לתרומות לחץ כאן

תיקון מעלית לדיירים שגרים בקומת כניסה קומה ראשונה ודיירים שמשכירים

שאלה:

שלום רב!

השואלת משמשת כועד הבית של הבניין.
המדובר בבניין בן 7 קומות (קומה 1- עד קומה 5)

לאחרונה מעלית הבניין התקלקלה.
מדובר בנזק יסודי של ריקבון עקב רטיבות, ועלות התיקון מסתכמת בכמה עשרות אלפי שקלים.

ישנם שכנים שמסרבים להשתתף בתשלום בטענות שונות.
א. הדירה מיועדת להשכרה ואינני רוצה להשקיע.
ב. אני גר בקומת קרקע ואינני משתמש במעלית.
ג. אני גר בקומה נמוכה ויכול להסתדר ללא מעלית.
ד. עליכם לתבוע את הקבלן.

שאלותי הן:
1. האם יש מקום לאחת או יותר מטענות אלו?
2. האם העלות אמורה להתחלק באופן שונה לדיירי הקומות הנמוכות/קרקע, או שהתשלום שווה לכולם. (כנ"ל לגבי התשלום החודשי)
3. אשמח אם התשובה תכלול גם את ההיבט המשפטי מעבר להלכה, לדיירים שידרשו זאת.

תודה

תשובה:

שלום וברכה, דיירי הבניין שגרים שיש להם מדרגות להגיע לביתם, חייבים להשתתף בהוצאות המעלית ככולם, כיון שיש להם צד של הנאה מהמעלית. וכן לפי חוק בתים משותפים חייבים כל הדיירים להשתתף – גם קומת כניסה. דיירי קומת הכניסה שאין להם מדרגות להגיע לביתם, נחלקו הפוסקים האם חייבים להשתתף בהוצאות תיקון והחזקת המעלית. ולי נראה שחייבים לשלם כשאר כל הדיירים. משכירי הדירות שלא דרים בבניין אלא משכירים את הדירה חייבים להשתתף בהוצאות התיקון. ונטל ההוצאה מוטל על המשכיר ולא על השוכר. בהצלחה.

מקורות:

לכפות על המיעוט בדבר שאין למיעוט צורך בו בתשובת מהר"י מינץ (סימן ז) נשאל: בני העיר שרוצים לבנות מקווה ובית חתנות, האם יכולים לכוף את הזקנים וזקנות שטוענים שאין להם צורך במקוה. וכן אין להם צורך בבית חתנות שכבר השיאו את צאצאיהם. בני העיר חייבים להשתתף גם בדברים שאין להם צורך כלל עוד תירץ המהר"י מינץ על פי תשובת המהר"ם (הובא בהגהות מימוני הלכות תפילה פי"א) שכופים את בני העיר לעשות לחי וקורה וכל דבר שהציבור צריכים לו אפילו שאין זה צורך גדול כל כך. וז"ל המהר"י מינץ "וכן לענין לחי וקורה אם טען למה אתן לתקנם כדי להכניס ולהוציא בשבילי אני איני רוצה להכניס ולהוציא, או אינו צריך להכניס ולהוציא, או לכולנו אין צריך לנו כל כך בתקנה זו, כמה שכתב מהר"ם בעצמו על לחי וקורה בסוף התשובה שאין בה צורך כל כך אלא כופין זה את זה כו', אלמא דאין מקבלים טענותם ואין שומעין אליו. וכן גבי בני העיר שכופין זה את זה לקנות ספר תורה נביאים וכתובים אם טוען אחד מהם לא אסייע לכם באלו כי יש לי כדי צורכי אין בדבריו כלום. והרוב כופין המועט לקנות בית חתנות ולבנות ולסתור בו אף על פי שנופלין בזה טענות רבות דיש לזה טענה עדיין אין לי בנים או עדיין לא הגיעו לפרקן או כבר כל בני ובנותיי נשואין או באולי לא אשיאם בכאן או ההוצאה גדולה אפילו הכי אין שומעין לטענותיו אלא בונין בית חתנות כל שכן בעניין המקוה שאינה הוצאה כל כך וצריכות לקהל הרבה יותר ויותר מלחי וקורה ובית חתנות". הרי לנו טעם ראשון שכופים את המועט לבניית מקווה ובית חתנות, שמקורו מדברי המהר"ם שכתב שכופין במבוי אף שאין בה צורך כל כך, פירושו שיש אנשים שאינם צריכים כלל, וגם להם כופים משום שהם מבני העיר. השתמשות לעיתים רחוקות מחייב להשתתף עם כולם המהר"י מינץ הביא טעם נוסף לחייב את הזקנים והזקנות להשתתף במקווה ובית חתנות וז"ל "ועוד הן צריכות למי טהור לפי מנהג הנשים היקרות והכשרות שאפילו הזקנות טובלת בערב ראש השנה וערב יום כיפור כי אותן טבילות סימן לטהרה ותשובה. ומטעם זה יש לחייב גם האנשים אפילו הם אלמונים כי לפעמים הוא יום אד בערב ר"ה או בערב יוה"כ או כשר"ה ביום ב' או י"ה כמו השנה, ואז אינם יכולים ואינם רשאים לטבול בנהרות מפני הרשעים, ולטבול באילו הימים מנהג פשוט ורגיל, עכ"ל. ולטעם זה, הסיבה שכופים את המועט משום שמא יארע צד אפילו צד רחוק שגם המועט ישתמשו, כגון אם יארע ערב ר"ה ביום אידם של הגויים ולא יוכלו לטבול בנהרות. נמצא שבדבר הנצרך לעיר כופים את המועט לטעם א' אף אם לא יצטרכו לזה כלל, שכל דבר שהוא צורך העיר צריכים כולם להשתתף. ולטעם ב' כיון שיש אפשרות שיצטרכו כולם יכולים לכפותם לשלם על כך. להשתתף בקניית ד' מינים עבור בני העיר בכנסת הגדולה (הגהת הטור קסג או' ה' ט') דן בדבר קהילה שרצו לקנות ד' מינים וטוען האחד שיש לו ד' מינים משלו, האם צריך להשתתף עמהם, וכתב שלטעם הראשון חייב להשתתף שכל שהוא צורך בני הקהילה חייב להשתתף אף שהוא אין לו צורך בו. ולטעם השני כיון שאין לו צורך בשל הקהילה אינו צריך. והסיק כיון שאולי יארע לו פסול בד' מינים שלו ויצטרך לשל הקהל יכולים לכפותו לשלם עם הקהל. פסק הרמ"א בבית חתנות ובמקווה ובהוצאות גביית השטרות הרמ"א סימן קסג ס"ג הביא את דברי המהר"י מינץ וז"ל "כל צורכי העיר אע"פ שמקצתן אינן צריכין כגון בית חתנות או מקוה וכדו' אפ"ה צריכין ליתן חלקן". ובסעיף ו' הביא תשובת הרא"ש "י"א שאם הוצרכו להוציא הוצאות שיעזור להם השר עם שטרי חובותיהן, אותן שאינם נושאין ונותנין בשטרות אין חייבין ליתן לזה". וקשה מ"ש מקוה ובית חתנות שחייבים להשתתף כל בני העיר גם אותם שאינם צריכים, ואילו בהוצאות של גביית שטרות אין מחייבים אותם שאינם צריכים. הסמ"ע סובר כתירוצו הראשון של המהר"י מינץ תירץ בסמ"ע (ס"ק לב) שמקוה ובית חתנות הוא דבר שכל ישראל צריכים, אלא שארע שיש יחידים שאינם צריכים מחמת זקנה וכדו', חייבים כולם להשתתף. ובשטרות שאינו דבר כללי, פירוש שאינו דבר שנצרך בכל עיר, אלא שכאן בעיר זו ארע שרבים צריכים לשכור שר לגבות שטרות, אין צריך להשתתף אלא מי שנצרך לזה. בנתיבות חידושים ס"ק כח הביא את דברי הסמ"ע. מדברי הסמ"ע מבואר שנקט כתירוצו הראשון של המהר"י מינץ שדבר שנצרך לעיר כופים את כולם גם אם ליחידים לא יגיע הנאה כלל, ולכן כתב שהטעם בשטרות שפטורים היחידים משום שאינו דבר כללי. הוצאות תיקון והחזקת בית הכסא מאידך מצינו במהר"ם מינץ (היה דור אחד אחרי המהר"י מינץ) סימן סז נשאל על בית הכסא שמאחורי בית הכנסת והתושבים הגרים בסמוך לבית הכסא ומשתמשים שם באופן קבוע, ואילו הרחוקים מבית הכנסת לא משתמשים שם אלא בשעה שבאים להתפלל, איך יגבו את הוצאות התיקון וההחזקה. והשיב ע"פ דברי המהר"ם הנ"ל וז"ל "לא מצי למימר הרחוקים מבית הכסא, שהקרובים והסמוכים לבית הכסא יתנו יותר, דמ"ש מבית חתנות או מקוה או כה"ג, אף על גב דזה צריך להן יותר מזה. אף על גב דיש קצת לחלק, דשאני הכא דהסמוכים לה הולכים תדיר עליו, וע"כ מתמלא מהרה, ואז צריכים לפנות מקרוב, מ"מ יש לדמותו להנהו דלעיל וק"ל". מבואר שהבין כטעמו השני של המהר"י מינץ שהטעם שגובים מכולם שפעמים שגם הזקנות או הרחוקים מבית הכסא ישתמשו. הוצאות החזקת מורה הוראה גם בתשובת מהר"ם אלשי"ך סי' נ"ב הלך כתירוצו השני גבי ת"ח אחד שדר בקהלה ולא רצה לתת חלקו להספקת מורה הוראה, ופסק מהר"ם אלשי"ך דהדין עמו כיון שהוא אינו צריך למורה הוראה, ואפילו מי שאינו ת"ח ואינו צריך לאותו דבר שהוציאו עליו הוצאות א"צ ליתן, וראיה מתשובת הרא"ש הנ"ל שברמ"א סס"י קס"ג הנ"ל. וכתב שאם הרב דן גם בדיני ממונות, צריך הת"ח להשתתף בהוצאות, שאולי יהיה לו עסק עם אדם בעיר ויצטרך לרב. מבואר בדבריו כתירוצו השני של המהר"י מינץ שצריך שיהיה לכולם בו הנאה בצורכי הקהילה, ואם לת"ח אין צורך בו כלל אינו חייב להשתתף ולא כסמ"ע. השתתפות במעלית לבני קומת הכניסה תלויה בשני התירוצים לכאורה בנדון הנ"ל – בחובת השתתפות במעלית לבני קומת כניסה שאין להם שותם שותפות תלויה בשני התירוצים – לפי התירוץ הראשון ולדברי הסמ"ע שהיות וחלק במניית עיר זה מקווה ובית חתנות לכן חייבים גם אותם שאין להם שום שימוש. וממילא ה"ה בניין מגורים מעל שלושה קומות שהמנהג כיום לבנות מעלית, וזה הצורה של בניין מגורים, לכן חייבים להשתתף גם את השכנים שאין להם שום אפשרות להשתמש במעלית. ואילו לתירוץ השני שרק אם יש קצת הנאה מגלגלים עליהם את ההוצאות ככולם. אבל אותם שאין להם שום צד הנאה אינם חייבים להשתתף במעלית. וכן דעת הרבנים הגאונים הרב מנדל שפרן והרב יהודה סילמן שליט"א שדיירי קומת כניבה יכולים להתנתק מהוצאות המעלית. ודעת הגאון הרב נפתלי נוסביום שליט"א שגם הדייר של קומת כניסה חייב לשלם ככולם, כיון שיש לו דוד שמש בגג, וכשעולה לגג משתמש במעלית, וממילא חייב בהוצאות עם כולם. אמנם לקמן מדברי החת"ס נראה להוכיח שגם לתירוץ השני חייבים כל דיירי הבניין להשתתף בהוצאות המעלית ככולם. אנשים שבאים להתפלל רק בימים נוראים כמה ישתתפו בהוצאות בית הכנסת וכן בשו"ת חת"ס (או"ח סימן קצג) חולק על טעמו הראשון של המהר"י מינץ ועל דברי הסמ"ע, ואין הטעם ברמ"א כדברי הסמ"ע, והטעם השני הוא העיקר, שאם יש לאחד שימוש אפילו מקצת חייב לשלם בשווה עם כולם, ומטעם זה חייב החת"ס את אותם בני קהילה שבאים להתפלל בימים נוראים – ג' ימים בשנה, שחייבים לשלם הוצאות בית הכנסת של כל השנה. מאחר והם נכנסים לשותפות דינם שווה לכל בני הקהילה שמתפללים שם כל השנה. החת"ס הביא ראיה ליסוד זה מדברי המשנה ב"ב קע"ב ע"א "שני אחין אחד עני ואחד עשיר והניח להן אביהן מרחץ ובית הבד, עשאן לשכר הרי השכר לאמצע, עשאן לעצמו הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים וירחצו במרחץ, קח לך זיתים ובא ועשה בבית הבד" מוכח שאם נכנס לשותפות חייב להשתתף עימו למרות שאין השימוש שווה בין השותפים. ולכן יכול העני לחייב את העשיר להשתתף עימו בשווה, ואם יטען העני שאין לו צורך בשווה כמו העשיר, על כך אומרת המשנה שאומר העשיר לעני 'קח לך עבדים וירחצו במרחץ'. וה"ה בבני העיר שטוענים שאינם נהנים מהמקווה ובית חתנות אלא פעם או פעמים בשנה, יש לחייבם ככל בני העיר. אבל אם אין לו הנאה כלל, אינו נכנס לשותפות כלל ואין עליו חובה לשלם. ועל כן כתב בתשובת הרא"ש שהיחידים שאין להם שטרות ואינם נהנים כלל מהוצאות גביית השטרות הוצאות גביית שטרות פטורים מלשלם, כיון שאינם בשותפות אין עליהם חובה לשלם. וקיים החת"ס את תשובת המהר"ם אלשיך שאין הת"ח צריך להשתתף בהוצאות רב הקהילה שהרי אינו צריך לרב כלל ואינו שותף עמהם בזה כלל, ועל זה כתב המהר"ם אלשיך שאם הרב מורה גם בדיני ממונות גם הת"ח צריך לשלם שאולי יהיה לו עסק עם אדם בעיר ויצטרך לרב, והטעם לזה שאם אין לו שום צד של הנאה, לא נכנס לשותפות ואינו חייב להשתתף בהוצאות הרב. ואם יש צד הנאה לאותו ת"ח שיצטרך להתדיין עימו בדיני ממונות, חייב נכנס לשותפות וחייב לשלם ככולם. עכת"ד. הכלל לחייב זה אם הוא שותף בעיר או לא מדברי החת"ס למדנו גדר החילוק שאם נכנס לשותפות חייב לשלם ככולם. ואם לא נכנס לשותפות אינו חייב לשלם ככולם. והמודד של כניסת לשותפות זה אם נהנה מעט. ולא שהסיבה שנהנה מעט חייב לשלם עם כולם, אלא עצם העובדה שנהנה מעט הרי זה סימן שהוא שותף והשותפות היא המחייבת להשתתף ככולם. ולפ"ז נראה לומר שבבניין משותף המציאות שכולם שותפים, והרי זה כאילו כולם בנו בניין ביחד, וכל הרכוש המשותף בבעלות כולם, וכולם משועבדים להעמיד את הרכוש המשותף. ולכן הדייר של קומת כניסה לא יכול לדרוש שמשלם רק על ניקיון הקומה שלו, ולא מוכן להשתתף בניקיון של הקומות שמעליו, והסיבה לזה שכולם משועבדים לכולם ברכוש המשותף. ואין צורך להנות כדי להיות שותפים אלא המציאות שכולם שותפים. נמצא לפי ביאורו של החת"ס בתירוץ השני של המהר"י מינץ שאם משתמש קצת הרי הוא שותף, יסבור שבבניין משותף גם אם לא נהנה כלל המציאות עושה אותו לשותף, וחייב לשלם ככולם.

הצטרף לדיון

8 תגובות

  1. אולם עיין בספר משפט החושן חלק א סי' ח שהאריך מאד בפלפול גדול ובבקיאות עצומה על כל פרטי ההלכה בעניין זה והעלה בצורה ברורה לפטור את דייר קומת כניסה מתשלום. ושכן הורה מרן הרשל"צ רבנו עובדיה יוסף זצ"ל ועוד גדולי מהדיינים.
    ולכן איך שלא יהיה לא שייך לחייב דיירי קומת כניסה בתשלום שיוכלים לטעון קים לי כהפוטרים.

    בברכת התורה
    מוטי

  2. אשמח לקבל מקור טהור לפסק של מרן הרב עובדיה, לא ידוע לי שכתב על הנושאים האלו. ואולי הנכד של מרן כתב על זה.

  3. הרב עיין במשפט החושן?
    אגב, נראה לי שגם כך הובא במדור הלכה של עונג שבת לפני הרבה שנים מכתב ידו של מרן זצ"ל שכך הורה לראש העיר אלעד להנהיג כך בעיר משום שכך ההלכה לפטור דיייר קומת כניסה מתשלום אחקת המעלית ותיקוניה.

  4. לא עיינתי שם. אני תמיד מעדיף לעיין במקורות קדומים שו"ע ונו"כ. יש עוד רבנים שכתבו שיכולים דיירי קומה ראשונה להתנתק והבאתי אותם בתשובה. ועם כל זה לעניות דעתי נראה שאין אפשרות להתנתק.
    מי הרב המחבר של משפטי חושן?
    לא נשמע לי שהרב עובדיה זצ"ל נתן הוראות שקשורות לדיני ממונות. לכן צריך לבדוק בבירור. ואיזה ראש עיר האם הרב צביקה כהן? אם כן אני יכול לשאול אותו.

  5. חלק נכבד מהעלות של המעלית היא הביטוח וע"פ החוק המקרקעין הוא מוטל על כל הדיירים בשווה, ולכן הדיון הנ"ל כנראה מתייחס להוצאות החשמל בלבד.

  6. כנראה המגיב לא הבין! אנו דנים לפי דין תורה. אגב, אם לשיטתכם זה חוק מקרקעין מדוע בבתי דין בעיקר הפרטיים משום מה לא הולכים לפי חוק המקרקעין ברוב הדברים, אלה טוענים שצריכים לדון לפי ד"ת בלבד.
    ועוד א"כ נסגור את השו"ע ונדון לפי כל חוקותיהם ובזה עקרת דין תורה. כמבואר ברשב"א בתשובה ח"א סי' רנו הובא בבית יוסף חו"מ להלכה בסימן כ"ו שלא שייך לטעון ללכת לפי חוקים אף שקיבלו עליהם.
    נראה לי שכדאי מאד שתעיינו בשו"ת משפט החושן ח"א הנזכר שדיבר באריכות גם על עניין זה.
    זאת ועוד באשר לרבני ביה"ד להערתם שכולם חייבים בנזק המעלית.
    לענ"ד הדבר אינו מדוייק היות וכל עוד הדבר ברור שאין להם שייכות במעלית ואינם משרת אותם כלל אלא כאדם זר ולא נועדה המעלית כלל בשבילם וממילא כמו שחשמל אינם צריכים לשלם כך אינם חייבים על נזקי המעלית של אחרים……

  7. הדברים היו אמורים על נזק שאדם יינזק מהמעלית, שאם ח"ו יהיה נזק מהמעלית כל הדיירים יישאו בתשלום – בגלל חוקי הערכאות. וממילא הביטוח הוא לטובת כל הדיירים, ולכן כל הדיירים נהנים מהביטוח. ולכן את הביטוח יצטרכו לשלם גם לפי השיטות שסוברים שהדיירים של קומת קרקע אינם צריכים להשתתף.
    ולפי התשובה שכתבנו שכל הדיירים צריכים לשלם אזי פשוט שכל הדיירים חייבים לשלם על נזק שיהיה למעלית, כיון שהשתתפו על דעת שיהיה מעלית בבניין.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל