שלום וברכה!! שמח מאוד להתייעץ עם רבנים! עונג הוא לי!
רציתי לשאול לגבי דקדוק האותיות בתפילה,
שראינו שרבותינו המקובלים הקפידו מאוד מאוד שלא יחסיר האדם אפילו אות אחת בתפילה, ולפעמים הדבר לא הגיוני, כי אני התבוננתי בדבר זמן מה וגיליתי שאין הדבר שלא מבטא או אומר את האותיות כולן, שהאדם בטבע שלו הוא מגמגם תמיד ומפספס אותיות מחמת רגילותו, והדוגמא הרווחת היא באות 'מ' שפה הבעיה הגדולה ביותר שלפעמים היא נאמרת ללא הקרבת השפתיים ובכל זאת נשמע בדיוק כאילו האות מ נאמרה,
עכ"פ הרב וודאי הבין את כוונתי ושאלתי.
אשמח לביאור בנושא, תודה רבה רבה ובמחילה.
