לתרומות לחץ כאן

מטפלת שהושבתה בתקופת הקורונה – שכירות פועל עני

שאלה:

שלום,
במצב כעת שהמטפלות לא עובדות בגלל המגפה. מדוע אין חיוב לשלם מדין שכירות פועל עני שחל חובת צדקה?

לפייס עני לפנים משורת הדין בכספי מעשרות

תשובה:

שלום וברכה, אדם שאמר לפועל עני שישכור אותו כפועל, מקיים בכך את מצות הצדקה המובחרת ביותר שיש, והוא וחי בהם בדרך של כבוד, וכדברי המשנה (אבות פרק א משנה ה): 'יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך'. וכפי שפירשה רבא (בבא מציעא ס:) שהכוונה שישכור פועלים ישראלים שישמשו אותו, במקום לקנות עבד כנעני. ולכן לכאורה היה מקום לומר שאדם שאמר לעני שיתן לו עבודה אותו למלאכה, אסור לו לחזור בו, שהרי יש כאן קבלה לדבר מצוה, ונחשב נדר. וכפי שמבואר בשולחן ערוך (יו"ד סי' רנח סעיף יב): 'אמר ליתן לחבירו מתנה אם הוא עני, הוי כנודר לצדקה ואסור לחזור בו'. וכן דעת קצות החושן (סי' רסד ס"ק ד). אולם הצמח צדק (לובאוויטש, יורה דעה סימן שמה אות ד) והבית שלמה (חושן משפט סי' יז) כתבו שכיון שהכוונה היתה לשכור אותו תמורת עבודה, ולא בתורת צדקה, אינו בכלל נדר. והוכיחו כן ממה שהשוכר פועל והטעהו אין להם אלא תערומת למרות שסתם פועל הוא עני, ולא אומרים שיש כאן גם נדר. ובשו"ת מהרשד"ם (חלק א סי' לח) כתב שיש בזה מחלוקת הפסוקים והדבר נשאר ברשות המוחזק. בנוסף לכך אסור לאדם לחזור בו לאחר ששכר פועל מדין מחוסרי אמנה לאחר שהתחייב לתת לו את העבודה. אולם במקרה זה נראה שלכל הדעות הדבר מותר, ואין כאן אף מחוסרי אמנה, משום הבטיח לעני שישכור אותו לפועל, והעני לא עשה את מלאכתו אינו חייב לשלם לו. מאחר וההבטחה הייתה שישכור אותו וישלם לו עבור העבודה, ולא לשלם בחינם. ובמכת מדינה אומרת המשנה שההפסד על הפועל, ואין זה אשמתו של המעביד אלא של העובד. ולכן בתקופת הקורונה שיש מכת מדינה – השבתת לימודים בכל העולם, זוקפים א האחריות על הפועל שהוא לא עשה את העבודה, ולכן לא מגיע לו שכרו, למרות שהפועל עני. אולם מכל מקום בודאי שבתקופת הקורונה המטפלת שהיא עניה כל השנה בתקופה זו שאין פרנסה היא זקוקה לתמיכה יותר מתמיד, ולכן מי שיכול לתת לה ממעשר כספים בדרך של כבוד, הדבר ראוי ביותר. ובמקרה זה אין לך דרך של כבוד יותר מאשר לתת לה את הכסף ולומר לה שזה תמורת ההתחייבות. ואף אם אינך יכול לתת את כל השכר, תוכל לומר לה שהנך רוצה לפצותה ולתת לה חלק מהשכר כפי יכולתך ממעשר כספים. ובזכות הצדקה נזכה שיוסר מעמנו מגיפה זו. בהצלחה.

מקורות:

בגמרא (בבא מציעא ס:) מסופר: 'דההוא עבדא סבא דאזל צבעיה לרישיה ולדיקניה אתא לקמיה דרבא אמר ליה זיבנן אמר ליה יהיו עניים בני ביתך אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל זבניה יומא חד אמר ליה אשקיין מיא אזל חווריה לרישיה ולדיקניה אמר ליה חזי דאנא קשיש מאבוך קרי אנפשיה צדיק מצרה נחלץ ויבא אחר תחתיו'. ופירש רש"י: 'ויהיו עניים בני ביתך – משנה היא (אבות פרק א' משנה ה'), טוב לי לפרנס עניי ישראל וישמשוני'. וכן פירש רמב"ם את המשנה (אבות פרק א משנה ה): 'ויהיו עניים בני ביתך – יאמר, שראוי שיהיו משמשיך הדלים והעניים, והוא יותר טוב מקניית העבדים. וכך החכמים יגנו קניית העבדים, וישבחו ההשתמשות בדלים, והיותם ממשרתיו של אדם ומהחוסים בצילו'. ולפי זה יוצא שהשוכר עני מקיים מצות צדקה בכך. ולפי זה כתב בקצות החושן (סימן רסד ס"ק ד): 'וכן אם הבטיח שכרו לעני נמי מחויב ליתן כל מה שפסק וכמבואר בתשובת מיימוני לספר משפטים סי' ס"ד וז"ל, תשובת רבי על ראובן שנדר לשמעון חתנו ב' ליטרא כדי שיהיה לומד עם בנו נינו של ראובן זה, ועתה רוצה ראובן לחזור בו כיון שלא היה קנין בדבר ואינו חפץ ליתן לו. אשיב בקצרה למרבה המשרה, אם שמעון ירד מנכסיו כל כך עד שלא היו לו מאתים זוז והיה צריך ליטול צדקה, אז כל מה שנדר לו חמיו בדיבור בעלמא חייב ליתן לו, כדאיתא בירושלמי פרק הזהב (ב"מ פ"ד ה"ב) אמר ליתן מנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר, הדא דתימא בעשיר אבל בעני נעשה נדר. ומשום דמצווה שמעון ללמוד עם בנו לא גרע בהכי, דאילו אמר לו בדיבור בעלמא בלא תנאי מנה אני נותן לך נעשה נדר, ואם ראובן הוא מודה בדברים חייב ליתן לו מה שנדר, השתא דכפר ישבע היסת שלא נדר לו ויפטור עכ"ל. וא"כ ה"נ בעני נעשה נדר ומשום דלא גרע מאילו אמר לו בדיבור בעלמא וצריך ליתן לו כל מה שפסק, ועיין מ"ש בסימן פ"א סק"ג'. אמנם בשו"ת צמח צדק (לובאוויטש יורה דעה סימן שמה אות ד) חלק עליו, וכתב: 'וראיה ברורה לזה ממשנתינו דר"פ האומנין וסוגית הגמרא שם וכל הפוסקים דתנן השוכר את האומנין והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומות. ומבואר בגמרא דע"ו ע"ב דהיינו כשחזרו בו בעה"ב או פועלים. דהיינו כשחזר בו בעה"ב כל זמן שלא הלכו הפועלים אין להם על בעה"ב רק תרעומות והוא מוסכם מכל הפוסקים. והרי סתם פועל עני הוא. כמ"ש מפורש בתורה פ' תצא כ"ד י"ד לא תעשוק שכיר עני ואביון כו' כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו. והיינו סתם שכיר עני הוא. והמשנה מיירי גם בשכיר יום כמ"ש התוספת ר"פ האומנים. ועיין בגמרא פ"ט דב"מ דקי"א ע"ב. וכ"מ ג"כ בגמרא ר"פ האומנין דמיירי בשכיר עני מדאמר שם דע"ו א' ואיבעי"א הכא בבעה"ב עסקינן. מכלל דלפי תירוץ ראשון מיירי בשכיר שאינו בעה"ב. והיינו ודאי שכיר עני. ואם איתא דבשכירות לעני יש ג"כ דין נדר א"כ אפילו לא הלך כל שפסק עמו שכירותו יש לכופו לקיים נדרו. כמ"ש במרדכי ס"פ הזהב וכיון דנעשה נדר כופין את שמעון כו". בכל מקרה אם נחייב את המעביד מצד נדר, יכול המעביד לעשות התרת נדרים, וכפי שמבואר בערוך השולחן (יורה דעה סימן רנח סעיף יח): 'הנודר צדקה אינו יכול לחזור בו וכו'. אמנם יכול לישאל על נדרו אצל חכם כמו בשארי נדרים'. אך כאמור במקרה זה שעובד אינו עושה את העבודה והאחריות עליו בכל מקרה אין כאן חיוב.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. תשובת הרב אם הבנתי נכון היא, שלא נדר לתת צדקה, אלא נדר לשכור פועל.
    ותמוה בעיני, הרי מכת מדינה זה דין בהלכות שכירות, ומה שייך לפוטרו מדין מה שנדר לשכור פועל?
    ולעצם הענין, מצאתי בתשובה של הגר"נ נוסבוים בקובץ מקבציאל יד, שלא שייך דין נדרי צדקה בשכירות פועל עני, דלא כהקצות החושן.

  2. אין התחייבות לשלם לפועל שלא עבד. ולכן למרות שהנדר לשכור פועל, אבל הוא שכר והפועל לא עבד בגלל מכת מדינה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל