שיבושים בחזרת שליח ציבור, ברכות וקדיש

שאלה:

שלום הרב, לאחר לימוד נושא קדיש ושליח ציבור בכמה ספרים עלו לי כמה שאלות שקצת קשה למצוא בהם קו ברור ותשובות ברורות. 1) האם קדיש נתקן כברכה שמוציאים בה ידי חובה ודורשת עשרה שומעים? כי מצד אחד אסור לעשות מלאכה, להרהר בדברי תורה וכו ומצד שני ישן מצטרף, מתפללים מצטרפים ועוד כל מיני עניינים. 2) אדם שהתחיל קדיש בשקט, אני עומד לידו, ובוודאי לי שלא שומעים אפילו 2-3 אנשים את המילים, והוא אומר הקדיש היחיד – הקהל עונים לו מרגילות כי מזהים כאשר מגיע ל"ואמרו אמן" – השאלה אם בכלל יוצאים ידי חובה? אם העירו לאותו אדם באמצע הקדיש, האם מועיל, או מכיוון שחלקו נאמר ללא שומעים הקדיש התקלקל וצריך לחזור? 2) ראיתי קוים שונים בהלכה לעניין שליח ציבור שלא מפריד בין חלקי הקדיש השונים בשיעור המספיק לאמירת אמן. האם בדומה לשליח ציבור שאומר חזרה, אין לענות אמן אחר קדיש כזה? האם יהא שמיה רבה מותר לענות, או שכל הקדיש מקולקל? ואם בחלק הראשון לא השאיר רווח (אמר שמיה רבה בעלמא די ברא בהפסק שבריר שניה בין רבא לבעלמא), הקדיש התקלקל כולו, או לא עונים רק על אותו חלק? 3) אדם שכשמדבר בניחותא ואומר קדיש לעיתים בניחותא אומר בצורה ראויה, אבל לעיתים כשממהר אומר ברכות וקדיש כאשר האות "ר" לא נשמעת כלל (יש לי שמיעה טובה, ושאלתי עוד אנשים שאמרו שבבירור האות ר נבלעת לגמרי) ואומר בוך במקום ברוך, בחזרת ש"ץ, או בסתם ברכות, או בקדיש כעותיה פוקניה במקום כרעותיה פורקניה, האם עונים אחריו? אני שואל כי ראיתי בפסקי תשובות ובכמה תשובות פוסקים – שאם דילוגו מחמת מהירות או זלזול וכו ולא מחמת שלא יודע לבטא נכון את האות, לא נאמר בזה דילוגו עלי אהבה ולא יוצא ולא עונים אחריו. במצב כזה, כשכשאומר בנחת, ונדבר דברי חול – אומר ר, אך כאשר "מריץ" אמירת קדיש וחזרת ש"צ נבלעת הריש בבירור – רשאים לענות? ואם זו לא בעיה בדיעבד במצבים הנ"ל, אם אותו ש"צ מוציא אותי ממש ידי חובה בברכה, כגון קריאת המגילה, ובבירור לא שמעתי ר – יצאתי ידי חובה? 4 שליח ציבור שלא קורא בקול אלא בלחש את חלקי התפילה השונים, ומרים את הקול רק כשמגיע לקדיש – לו יצוייר שהיו עשרה, וכולם באותו זמן עסקו באמירת פסוקים וקטעים שונים של התפילה, או לפחות רובם, והם מפסיקים כשניה או שתיים לאחר שמתחיל קדיש והם שמים לב שהתחיל – האם נחשב שלא היו לקדיש עשרה שומעים כנדרש בחלק הראשון שלו, מכיוון שבפה דיברו בעניינים אחרים לא נחשבים לעשרה, וממילא תחילת הקדיש נאמר כביכול ביחידות והתקלקל? 5) מובא להלכה במשנ"ב ושאר פוסקים שלא עונים אמן אחר ברכה בחזרת ש"צ אם הש"צ המשיך לברכה הבאה, ועוון ביטול האמן על הש"צ. בציור כזה, האם הברכה הראשונה כאילו לא נאמרה, וממילא כל הבאות אחריה גם כן מקולקלות? יש ענין להחזיר אותו במצב כזה (מדובר באדם שיקשיב אם אעמור אותו ויחזור, ומעוניין לחזור – לא עושה זאת בכוונה, אלא מחוסר שימת לב) לברכה שבה לא איפשר לענות? 6) אם חלק מהברכה בחזרת שליח ציבור נאמרת בשקט ולא שומעים עשרה, או אפילו שלושה, אבל בחתימה השליח ציבור מרים קולו ושומעים, יוצאים בדיעבד? כנ"ל אם עבר מטוס, גררו כסא וכו? 7) אם אותה בעיה מתעוררת כנ"ל בסעיף 6 בחלק מחתימת הברכה – דהיינו ששומעים רק את המילה אחרונה בחתימה, לדוגמא בברכה רביעית "הדעת" ולפני כן שומעים מלמול בעלמא מחמת שהקול נמוך או רעש חיצוני הפריע ובוודאי לא שמעו עשרה או אפילו מעט את חתימת הברכה בבירור, אבל שומעים "הדעת" ומבינים שזו הברכה הרביעית בשמונה עשרה – עונים וממשיכים? תודה מראש ומחילה על האריכות, כל הנ"ל הם שאלות למעשה ממניינים שאני נמצא בהם ומסתפק מה נכון.

תשובה:

שלום וברכה

מחמת ריבוי השאלות אענה בקצרה:

1. קדיש צריך עשרה אבל לא מוציאים בו ידי חובה, אלא שדבר שבקדושה נאמר רק בעשרה.

2. יש לדאוג שיהיו העשרה שומעים אבל בדיעבד גם אם לא שמעו אם יודעים מה אומר מותר לענות, וכמו שמצינו בתוס' לגבי אנשי אלכסנדריה שגם בחזרת הש"ץ היו עונים באופן זה אמן ויש צד בתוס' שאף יוצאים בכך ידי חובה!

3. גם אם לא השאיר רווח מותר לענות. בודאי אמן יהא שמיה רבה.

4. גם אם המילה קצת משובשת יוצא ידי חובה ויש לענות אחריו, ובלבד שאין שינוי משמעות.

5. לא צריך שהחזן יגיד את כל התפילה בקול רם ואם אומר את הקדיש בקול רם זה בסדר.

6. הברכה נאמרה גם אם לא יכולים לענות אמן, עניית האמן אינה מעכבת.

7. צריך עשרה שומעים את הברכות, אמנם אם תחילתה עיקרה וסופה נשמעו זה בסדר.

8. אפשר לענות כששומעים את המילה האחרונה ומבינים על מה נאמרה.