עניית אמן על שהחיינו של בן אשכנז בפורים בבוקר

בענין זה כבר כתבנו הרבה פעמים כאן באתר, שכיון שכלפי המברך זו ברכה מחוייבת היא אינה לבטלה גם ביחס לשומע, אמנם שמעתי שהגר"ע יוסף החמיר בזה לענין עניית אמן על ברכת ההלל.

לגבי חשש ברכה לבטלה בשהחיינו יש מקום לחלק בין שהחיינו על מצוה או על יום טוב, לבין שהחיינו הנאמר על שמחה המזדמנת כמו ראיית פני חברו, פרי או בגד חדש, ידועים בענין זה דברי הכתב סופר שהביא בשו"ת מנחת שלמה בסי' יח לגבי ברכת שהחיינו בלילה ראשון של ראש השנה, שלא להביא פרי חדש לשולחן ולכוון שהברכה תחול גם עליו, כיון שאלו ברכות שונות בעלות מהות שונה [ביום השני אין ברירה…], וגם כאן שמחה זה אכן דבר שברגש, אבל שהחיינו על עיצומו של יום שנלמד מהשיר יהיה לכם כליל התקדש חג, זה משהו אחר.
כמו כן נחלקו הפוסקים בכל ברכות ההודיה אם שייך בזה ברכה לבטלה, הב"ח סי' כט מיקל שאין ברכה לבטלה בברכות ההודיה והשבח, וכן דעת הלכות קטנות א רסד ועוד מקומות, אמנם הלכה לא כך, אבל אכן לענין אמן יש כאן עוד סמך להקל.

את המקור כתבתי מהזכרון והוא טיפה הכזיב… הכוונה לס' כ:
שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן כ
והנה מצד הסברא נלענ"ד דמי שמקדש בליל א' של ראש השנה ומברך שהחינו, דאין נכון כלל להביא את הפירות החדשים שיש לו בתוך ביתו ולהניחם על שלחנו כדי לפוטרם בברכת שהחינו שאומר בשעת קידוש, ולא חשיב בכך כגורם ברכה שאינה צריכה, כיון שהם שני דברים מחולקים ואין זמנו של זה כשל זה, דהזמן של קידוש קאי על הזמן של יום טוב, ואילו הזמן שמברך על פרי או בגד חדש לא קשור כל /כלל/ עם יום טוב אלא הו"ל לגמרי מילתא אחריתי, רק דין הוא שאם הוא כן רוצה לכוללם יחד ולפוטרן בברכה אחת שהוא יכול שפיר לעשות כן ולברך שהחינו בקידוש וגם לפטור בכך את השהחינו שצריך לברך על בגדו או על הכלים החדשים שקנה לעצמו, וכמו שאנו עושים בליל ב' דר"ה. אך ראיתי בשו"ת כת"ס חאו"ח סי' כ"ו דמספקי ליה בהך מילתא מטעמא אחרינא דכיון דברכת שהחינו שמברכים על קיום המצוה הוא על דבר שאין בו הנאת הגוף, ואילו הברכה שמברך על פרי או בגד חדש הו"ל לצורך הנאת הגוף, לכן אפשר דחשיבי כתרי מילי ואין לכוללם יחד כי אם במקום דלא אפשר כמו ביום ב' דראש השנה עיין שם. ועכ"פ כששתי הברכות הן שוות על סוג אחד של עשיית מצוה או על הנאה גופנית של פרי חדש ובגד חדש, שפיר מסתבר דכמו שיכול הוא עצמו לכוללן יחד כך יוכל גם להוציא את חברו, אף על פי שהמברך והשומע אינם מכוונים כלל למצוה אחת או להנאה אחת, ובשעת הדחק יוכל גם לצאת מהמברך אף על פי שהשומע מכוין למצוה והמברך מכוין לבגד חדש, דכמו שבליל ב' של ראש השנה הוא עצמו כוללן יחד כך יכול גם המברך להוציא את השומע. וצ"ע לפי"ז במה שמבואר בשו"ע או"ח סי' תרצ"ב לענין ברכת שהחיינו שמברכים בפורים על המגילה שנכון לכוין בברכה זו גם על משלוח מנות וסעודת פורים, ועיי"ש בפרמ"ג בא"א סק"א שכתב דצריכים להודיע דבר זה להקורא שמברך משום דבעינן כוונת שומע ומשמיע, ואילו לדברינו כיון ששניהם הם הודאה לד' שהגיע הזמן של מצוות מגילה ומשלוח מנות שפיר יוצא השומע גם אם המשמיע לא נתכוין לכך, והרי זה דומה למ"ש בשו"ע או"ח סי' תקפ"ח סעיף ד' היה זה צריך פשוטה ראשונה וזה צריך פשוטה אחרונה תקיעה אחת מוציאה את שניהם, וה"נ גם כאן. [וראה בגליון רעק"א בשו"ע או"ח סי' רי"ט סעי' ה' מה שהביא בשם האורים גדולים].