גזירה וידיעת השם

שאלה:

בשיעור על ידיעת השם  וגזירות הועלו דבריו של הרמב"ם. וַעֲבַדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה  שֶׁיֵּשׁ מִפְּסוּקִים יַחְשְׁבוּ בָהֶם בְּנֵי הָאָדָם, שֶׁהַשֵּם יִתְבָּרֵךְ יִגְזֹר בְּמֶרִי, וְשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ יַכְרִיחַ עָלָיו –  זֶה שֶׁקֶר  ולכן המסקנה היא שבאותו מעמד של ברית בין הבתרים – אברהם קיבל ידע על העתיד לקרות לבני ישראל ועל אשר יעשו להם המצרים – הכל בבחירתם החופשית, ולא כגזירה המוכרחת עליהם. בבחירתם החופשית בני ישראל ירדו מצרים והשקעו שם – יכלו לעלות חזרה לארץ כנען מס' שנים אחרי כשנגמר הרעב, כמו שעשה אברהם ובבחירתם החופשית, כך ע"פ חז"ל והנביאים – עבדו שם עבודה זרה והגיעו עד 49 שערי טומאה. כי הרי לא הגיוני לטעון שהשם יתברך גזר עליהם את החטאים הגדולים האלה  זה טיעון מאוד מרכזי של הרמב"ם, (שאני לא חושב שאפשר לסתור אותו) שגישת הגזירה בהכרח מובילה למסקנה – שהשם מכריח את האדם כפרט או העם ככלל על מצוות או חטאים – ואם כך, למה ניתן שכר או עונש ? אומר הרמב"ם בשמונה פרקים  אֲבָל מַה שֶּׁנִּמְצָא לַחֲכָמִים, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, וְהוּא אָמְרָם: "הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם" – הִיא גַּם כֵּן אֱמֶת, וְנוֹטֶה לְצַד מַה שֶּׁזָּכָרְנוּ. אֶלָּא שֶׁהַרְבֵּה פְעָמִים יִטְעוּ בוֹ בְּנֵי אָדָם וְיַחְשְׁבוּ קְצַת פְּעֻלּוֹת הָאָדָם הַבָּאוֹת לִבְחִירָתוֹ, שֶׁהוּא מֻכְרָח עֲלֵיהֶם: כְּזִוּוּג פְּלוֹנִי, אוֹ הֱיוֹת הַמָּמוֹן בְּיָדוֹ – וְזֶה בִּלְתִּי אֱמֶת. כִּי זֹאת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לְקָחָהּ בִּכְתֻבָּה וְקִדּוּשִׁין וְהִיא כְשֵׁרָה לוֹ, וּלְקָחָהּ לוֹ לְפִרְיָה וּרִבְיָה, וְהִיא מִצְוָה – וְהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ לא יִגְזֹר בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה.  וְאִם יְהֵא בַּנִּשׂוּאִין אִסּוּר, הִיא עֲבֵרָה – וְהַשֵּׁם לֹא יִגְזֹר בַּעֲשִׂיַּת הָעֲבֵרָה. וְכֵן זֶה אֲשֶׁר גָזַל מָמוֹן פְּלוֹנִי, אוֹ גְנָבוֹ מִמֶּנּוּ, אוֹ הוֹנָה אוֹתוֹ וְכִחֶשׁ בּוֹ וְנִשְׁבַּע עָלָיו בְּשֶׁקֶר – אִם נֹאמַר, שֶׁהַשֵּׁםיִתְבָּרֵךְ גָּזַר עַלזֶה שֶּׁיַּגִּיעַ זֶה הַמָּמוֹן לְיָדוֹ, וְשֶׁיֵּצֵא מִיַּד זֶה הָאַחֵר – כְּבָר גָּזַר בָּעֲבֵרָה? וְאֵין הָעִנְיָן כֵּן.   השאלה היא: האם מאורעות היסטוריים כמו :שיעבוד מצריים,גירוש ספרד, השואה, הקמת המדינה הם מאורעות שנגזרו על עם ישראל להתקיים בתאריך מסויים או שנגזרו בכלליות וייצאו לפועל לפי מעשיו של עם ישראל?

תשובה:

בענין זה מחלק הרמח"ל בין דברים שנעשים כחלק מתפקיד ויעוד מסויים, שאלו נגזרים מראש, לבין דברים שבאים כשכר ועונש, שבזה אמנם ידיעת ה' שכך יהיה ברורה, אבל זה בבחירה ונובע מהמעשים, ואבאר:

שאלה זו כבר נשאלה על ידי רבותינו הראשונים והיא מכונה אצל תלמידי החכמים הפרדוקס של “ידיעה ובחירה”, כלומר, מחד גיסא ברור לכל בר דעת שהקב”ה שאין גבול לידיעתו יודע מראש מה נבחר, ומאידך, הבחירה היא חופשית ובכל רגע בעצם אדם יכול להשתנות מהקצה אל הקצה.

אסכם בקצרה שלוש גישות מפורסמות: רמב”ם – הדבר הזה למעלה מהשגתנו [כנראה כוונתו משום שהקב”ה הוא מעל הרובד הנקרא זמן ולא שייך להקשות לגבי קושיה שכזו, ומשום שאופי ידיעתו אינה לפי הבנתנו]. ראב”ד – זו ידיעה חיצונית כמו נבואה והיא אינה מחייבת אלא שהקב”ה יודע מה יהיה. ר”א וסרמן בקובץ הערות – האדם אינו נענש על עצם המעשה שאכן היה ידוע מראש, אלא שרצה בו.

מקורות:

אעתיק לך דברי הרמב”ם והראב”ד (תשובה פרק ה):

רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, וכו’.
אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה”ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב”ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה, וכו’.
ודבר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצוה, וכו’.
אילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים או למדע מן המדעות או לדעה מן הדעות או למעשה מן המעשים כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי שמים היאך היה מצוה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם והוא מתחלת ברייתו כבר נגזר עליו או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו, ומה מקום היה לכל התורה כולה ובאי זה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק, השופט כל הארץ לא יעשה משפט, ואל תתמה ותאמר היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ ויהיו מעשיו מסורים לו וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ולא חפצו והכתוב אומר כל אשר חפץ ה’ עשה בשמים ובארץ, דע שהכל כחפצו יעשה ואף על פי שמעשינו מסורין לנו, כיצד כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למעלה והמים והארץ יורדים למטה והגלגל סובב בעיגול וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו, ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין לו ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו האל עושה כל שהאדם יכול לעשות, לפיכך דנין אותו לפי מעשיו אם עשה טובה מטיבין לו ואם עשה רעה מריעין לו, הוא שהנביא אומר מידכם היתה זאת לכם, גם המה בחרו בדרכיהם, ובענין זה אמר שלמה שמח בחור בילדותך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, כלומר דע שיש בידך כח לעשות ועתיד אתה ליתן את הדין.

שמא תאמר והלא הקב”ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו, דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר, כבר בארנו בפ’ שני מהלכות יסודי התורה שהקב”ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר כי לא יראני האדם וחי אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא, הוא שהנביא אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב”ה כל הברואים והמעשים אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב”ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה, ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו.

וכתב הראב”ד, א”א לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה, ואע”פ שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה ואומר, אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא ית’ היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא וזו הידיעה אינה גזירה, וכל זה איננו שוה. עד כאן.

ובאמת דברי הרמב”ם תמוהים מאוד, מפני מה הרבה כל כך להאריך אודות אופן ידיעתו השונה של הקב”ה שאינה מושגת לנו כלל, ולא ענה פשוט כמו הראב”ד, וכנראה הביאור בזה הוא שלפי דברי הראב”ד עדיין יש להקשות מה תכלית יש לחייהם של כאלו שהקב”ה יודע “ידיעת איצטגננות” שאלא יבחרו בטוב? ועל זה השיב הרמב”ם שאף הם אינם מוכרחים לכך ויתכן שיבחרו בטוב, ואת ידיעתו של הקב”ה היאך אינה עומדת בסתירה לכך אין יכולת בשכל אנושי להבין.

עוד מקורות בענין:

של”ה ח”א בית הבחירה, אור החיים סוף פרשת בראשית, אהבת ציון דרוש ג, אגרא דכלה פרשת נח, שיעורי דעת ח”א מאמר ח, גר”א אור שמח ואבי עזרי ברמב”ם שם, ומכתב מאליהו ח”ג עמ’ 262. וראה עוד כאן.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל