק, דינם שדרך שימושם הכשרם (והיינו שלא מצריכים הכשר מחוץ למקום שנטרפו , ולא חוששים להתפשטות הטעם בכלי מחוץ למקום שבו נטרפו).
אבל לעניין לכתחילה(אבל יש להעיר שיש בפסח דעות מחמירות שראיתי שפחות מתייחסים אליהם באתר ורב ים משיבים בזמננו בכלל, ראה ב)
א.טעם חוזר וניעור בפסח, ואין ראוי להביא למצב שטעם יעבור למצא.
ב.מובא בתנ"א שוע"ר, שלעניין תנור חמץ שבמקום להכשירו רוצים לכסותו ולהשתמש בו נדרש כיסוי בעובי של אצבע(2 ס"מ), ומתחת לעובי זה טעם עובר, ומזה צריך ללמוד שיש להחמיר ברוצים להשתמש בכיסוי לכלי בישול(כגון כיריים) בלא הכשר להצריך כיסוי בעובי אצבע.
אלא שלא ראיתי שמישהו מהפוסקים המשיבים של ימינו מצריך עובי(כעין מה שנכתב פה לגבי כירה(שני כיסויי נייר כסף בלבד) מחשש שטעם יעבור דרך הכיסוי לאוכל אם אינו מספיק עבה(חשוב להגיד ששם זה בתנור שחומו רב ובפסח, וכן לא ברור מהלשון אם זה תנור מלוכלך בחמץ או רק כלי מחומץ),
ואשמח להתיחסות גם לזה.
אינני יודע מדוע פלסטיק פוגם בטעם המים, אם יש לחות תחת זה שאלה של מציאות שיש לברר, זה שהמים חום יד סולדת זה פשיטא בעיני.
השאר תגובה