בשו"ע סי' תמה ס"ב מה פירוש *בפחמין שלו* בלשון השו"ע שם.האם הכוונה בחמץ עצמו ששרף ונעשה ממנו פחמין או הכוונה לעצים או כל חומר אחר שאינו חמץ שבהם שרף את החמץ? ולפי זה מה יהיה הדין לאחר שהפחמין הצטננו לגמרי ואח"כ הסיק בהם את התנור האם הפת (=מצה) שאפה או התבשיל יהיו מותרים? וכן מה יהיה הדין אם למשל אדם מצא בחוה"מ גחלים צוננים כפי שמצוי בפארקים ולא ידוע אם יהודי השתמש בהם בחמץ קודם שעה חמישית או אחרי או בכלל גוי השתמש בהם,האם מותר להשתמש באותם גחלים? ועוד שאלה הנוגעת לכך, האם איסור הנאה מחמץ שייך גם על חמץ שאינו בעין? ואם מדובר בפחמין של חמץ-(ואיני יודע באופן מציאותי איך זה שייך בכלל לאפות או לבשל בהם)- הרי כבר אינו בעין ואין עליו כלל שם של חמץ ,אא"כ נאמר מצד אחשביה שעל ידי שעשה בהם מעשה לאפות או לבשל בהם .
אבקש תשובה מנומקת ומקורות לכך.
בברכה רבה וכו"ט.