טבילת כלים או מכירתם לגוי בקופת הקורונה

קניין אודיתא צריך בפני שני עדים – ראה קצות סימן מ. וסימן קצה. העברה בנקאית נחשב לקניין כסף, כך היא דעתו של הגאון הרב מנדל שפרן, הובא בקובץ הישר והטוב. קניין כסף בגוי ראה ערוך השולחן חושן משפט סימן קצד סעיף י: ובמטלטלין דעת רוב רבותינו דקניינו  (של גוי) הוא רק במשיכה ודעת רש"י ז"ל דקניינו הוא רק בכסף [בכורות ג' ב] ודעת הרמב"ם בפ"א מזכייה דקונה בין בכסף בין במשיכה והעיקר לדינא כדעת רוב הפוסקים וביו"ד סימן ש"ך חששו רבותינו הטור והש"ע בבכור גם לדעת רש"י והוא חומרא בעלמא [הגר"א סקי"א] מפני חומר קדשים בחוץ ושם סימן קמ"ו כתבו כדעת רוב הפוסקים דמשיכה קונה והטעם כיון דישראל מישראל קונה בכסף מן התורה וכתיב או קנה מיד עמיתך משמע דיש חילוק בין עמיתך לאינו עמיתך ומדעמיתך בכסף מסתמא שלא לעמיתך במשיכה ואין לומר בין בכסף בין במשיכה דמדלעמיתך בחדא שלא לעמיתך נמי בחדא [שם י"ג א] ואין חילוק בין ישראל מגוי או גוי מישראל [ש"ך] וקניין מסירה נ"ל דאינו בגוי דזהו תקנתא דרבנן כמ"ש בסי' קצ"ז ולא מצינו שתקנו בגוי ויש מהגדולים שכתבו דבמקום שא"א לעשות משיכה קונה קניין כסף [הג"א פ"ד דב"מ ותשו' מיימוני קניין סימן ה' בשם הר"י מוינא] וכדאי הגדולים האלו לסמוך עליהם בפרט שלדעת רש"י ורמב"ם מעיקר הדין כן הוא ויש להסביר דבר זה דכמו בישראל דמן התורה אינו קונה רק בכסף מ"מ במקום דלא שייך כסף כגון במתנה קונה במשיכה מן התורה כמו כן בגוי דקניינו מן התורה במשיכה במקום שא"א כגון שהסחורה היא בריחוק מקום וכה"ג קונה בכסף וכן כשמוכר דבר דאין שייך בו משיכה.