שאלה:
"ומה שפירש הרב במהר ימהרנה שיפסוק לה מהר כמשפט איש לאשתו שכותב לה כתובה אינו אמת. שהמפתה, אם ישאנה, אינו נותן קנס. ואם יגרשנה אחר הנישואין, אין לה עליו כלום מן התורה. שהכתובה מדברי סופרים הוא. אבל פירוש מהר, השילוחים שאדם משלח לארוסתו כלי כסף ולי זהב ובגדים לצרכי החופה והנישאוין, והם הנקראים סבלונות בלשון חכמים". עכ"ל הרמב"ן. והוא תמוה מאוד בהשקפה ראשונה. הרמב"ן חולק על רש"י וסובר שלא יתכן ש"מהר ימהרנה" מדבר על כתובה כיון שכתובה דרבנן. והפירוש החילופי שהוא מציע זה סבלונות. וכי סבלונות כן דאורייתא? איך מבינים את סברתו בזה?
תשובה:
שלום וברכה,
להבנתי, כתובה זה חיוב ממוני שאדם חייב לאשתו ומקשה הרמב"ן הרי כתובה הוא מדברי סופרים. ולכן פירש שמדובר על סבלונות, והיות ומצוי שאדם שולח סבלונות לכלתו, על כן מחייבת התורה להחזיר את הסבלונות. ולא שיש חיוב לתת סבלונות, אבל ודאי שנתן, ולכן מחייבת התורה להחזיר.
מקורות:
במחילה מרבינו אך היכן בפסוק מרומז על "החזרת" כתובה כרש"י וסבלונות כהרמב"ן בעת הגירושין? הן הפסוק מדבר על כך שעליו להתחתן איתה ועל כך אמר רש"י שיכתוב לה כתובה ככל בעל והרמב"ן הקשה דהוי דרבנן אלא שיתן סבלונות כמשפט ארוס לארוסתו. ועל כך באה גם תמיהתי דסבלונות אלו אינן אפילו לא מדרבנן אלא מנהג בעלמא
לפי דעת הרמב"ן הפסוק מדבר על נוהג שבעולם ולא על חיוב לתת, ודרך העולם לתת סבלונות, ומחייבת התורה שינהג עימה כמנהג העולם ולא יפחות לה ממה שמקובל.
יישר כחכם. אך עדיין לא זכיתי להבין. כיון שמדובר על נוהג שבעולם, מה לא היה טוב בפירוש רש"י שזה כתובה? מה דחק את הרמב"ן לחלוק ולהציע פירוש משלו שגם איננה דאורייתא? אם הסיבה כפי שהרמב"ן כותב שזה לא דאורייתא – הרי גם הסבלונות לא דאורייתא. ואם זה רק נוהג העולם – הלא גם כתובה הינה מנהג ואפילו מעבר לכך. יותר חיובית מאשר הסבלונות. אז מדוע התקשה הרמב"ן בכתובה דרבנן ופירש סבלונות הפחותים מכך?
כתובה זוהי התחייבות לאחר שיתגרשו או תתאלמן האשה, ואם לא היה חיוב מהתורה או מדרבנן לא בהכרח שהיה כל אחד מחייב לאשתו. אבל סבלונות זה דבר שמתבקש שנושא אשה שנותן לה מתנות, ועל כך חייבה תורה שינהג עימה כשאר נשים ויתן לה סבלונות.
בהצלחה.
השאר תגובה