קדיש על ידי כמה אבלים / ברכות אינן מעכבות

א׳ בניסן ה׳תש״פ (26/03/2020)

שאלה:

לרבנים החשובים 1חמץ שלא ראוי לאכילת כלב האם חייב לשורפו ואם לא האם מותר להשתמש בו? 2קדישים עם הרבה אנשים האם חיבים כולם להגיד בקול או מספיק אחד?
3האם לגמור את ההלל היא ברכת שבח? שאם כן הסים ברכה שמע קדיש יענה אמן שאמן זה שבח השם ולא הפסק.4 למה ברכות לא מעכבות את המצוה? תודה רבה רבה!!

תשובה:

שלום וברכה

דבר שפסול לגמרי מאכילת כלב לא עוברים עליו בפסח, לא הבנתי מה כוונתך להשתמש, תפרט במה מדובר. יש לשים לב שיש דבר הנקרא חמץ נוקשה, שראוי בקושי רב לאכילה מעט, כמו דבק העשוי מקמח מים ודברים דומים, ואת זה יש חובה לבער מדרבנן, וההבדל בינו לבין מה שהזכרת הוא דק מאוד ויש להזהר. ראה שו"ע סו"ס תמז ובמשנה ברורה שם, וע"ע במג"א ועוד בתחילת סי' תמב.
כאשר יש אבלים נוספים בבית הכנסת, מנהג הספרדים וכיום היא הנהגה רווחת בהרבה מאוד בתי כנסת בארץ ישראל, שכל האבלים אומרים קדיש יחד, ולפי מנהג זה גם אתה רשאי לומר עמהם. אולם, מנהג בני אשכנז [וזה נוגע גם לספרדי המתפלל בבית כנסת אשכנזי בו מקפידים על כך], שרק אדם אחד אומר קדיש ומשום כך מחלקים את הקדישים בין האבלים. במקום כזה, ראוי להניח לאבל בתוך שנה לומר את הקדישים כולם, שהרי הוא מחוייב בכך. כאשר בלאו הכי יש כמה אבלים שאומרים קדיש אתה רשאי לומר עמהם. על מנהג האשכנזים למעט בקדישים, ראה משנה ברורה סי' קלד ס"ק נה. ובספרי הפוסקים הביאו מס' מנוחה וקדושה שכתב, שאמירת קדיש לבטלה דינו כברכה לבטלה! לדעתו, כשם שלא ניתן לברך פעמיים על פרי אחד כך אין לחלק את הקדיש שאחרי עלינו לשבח ואחרי שיר של יום לשנים אלא כשיש שני אבלים, אזי תקנה מיוחדת היא לאומרו פעמיים כדי שכולם יוכלו לקיים מצוה זו. אולם, בשו"ת בנין ציון ח"א סיק קכב כתב, שאין איסור לאומרו כמה אנשים יחד, אלא שגם אין בכך תועלת, והרי זה כ"חוכא ואיטלולא". וראה שו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סי' יד שנכון להזהר בכך לכתחילה. בשנת תקנ"א היתה מגיפה גדולה באירופה, כמעט ולא היה בית שאין בו מת ר"ל, ומשום כך תיקנו רבי עקיבא איגר ובית דינו בהוראת שעה להתיר לכמה אבלים לומר קדיש יחד, בסיומה של אותה שנה הכריזו על ביטול תקנה זו [ומ"מ מוכח מדבריו שאין בכך איסור גמור]. בשו"ת חתם סופר או"ח סי' קנט הביא בשם היעב"ץ שקילס את מנהג הספרדים לאומרו כל האבלים יחד, משום שברוב עם הדרת מלך. ואף שהחתם סופר דחה סברא זו, מכל מקום למדנו מדבריו שכך היה מנהג הספרדים מדורי דורות. בס' אלף המגן נתן עצה, שהאבלים יתרחקו זה מזה ולא יאמרו בקול רם מידי, כך שבכל אחד מחלקי בית הכנסת ישמעו קדיש מאדם אחד בלבד.
דיבור באמצע הלל הוא כמו באמצע ברכות קריאת שמע לכל דיניו.
בתוס' רא"ש ברכות טז כתב שכיון שברכת המצוות היא דרבנן זה בהכרח לא מעכב את המצוה [ובשו"ת הר צבי תחילת יו"ד למד מכאן שלפי הירושלמי שברכת המצוות דאורייתא זה אכן מעכב אלא שאין הלכה כך, והסביר עפ"ז מה שכתב הרא"ש ריש חולין בשם הלכות מארץ ישראל שאדם ששחט ללא ברכה שחיטתו פסולה.