עדיין לא הבנתי כיצד שייך איסור הנאה בחמץ שאינו בעין כגון שהתפחם והרי אינו נהנה כאן מהחמץ עצמו שהרי הוא כבר שרוף ומבוער אלא אם נאמר מצד אחשביה שנהנה ממה שהוא אפה או בישל בו?
2) בכלל באופן מציאותי היכי תמצי חמץ שהתפחם כגון פיתה שאפשר להסיק בו תנור ולאפות או לבשל בו, לא נראה לי מציאותי שאפשר עם חמץ שהתפחם להסיק תנור כדי לחממו בדרגת חום כזאת שאפשר לאפות או לבשל בו.
