שאלה:
אצלנו בבית הכנסת בא גוי באופן קבוע. ואין בכוונתו להתגייר. מצא עיניו היהדות שלנו עקב הפיוטים ששמע אצלנו כאדם שמקצועו מוזיקאי . מה עושים במקרה זה? האם יש למנוע ממנו לבוא?
תשובה:
שלום וברכה
אין צורך וסיבה למנוע ממנו לבוא [ואולי אף בכל זאת הוא יתפלל בסופו של דבר, והדברים יחדרו לליבו, וכפי שיובא לקמן במקורות תפילת הגוי נשמעת בבית הכנסת], אף שהיה עדיף אם לא היה שם בזמן ברכת כהנים [אצלכם בחו"ל מדובר רק בחגים וזה פחות בעיה].
מקורות:
בנוגע לבית המקדש, נאמר בפסוק (ישעיה נז, ז): “כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים”, וגם בתפילת שלמה במעמד חנוכת המקדש [מלכים א' פרק ח' פסוק מא: "וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך מב כי ישמעון את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרעך הנטויה ובא והתפלל אל הבית הזה מג אתה תשמע השמים מכון שבתך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אתך כעמך ישראל ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי"] מבואר שהמקדש אמור לשרת לא רק עובדי ה’ יהודיים, אלא אף הבאים לעבדו מקרב שאר העמים.
בתי כנסת שלנו הרי הם “מקדש מעט”, וכמו שלאומות העולם הייתה אפשרות להשתתף בעבודת בית המקדש, כך מותר לאינו-יהודי להיכנס לבית כנסת, ולהתפלל שם לאלקינו.
כמו כן אנו מוצאים במשנה (כלים א, ח) איסור על גויים להיכנס לחלקים מסוימים של המקדש, מהחיל ופנימה ["לפנים מן החומה מקודש מהם, שאוכלים שם קדשים קלים לט ומעשר שני. הר הבית מקודש ממנו, שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם. החיל מקודש ממנו, שאין גוים וטמא מת נכנסים לשם"], ומבואר שאין איסור כניסה לגויים להר הבית, למרות שיש בו איסור כניסה לזבים וזבות, נידות ויולדות. בבית הכנסת לא נוהג שום איסור כניסה לזבים וזבות, ואם כך קל וחומר שאין בו איסור כניסה לגוי.
אך יש לדון בעניין זה מטעם אחר, והוא לאור מה שנכתב בשו”ת מהרי”ל החדשות (סימן כא), שהביא בשם הרב משה נויאמר”ק כ”ץ שלשה טעמים שאין אנו נושאים כפיים בכל יום (כפי שנהוג בחו”ל), ובטעם השלישי כתב: “וכן יש לומר מפני הגויים; וביש מקומות ראיתי שאין מניחין שום גוי בבית הכנסת בשעת נשיאות כפים”. הסיבה לכך היא לכאורה על-פי לשון הכתוב: “כה תברכו את בני ישראל” – בני ישראל, ולא גויים.
וראיתי בשו”ת זרע אמת (חלק ג, סימן יב, דף כ, ב) שכתב שאין לכהנים לישא את כפיהם במקום שיש גוי בבית הכנסת, אך כתב לבאר זאת מפני שהגויים עשויים ללעוג על היהודים ויהיו בעיניהם לחוכא ואטלולא (והוסיף בכך על דברי הזוה”ק שהביא השואל שם ע”ש). ייתכן אפוא שכך הביאור אף בדברי מהרי”ל. [ואם כך בנידון דידן יש לבדוק האם הוא מזלזל בתפילות ומנהגי היהודי או שאדרבה יושפע מהם לטובה]
אבל בשו”ת יוסף אומץ (סימן ע, דף צב, א) כתב ששמע שיש מי שכתב שאין לכהנים לישא את כפיהם במקום שיש גוי בבית הכנסת, וכתב שם שאין לחוש לכך (ע”ש שביאר שאין לחוש מפני הפסק גוי בין המברכים לבין העונים אמן), אלא שפיר יש לכהנים לעלות לדוכן אפילו במקום שגוי נוכח בבית הכנסת. וראיתי בספר ילקוט יוסף (חלק א, עמ’ שלח) שכתב שכן המנהג.
מסיבה זו כתבנו בתשובה שעדיף שיצא הגוי מבית הכנסת קודם לברכת הכהנים, כדי לא להיכנס לשאלה זו של ברכת הכהנים במקום שגוי נוכח בבית הכנסת. ולכאורה כך הלכה גם בנוגע לנשים, שאין לחלק בעניין זה בין גברים לבין נשים.
אבל במקום שלא יצא הגוי מבית הכנסת לפני ברכת הכהנים, נראה שעדיין יש לכהנים לברך את העם, שכן המהרי”ל הביא ג’ טעמים למה אין עולים לדוכן בחו”ל ולכן אין לראות בדבריו פסק הלכה שאין לברך את העם במקום שגוי נוכח בביהכ”נ, וכמו כן כתב רק ש”יש מקומות שאין מניחים שום גוי בביהכ”נ בשעת נשיאות כפיים”, ומבואר שדבר תלוי במנהגים שונים ואינו הלכה פסוקה.
מאחר שאף מצאנו מי שלא חשש לעניין זה כלל (כמבואר בשו”ת יוסף אומץ הנ”ל), ועוד שיש לומר שכיום דומה שאין חשש ל”חוכא ואטלולא” (ואדרבה יש התעניינות רבה בכל מיני תרבויות שונות ומשונות משלנו), נראה וודאי שגם אם נשאר הגוי בביהכ”נ בשעת נשיאות כפיים, אין לכהנים להימנע מלברך את העם מחמת זאת.
