דין חזקה במצוות ובתפקידים רוחניים

שאלה:

שלום וברכה! אבקש לשאול בדין "חזקה במצוות" בתפקידים תורניים: *כיצד נעשה חזקה במצוות דהיינו במה זה תלוי בכמות שנים או בדבר אחר? * האם דין חזקה משתנה במצוות שנות כגון: קורא בתורה, מלמד, רב בית כנסת, מגיד שיעור,מוכר ארבעת המינים קבוע במקום מסויים,רב קהילה, ראש ישיבה, גבאי בית כנסת, גבאי צדקה וכו'? * האם אפשר לבטל את דין החזקה במצוות ובמה הוא מבטל וכיצד? *האם יש הבדל אם דבר החזקה זה נעשה בעל פה או בכתב כגון: אדם שקיבל כתב מינוי לתפקיד עם חתימות של הסכמת ראשי הקהל והציבור האם אפשר לבטלו וכיצד? אודה לכם מאוד אם תענו על השאלות ובנוסף תתנו מקורות לתשובות. תודה רבה!

תשובה:

שלום וברכה,

הבאתי לך מאמר יפה בעניין גדר של שררה. והאם ואימתי ניתן לפטר אדם ממשרתו.

הגאון רבי יוסף פלישמן שליט"א

בעה"ב החוזר בו משכירות הפעלים

בעה"ב השוכר פועלים לעשות מלאכה, ולאחר מכן חזר בו בעה"ב משכירות הפועלים, פסק השו"ע (סימן שלג, ב) אם בשעה שבעה"ב שכרם, היו יכולים למצוא עבודה אחרת, ומחמת ששכרם אינם מוצאים עבודה אחרת, חייב בעה"ב לשלם להם, שהרי הפסידם ממון, ומחמתו הם בטלים, אבל כאשר הפועלים לא היו מוצאים עבודה אחרת, אין בעה"ב חייב לשלם להם, שהרי לא הפסידם כלל, ואין להם עליו אלא תרעומת.

וכל זה כאשר חזר בו בעה"ב קודם תחילת המלאכה, אולם אם חזר בו בעה"ב לאחר שהתחילו הפועלים במלאכתם, או באופן שהלכו למקום המלאכה, אפילו אם לא היו הפועלים מוצאים עבודה אחרת, חייב לשלם להם, כיון שתחילת המלאכה היא קנין, וגם באופנים אלו אם מוצאים עבודה אחרת פטור, ואם שכר העבודה השניה, הוא פחות מזו ששכרם בעה"ב, חייב להשלים להם את שכרם.

מן האמור לא רואים שיש איסור לפטר עובד, וכל הנידון הוא רק מתי בעה"ב חייב לשלם לפועלים אם פיטר אותם.

שכר פועל ולא קצב עמו זמן

פעמים רבות בעה"ב שוכר פועל סתם, ולא קוצב עמו זמן, ויש לדון האם רשאי לפטר אותו בכל עת שירצה, או שיש זמן מסויים, שבעה"ב לכל הפחות חייב להעסיק את הפועל.

ומצינו כעין זה בדין המקבל על עצמו לזון את חברו בסתם, ולא קצב עמו זמן, שכתב הרמ"א (סימן ס, ג) מחלוקת בזה, דעת הרשב"א (ח"ו סימן ה) שחייב לזון את חברו כל ימי חייו, או כל זמן שצריך לכך, וביאר הסמ"ע, שאם קיבל על עצמו לזון את חברו, בשעה שחברו צריך למזונות, אז חייב כל זמן שחברו צריך לכך, אבל אם קיבל על עצמו סתם, בשעה שלא היה לחבירו צורך מיוחד, חייב לזונו כל ימי חייו.

ודעת הרא"ש בתשובה (כלל ו סימן כד) שחייב לזונו שנה אחת ולא יותר, וביאר הסמ"ע (שם ס"ק טז) שמה שכתב הרא"ש שנה אחת ולא תקופה יותר קצרה, הוא משום שבמעשה שהובא לפני הרא"ש, קיבל על עצמו לזון חברו או שיתן לו מאה זהובים לשנה, ולכן כתב הרא"ש, שחייב לזונו לכל הפחות שנה אחת, אבל כאשר לא הזכיר שנה זמן החיוב הוא אפילו פחות משנה.

וכתב הפתחי תשובה (שם ס"ק ז) בשם תשובת מים חיים (חו"מ סימן ו) ציבור ששכרו להם שוחט לבני הקהילה, בלא קביעות זמן, ולאחר כמה שנים רוצים להעבירו, ולמנות אחר תחתיו, שהוא תלוי במחלוקת הנ"ל, שלדעת הרשב"א, א"א להעביר את השוחט ממשרתו, כיון ששכרוהו סתם, וכל זמן שיש לקהילה צורך בשוחט חייבים בשכירותו, ולדעת הרא"ש, אין הציבור חייב להעסיקו לעולם, ויכולים להעבירו ממשרתו, ולדינא כתב, שכיון שהוא ספיקא דדינא, יכולים הקהל לומר קים לן כדעת הרא"ש, ולהעבירו ממשרתו.

מחלוקת האגרות משה והחזו"א

אמנם בשו"ת אגרות משה (חו"מ א, סימן עה) חולק על המים חיים בזה, מכמה טעמים, ואחד מהם הוא דדברי הרא"ש אמורים, דוקא במקבל על עצמו לזון את חברו, שהוא נותן לחברו ואינו מקבל ממנו מאומה, אבל כאשר אדם שוכר פועל, שניהם מקבלים זה מזה, וכשם שבעה"ב נותן לפועל, כך הפועל נותן לבעה"ב, וכה"ג אפשר שמודה הרא"ש, שבעה"ב חייב בשכירות כל זמן שהוא צריך לכך, גם החקרי לב (או"ח סימן יח) פסק כן בגלל סיבות אחרות, מטעם שהרא"ש הוא דעת יחיד וגם כתב כן רק מספק.

אולם החזו"א (ב"ק סימן כג, ב) חולק בזה, וכתב שמסתמא אין דעת בעה"ב שיהיה קשור עמו בכל עת, אלא כל יום וים הוא שכירות בפני עצמו, ובשכירות חודש כל חודש וחודש בפני עצמו, וה"ה בשכירות לשנים, וכתב עוד הכל לפי ראות עיני הדיין, וכגון אם הפועל הלך ללמוד את העבודה זמן מה, יש זמן מסויים שאי אפשר לפטר אותו, ולאחר מכן אפשר לפטר אותו. וכן אפילו אם קבע תשלום עבור כל יום יתכן שלא יוכל לפטר אותו עד ל' יום. 

וכן כתב בשבט הלוי (חלק ח, סימן שטו) לגבי אברך כולל, שזמן שכירותו הוא לזמן, ואין ראש הכולל יכול לפטר אותו באמצע הזמן, אם האברך לא יכול למצא כולל אחר באמצע הזמן, וכל זה כאשר הוא פוטר אותו בלא סיבה, אבל כאשר יש לו סיבה מוצדקת, הכל לפי העניין, וכן מלמד תשב"ר, המנהג הוא ששכירותו הוא לשנה, כיון שלא מחלפים מלמד באמצע השנה, ולכן א"א לפטור המלמד באמצע השנה.

תפקיד של שררה

יש אופנים שבהם לכו"ע אי אפשר לפטר אדם ממשרתו, ומקור אחד לדבר הוא גמ' (ברכות כח) במעשה שרבן גמליאל ציער את ר' יהושוע, ונמנו חכמי ישראל להוריד את ר"ג מנשיאותו, ולהושיב תחתיו את ר' אליעזר בן עזריה, ולאחר שר"ג פייס את ר"י החזירו את ר"ג לנשיאותו, אמרו החכמים שלהוריד את ראב"ע מנשיאותו, א"א כיון שמעלים בקודש ואין מורידין, ולכן נמנו וגמרו שישמש ר"ג בראשות הישיבה ג' שבתות, וראב"ע שבת אחת, ומן הגמ' עולה שיש אופנים שא"א להוריד אדם ממשרתו, משום מעלין בקודש ואין מורדים, וכן מצינו בגמ' (יומא יב:) בכהן גדול שאירע בו פסול, ומינו אחר תחתיו, לאחר שהראשון חוזר להכשרו, הכהן השני שנתמנה תחתיו אינו משמש ככה"ג, משום איבה, אך גם ככהן הדיוט אינו משמש, משום מעלין בקודש ואין מורדין, ומן האמור עולה שכאשר אדם מונה לשררה, א"א להוריד אותו ממשרתו, משום מעלין בקודש ואין מורידין.

מצינו עוד טעם לזה, מן הפסוק (דברים יז, כ) למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל, וכתב הספרי (דברים פיסקא קסב) וז"ל: "אם מת בנו עומד תחתיו ואין לי אלא זה בלבד מנין לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם תלמוד לומר הוא ובניו בקרב ישראל". עכ"ל ואם כאשר הוא מת, השררה עוברת לבניו, כ"ש שאותו עצמו א"א לפטר מן השררה, וכן פסק הרמב"ם (מלכים א, ז) וז"ל: "כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה". עכ"ל

נמצאנו למדים שיש שני טעמים בזה, שא"א לסלק אדם מתפקיד של שררה, האחד הוא נדרש מן הפסוק למען יאריך ימים וכו', והטעם השני משום מעלין בקודש ואין מורידין, וכן משמע מדברי הריב"ש (סימן קעא) שדן ברב אחד שרצו להעבירו ממשרתו אם הקהל רשאים לכך, וכתב הריב"ש שאינם רשאים, והביא כמה טעמים לדבר, האחד דמעלין בקודש, ועוד משום למען יאריך ימים וכו', אולם החקרי לב כתב שדין מעלין בקודש הוא דין דאורייתא, ונדרש מן הפסוק למען יאריך ימים וכו', ומדבריו מבואר ששני הטעמים טעם אחד הם.

גדר האיסור לפטר מתפקיד של שררה

באגרות משה (חו"מ א, עה) דן בפועל שהיה אחראי גם על הכשרות במפעל, ושכרוהו סתם ולא קבעו עמו זמן, האם אפשר לפטרו, ופסק שא"א לפטרו משני טעמים, האחד ממה שכתב הרשב"א הנ"ל במקבל על עצמו לזון את חברו סתם, שלעולם משמע, והטעם השני הוא כיון שהפועל אחראי על הכשרות במפעל, יש לו תפקיד של שררה, וא"א להעבירו ממשרתו, וכתב שיש חילוק בין הטעמים, שהטעם הראשון הוא חיוב מדיני ממונות, ולטעם השני של שררה, הוא רק איסור לכתחילה, ואין זה שייך לדיני ממונות, אמנם דבריו צ"ע כי אחרי שיש איסור לפטר עובד בתפקיד של שררה, למה אינו נחשב כאילו בהתחלה שכרו לעולם כיון שלמעשה א"א לפטרו.

גדר תפקיד של שררה 

מלבד תפקיד של מלך, וכהן גדול, או רבנות, שנתבאר לעיל שיש בו משום שררה, מצינו עוד מינויים שיש בהם משום שררה, האגרות משה (שם) כתב שמשגיח כשרות הוא מינוי של שררה, והביא ראיה מהא שנתבאר בגמ' (קידושין עו:)  שאסור למנות גר לתפקיד של שררה, שנאמר שום תשים עליך מלך, כל משימות שאתה משים מקרב אחיך, ומבואר בגמ' שם שאפילו למנות את הגר לפקח על המשקולות אסור, כיון שהוא תפקיד של שררה, ומכאן מוכח שגם משגיח כשרות יש לו שררה, ולכן א"א לפטר אותו, וביאר שם שכל תפקיד שהפועל רשאי לעשות כנגד דעת בעה"ב, נחשב שהוא עובד לעצמו, ולא לבעה"ב, והוא כשררה על בעה"ב, אולם אין הדברים אמורים בכל משגיח כשרות, אלא רק באחד שדברי הכשרות נחתכים על פיו, וראיה לכך ממה שכתב בתשובה אחרת (יו"ד ב, מד) ברב שהיה ממונה על הכשרות, שהלך לעולמו, ורצו למנות את אלמנתו לתפקיד, כדי שיהיה לה פרנסה, וכתב שכיון שיש בתפקיד זה ענין של שררה, וכתב הרמב"ם (מלכים א, ה) שאין ממנים אשה לתפקיד של שררה, על כן ימנו רב אחר שיהיה אחראי על הכשרות, וכל עניני הכשרות יהיו נחתכים על פיו, ותחתיו תעבוד האלמנה, לבדוק האם הסוחרים עומדים בתנאי הכשרות של הרב, ומכאן מוכח שלא כל משגיח כשרות נחשב לתפקיד של שררה, אלא רק מי שעל פיו נחתכים עניני הכשרות, והעולה מדבריו שגדר תפקיד של שררה הוא, כל שאינו כפוף לבעה"ב, ורשאי לפעול כנגד רצונו.

בספר החינוך (מצוה תצז) במצוות מינוי המלך, מצינו הגדרה אחרת לתפקיד של שררה, שכתב וז"ל: "כל השררות שהם במעשה, או בשם כבוד מן השמות הנכבדים, וכל המינויין שבישראל בירושה הם לו לאדם, שזוכה בה בנו אחריו ובן בנו ובן בן בנו עד לעולם". עכ"ל והיינו, שכל תפקיד שיש כבוד נחשב לשררה, ואפילו אם אין לו שליטה על אחרים, ומשום כך כתב המנחת שלמה (ח"א, סימן פז) שאפשר שתפקיד של הוראה במוסדות ציבור, נחשב לתפקיד של שררה, וא"א לפטר את המלמד, ותלוי הדבר האם המחזיק במשרה הזאת נחשב איש מכובד בעיני הציבור בגלל תפקידיו.

 וכן מבואר בפסקי דין רבנים (חלק ח עמוד 140) שר"מ בישיבה יש בו כבוד, ועל כן נחשב לתפקיד של שררה, וא"א לפטר אותו ממשרתו, אך מבואר שם, שאם קצבו את זמנו לשנה, וכן המנהג, רשאים לפטר אותו בסוף השנה.

מינוי גר לראש ישיבה

באגרות משה (יו"ד ח"ד סימן כו) כתב בענין מינוי גר לתפקיד של ראש ישיבה, שאין קפידה בדבר, ואף שמבואר בגמ' שאין ממנים גר לתפקיד של שררה, הוא דווקא בשררה כזו שיכול לעשות כנגד דעתו של בעה"ב, כמו שנתבאר לעיל, אבל שררה כזו שכל עניינה הוא כבוד, מותר למנות את הגר, שלא מצינו איסור לכבד את הגר, ואדרבה יש בזה משום מצווה לקרב ולאהוב את הגר, והוא הולך לשיטתו, בביאור גדר תפקיד של שררה, וצ"ע אם יסכים להגדרת ספר החינוך שכל תפקיד שמחזיק התפקיד נחשב מכובד בעיני הבריות נקראת שררה, או אולי סובר שבגר האיסור למנותו לתפקיד של שררה הוא רק הסיבה השניה – בגלל שהוא שולט על אנשים, ואז יוצא שהוא דין מיוחד בגר שיש רק הגדרה א' של שררה ולא השניה כמו תמיד.

בתשובה זו יש חידוש נוסף שתפקיד נחשב תפקיד של שררה רק אם זה עיקר התפקיד, אבל דבר שהחלק של השררה הוא עניין צדדי לא חשיב תפקיד של שררה, כי הוא התייחס שחלק מתפקידו של ראש ישיבה הוא להכניס ולהוציא תלמידים מהמוסד, וא"כ למה אינו נחשב תפקיד של שררה, וליישב זאת כתב שזה לא התפקיד של ראש הישיבה – ועיקר התפקיד הוא ללמד תורה וזה לא תפקיד של שררה, ובדרך אגב הוא אחראי על רישום התלמידים ואת מי להכניס ולהוציא מן הישיבה.   

מינוהו לזמן קצוב

הריטב"א (מכות יג.) כתב שכל מינוי של ששרה סתם בלא קביעות זמן, אין מסלקים אותו אלא בטענה, והוא נדרש מן הפסוק למען יאריך וכו', ומבואר בדבריו שרק אם מינוהו סתם, אין מסלקין אותו, אבל אם מינוהו לזמן קבוע, אפשר לסלקו בעבור הזמן.

וכן כתב התשורת שי (סימן תלו) שאם מינו שררה לזמן קצוב, אין איסור להורידו ממשרתו לאחר הזמן, ולכן פסק במעשה, בציבור שלא היה להם אנשים הראויים לתפקיד של דיינים, ורצו למנות דיינים לזמן קצוב, ולאחר הזמן רצו להוריד הדיינים ממשרתם, שרשאים הציבור לעשות כן, וכתב עוד שאין להקשות מהא דכה"ג שמינו אחר תחתיו, שאינו חוזר להיות כהן הדיוט, אפילו שבשעת המינוי קצבו את זמנו, דשאני התם שכיון שעשאוהו כה"ג שעה אחת, חלה עליו קדושת כה"ג, ושוב אסור לו לשמש ככהן הדיוט, משום מחוסר בגדים, אבל בשאר תפקידי שררה, אם קצבו את זמנו רשאים להורידו ממשרתו.

גם במקום שכתוב בחוזה השכירות זמן מסויים, יש אופנים שהזמן אינו קובע, וכן כתב החתם סופר (או"ח סימן רו) בקהל ששכרו רב לג' שנים, ולאחר מכן רצו להעבירו ממשרתו, וכתב החתם סופר לא שמענו כזאת לפטר רב, ומה שנוהגין ברוב תפוצות ישראל לכתוב שטר הרבנות על זמן, יש על שלש שנים ויש על חמש שנים, לטובת הרב עושים כן, כיון שאסור לאדם להשכיר עצמו יותר מג' שנים, דא"כ יצא מכלל שכיר ונכנס לכלל עבד, ואסור למכור עצמו בעבד עברי, כמבואר ברמ"א (סימן שלג, ג) ולכן אין היתר מכח זה לפטר את הרב אחר ג' הוא ה' שנים.

האם יש איסור לפטר פועל משום חשד

הרשב"א בתשובה (ח"ה סימן רפג) כתב שיש עוד סיבה שלפעמים ימנע מעביד מלפטר עובד מתפקיד של שררה , משום חשד, והמקור לדברי הרשב"א הוא בגמ' (גיטין ס:) מערבים בבית ישן, פירוש שאין להחליף הבית שמניחים בו עירובי חצרות, שלא יאמרו שבעה"ב שהיה העירוב מונח בו היה אוכלו, ולכן החליפו את הבית, ולכן גם בתפקיד של שררה יש בו משום חשד, אך כתב שאם המנהג הוא למנות אנשים לצרכי צבור לזמן, ובהגיע הזמן נכנסים אחרים תחתיהם, אין בזה משום חשד.

וטעם זה של חשד שכתב הרשב"א, שייך גם בתפקיד שאינו של שררה, וכן מבואר בתשובת מיים חיים שם, שכתב לגבי שוחט שרצו הקהל לפטרו, שאף שאין בו שררה, אפ"ה אסור לפטר משום חשד.

פועל שאינו ממלא תפקידו

 

גם כאשר שכרו פועל של שררה ולא קצבו עמו זמן, אם הפועל אינו יכול להמשיך ולמלא את תפקידו, רשאים הקהל לפטרו, וכן כתב השבות יעקב (ח"א סימן כט) והביא ראיה לכך מהגמ' (סנהדרין לו:) שאין מושיבים בסנהדרין זקן מופלג, כיון ששכח צער גידול בנים, ואין לו רחמים, והגם שמינוהו קודם לכן, בכל זאת בהגיע עת זקנותו מעבירים אותו, והיינו מטעם שאמרנו שאינו יכול להמשיך בתפקידו, ומוכח שם שכל שאינו ממלא את תפקידו, רשאים הקהל להעבירו ממשרתו, והוא למד מזה למי שהיה ש"ץ וקיבל היתר מאה רבנים לישא אשה על אשתו, ופסק שאינו יכול להמשיך לכהן כש"ץ בימים נוראים כיון שעכשיו יש לו שתי נשים, והגם שש"ץ הוא תפקיד של שררה, בכל זאת צריכים להורידו ממשרתו כיון שעכשיו אינו ראוי להמשיך בתפקידו.

מקורות:

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל