הסכם בטעות על מחסן

שאלה:

שלום וברכה. אני נמצא בתהליך קניית דירה. הדיירים בצד של הדירה המדוברת (עורף) ואני בתוכם, מוסיפים בימים אלו תוספת ממ"דים חדרים ומרפסות. רציתי להתייעץ בנוגע למחסנים שבונים מתחת לבית. לטענת הדיירים המחסנים חולקו ביניהם וסוכם שהמחסן של הדירה הנ"ל שאני רוכש יהיה בחזית של הבניין ודייר אחד (יחיד) מהחזית יקבל מחסן בעורף. (מצורף צילום של החתימות – אני לקוח של ראובן שמקבל את מחסן 11. מחסן מס 2 מקבל שמעון שהוא בעלים של דירה בחזית.) שאלתי את אחד מהדיירים שמעורב בתהליך של התוספת בחזית, לדבריו ייקח להם עוד שנה וחצי לפחות עד תחילת הבנייה, אם הכל יילך כשורה. הם בתהליכי רישוי. לטענתי (וגם המוכר מסכים לה, הוא פשוט לא הבין את משמעות הדברים, הוא טוען שהוא לא הבין שהעורף יבנו את המחסן לפני החזית. – לדבריו.) שלא הגיוני שאני אשלם על הבנייה והוא יקצור את הפירות, כלומר המחסן, מכמה סיבות. א. המחסן שייך למי שבונה / מרחיב ולא למוכר שלי, כי תכלס אפשרות לבנות מחסנים מתאפשרת רק לאחר הבנייה ואין על זה טאבו או אישור מהרשויות שמשייכות את זה לבעל הדירה. ולכן הוא לא יכל לוותר על זה (או שלפחות גם מי שבונה צריך לוותר על זה, כי הוא הרי גורם לאפשרות לסגור מחסן וזה מקנה לו סוג של בעלות / זיקה.) ב. מקובל בבניינים אחרים שצד אחד בלבד הרחיב בהם, שרק הם בנו לעצמם מחסנים והצד השני לא קיבלו מחסן. ולכן זה וודאי שהמחסנים במקור שייכים לצד המרחיב. אם כן אפי אם המוכר שלי יכול לוותר על המחסן של הצד שלו עדיין הויתור שלו היה בשביל לקבל מחסן בצד השני וכל זמן שהם לא בונים אין עדיין מחסן וגם אין אפשרות לבנות מחסן ומי ערב שהם אכן יבנו ומתי יבנו. ולכן לא התקיים התנאי לוויתור ואין וויתור… (לפחות כל זמן שאין מחסנים בחזית.) ההיגיון אומר שכל הויתור היה בשביל לקבל מחסן או לכל הפחות בשביל היתכנות אפשרית לבנות מחסן -אפשרות תהיה רק אחרי שירחיבו- ולא וויתור בשביל האפשרות גרידא באוויר. ג. בנוסף בקובץ המצורף אין מילה אחת כתובה חוץ מהחתימות של כל שכן על תשריט המחסן שהוא כביכול מקבל – השאלה אם יש לזה משמעות או תוקף משפטי / דיני. ד. הויתור היה לפני ההיתרים (כך נראה לי אני צריך לוודא את זה) ואז השטח עדיין לא היה שייך לבניין וזה כדבר שלא בא לעולם. אשמח לשמוע את חוות דעתכם ואולי יש עוד כמה צדדי מחשבה שלא חשבתי עליהם. תודה וברכה,

תשובה:

שלום וברכה,

לפי דעתו של מרן הגרי"ש אלישיב, יש בחתימה לעירייה משום קניין. ולכן לא ניתן לחזור אחר החתימה על שינוי תב"ע, ודינם כשותפים שהקנו על חלוקת בשותפות. במקרה הנ"ל גם לולא דברי הגרי"ש, אם קבלו היתר ובנו, ודאי שיש כאן חלוקת השותפות – שכל דייר מקבל את החלק שבגובה הקומה שלו – ולא ניתן לחזור. הקרקע היא בעולם – הרכוש המשותף שחולקים בו כולם.

אם חתמו בין השכנים, ולא על בקשה מהעירייה, אין בחתימה זו משום קניין, ויכול האחד לחזור בו. אמנם אם מכל החתימה בין השכנים הוציאו הוצאות של אדריכל ותשריטים, חייב החוזר לחזור בו, מדין מזיק בגרמי.

ולכן חתימה על הגשת תוכניות לעירייה עדיין אינה קניין וניתן לחזור. אם חתם לעירייה על ויתור או חלוקה נחשב לקניין.

אם המוכר וויתר והקנה את חלקו (באופנים שהיה קניין) אזי חל הקניין, והקונה קנה את הזכויות שנותרו למוכר בלבד.

אם יש טענה שמחילה בטעות, צריך לדון בבית דין על כך כדי להוכיח שהייתה טעות.

בהצלחה.

מקורות:

דברי הגרי"ש אלישיב זצ"ל – ראה פסקי דין ירושלים כרך י עמוד רסב. וראה בספר ועד הבית בהלכה פרק ט הערה נז ביאור בדברי הגרי"ש.

חתימה בין שכנים אינו קניין, אבל אם גרם להוצאת ממון, דינו כלך ואני אבוא אחריך מוזכר בסו"ס יד שחייב מדין גרמי, כיון שהוציא הוצאות מחמתו.