לתרומות לחץ כאן

אחריות מדריך בתנועת הנוער

שאלה:

הרב שלום,
אני מדריכה בזמני הפנוי בתנועת נוער, הילדים הם בני 8, ילדים רגילים. התפקיד שלי הוא להעביר להם פעולות – כיף, משחקים וערכים. זו מסגרת התנדבותית שאני נהנית להשתתף בה, והורי החניכים לא מביאים לי שום דבר בתמורה לזמן שאני משקיעה בילדים. ורציתי לשאול בבקשה – האם מדריך בתנועת נוער נחשב לשומר חנם או לשומר שכר? ובנוסף, מהו גבול האחריות של המדריך על החניכים? אשמח אם תצרף בבקשה מקורות לתשובתך. תודה רבה.

תשובה:

שלום וברכה, מדריכה של ילדים יש לה אחריות על הילדים שלא יארע להם כל רע הן מבית והן מחוץ. אמנם אין עליה חיובי שמירה לא של שומר שכר ולא של שומר חנם. אם אירע נזקי גוף, או נזקי ממון לאחד מהילדים, אין חיוב תשלומים. אמנם כאמור צריכה להקפיד על התנהגותם של הילדים. בהצלחה.

מקורות:

במדריך או מלמד ששומר על ילדים, יש לדון האם מתחייב בשמירה על נזקי גוף, והאם מתחייב על נזקי ממון – נזק שאירע בבגדים או בחפצים שמביאים מביתם. נזקי גוף אין המורה או המדריך חייב נזקי גופם של התלמידים, משום שהתורה מיעטה חיובי שמירה מעבדים קרקעות ושטרות (שו"ע חו"מ סימן שא). ודעת הש"ך (סימן צה ס"ק יח) שהלכה כדעת רש"י (קידושין ז, א) שבן חורין הוקש לקרקעות, ודלא כשיטת תוספת. (שם). ויכול השומר לומר קי"ל כשיטות שאדם הוקש לקרקע וממילא אין דיני שמירה על בני אדם. נזקי ממון בשו"ת הרשב"א (ח"ה סימן קסו) נשאל האם המלמד נעשה שומר על הספר שהתלמיד מביא ללמוד בו? והביא הרשב"א שסברת השואל הייתה לחייב את המלמד, וכדין אומן שנעשה שומר על הכלים של בעל הבית שעובד עמהם. וכן מלווה על המשכון שנעשה שומר על המשכון מאחר ויש לו הנאה מהמשכון שבידו. אולם הרשב"א לא הסכים עם השואל, ומחלק ששם יש לאומן ולמלווה הנאה בשמירת הממון כדי שלא יפסיד את ההלוואה, או כדי שיתרבה ממונו. אבל בספר שמביא התלמיד אין מתרבה ממונו בגלל הספר. וכן אינו תופס בספר כדי שלא יאבד את ממונו. סברה נוספת כתב הרשב"א, שבאומן ומשכון אין שום מניעה שישמרו את הפקדון במקום שמור, ואם ירצה ינצרהו כאישון עינו. אבל המלמד אין לו כח ורשות לשמור את הספר ולהניחו במקום אחר אפילו רגע קט.  כי אבי הבן לא יתיר למלמד ולא ירשה אותו שיצניע את ספרו וישימהו בבית גנזיו אפילו כהרף עין. כי למען ילמוד בו בנו תמיד נתנו בידו, לא לתתו בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים. ועוד שאבי הבן רוצה שהבן יביא את הספר לביתו ללמוד עימו בשבת לבעבור נסות אותו בדרך למודו. וא"כ איך יתכן לומר שהמלמד קבל עליו מן הסתם שמירת הספר. סברה נוספת מביא הרשב"א לפטור את המלמד משמירת הספר, שאבי הבן נתן את הספר ליד בנו הקטן ואין בו דעת לשמור, אפילו אם הטיל ראובן שמירת הספר על המלמד והוא קבלה על עצמו כל שהתנה ראובן שישתמש בנו כחפצו וספרו כרצונו וישארו עמו כשירצה פטור המלמד אפילו מפשיעה. שהרי היא כאילו א"ל ראובן שמור לי ספרי ואם תרצה תתיר קשריו ועשה מעליו או הקלף או הנייר שבו שמשים לקונטריסין הטובים. וכשנותן את הספר לבן ואומר למלמד שיתחייב בשמירה, נעשה כאומר לו אני מרשה לך גם לפשוע בשמירה ותעשה בספר כרצונך. ודומה למה שאמרו (גמרא ב"ק צ"ג ע"א) לשמור ולא לקרוע. לשמור ולא לאבד. ורמי מינה למתני'. ומשני לא קשיא. הא דאתא לידיה בתורת שמירה הא דאתא לידי' בתורת קריעה. עכ"ד הרשב"א.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל