עניית אמן על ספק ברכה – אמן יתומה – מנין במרפסות

שלום וברכה בודאי הדין פשוט כמו שאמרת, לא רק במקרה הזה שהמברך נוהג כך מדינא ולא רק מספק ומשום שסומך על המשנה ברורה, שבזה ודאי עונים אמן, אלא אפילו באופן שיש ספק קצת, כמו לענין ברכה על תפילין של ראש שההוראה לברך בלחש שלא ישמע חברו ולומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שמא היה לבטלה, הדין הוא שאם שמעחברו הוא עונה אמן! כך כתב בס' הלכה למשה שבשולחן מלכים סי' י אות צג, ובשם הר"ש קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה סי' תקפה, וכן האריך בהאלף לך שלמה בסי' נז שאין בכלל בעיה של אמן יתומה כל שעונה מחמת הספק. ומפורשים הדברים גם בביאור הלכה בסי' רטו שכיון שאצל המברך היא ברכה נכונה עונים אחריו אמן. וכן האריך בשו"ת הר צבי ח"א סי' לח. וכן נקט בפשיטות הגרב"צ אבא שאול באור לציון ח"ג עמ' נז, שכיון שהמברך נוהג כדינו היא ברכה ראויה ויש לענות אחריו אמן, וכ"כ רבי משה לוי בספרו ברכת ה' פרק ו סעי' יב. אמנם הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר ח"א או"ח סי' כט כתב שכאשר אשכנזי מברך ברכה שספרדי אינו מברך אותה כמו ברכת הלל בר"ח אסור לספרדי לענות אמן והיא אמן יתומה, וראה פרי מגדים סי' כה א"א ס"ק י שהסתפק בזה, וראה שו"ת יכין ובועז סי' קיח בשם הרשב"ץ שאין לומר אמן אחר קידוש בבית הכנסת אף שעושים כן מחמת מנהגם. ולדעתי נראה פשוט שבמקרה שלנו, גם המחמירים לעיל מודים שמותר וצריך לענות אמן, ואדרבה ישתדל כל אדם גם אם הוא ספרדי להצטרף למנין כזה, והסיבה פשוטה: כל נידון הפוסקים לעיל, הוא בדבר שאכן יש בו חילוקי מנהגים בין אשכנזים לספרדים, שבזה כיון שיש מנהג ברור לספרדים והברכה הזו היא היפך המנהג יש לדון אם לענות אחריה, אבל כאן אין מנהג לספרדים לא להתפלל כך ואין מנהג לאשכנזים כן להתפלל כך, הרי זה דבר שאינו מצוי ואירע לנו כרגע בעקבות הקורונה, אלא שעכשיו שאירע הדבר, בני אשכנז יותר מושפעים מהכרעת המשנה ברורה ובני ספרד יותר חוששים לדברי כף החיים, אבל לשתי הקהילות יש כאן את אותו ספק, במקרה כזה ברור לכאורה שיש להצטרף ולענות אמן כדי לצאת ידי חובה מספק, אלא שהחזן יהיה אשכנזי. לא אמרו שאין לענות אמן כשהברכה מספק, אלא כאשר זה סותר למנהג, ולא כאשר הספק קיים ושקול גם לבני הקהילה הספרדית. סברא זו בצירוף דעת רבים מהפוסקים אשכנזים וספרדים שהכריעו לענות אמן גם בספק ברכה, נראה לי מכריח שכדאי לבני ספרד להצטרף למנהג כזה. בשורות טובות.