שאלה:
שלום, כבוד הרב. הענין הוא שבבואי לעבוד בקהילה מסוימת בחו"ל (באוקראינה) גיליתי שחלק מהפועלים (מלמדים, משגיחים שמשכירים עצמם אצל מעבידים ישראליים לעבוד במפעלים) מקבלים משכורתם במעטפה, ורק חלק מועט מהם עובדים "באופן רשמי". מכאן מתעוררות שאלות הבאות: 1.האם אין בתנהגות שכזו משום העלמת מס ומשום איסור גזל (כאשר זה נוגד לחוק המדינה)? 2. האם מקבלי משכורת במעטפה לא עוברים על איסור לפני עוור לא תתן מכשול? 3. מה הדין של תרומות פרטיות, למשל כאשר חברי הקהילה תורמים כסף עבור סעודות שבת,או עושים תרומות כדי לשלם דמי שכירות של בנין שבו נמצא בית הכנסת ובית מדרש וכדומה… מה עם מחירון של שירותי חברא קדישא… המדינה לא יודעת כלום על כל מיני הכנסות שכאלה. האם כל זה נכון מצד הדין? במקרה וקשה לכבודו לדון בנושא הזה היות ומדובר בחו"ל, אפשר להשיב מה היה הדין אם היה מדובר בארץ ישראל. תודה רבה!
תשובה:
שלום וברכה,
בארצות חו"ל יש כוח של דינא דמלכותא דינא, וחייבים התושבים לשלם את כל סוגי המיסים משום דינא דמלכותא. אמנם אדם שמתחמק ולא משלם את המיסים, הרי זה הפקעת הלוואתו של הגוי ומותר.
החזקת בית כנסת, והוצאות של סעודות, או חברה קדישא יתכן ואין איסור מצד החוק. כיון שזה להחזקת צורכי ציבור ולא מטרות רווח.
בהצלחה.
מקורות:
ראה שו"ע חו"מ סימן שסט סעיף ו.
בד"א שהמוכס כלסטים בזמן שהמוכס עכו"ם או מוכס העומד מאליו או מוכס העומד מחמת המלך ואין לו קצבה אלא לוקח מה שירצה אבל מוכס שפסקו המלך ליטול דבר קצוב (ואפילו צוה שישראל יתן יותר מעכו"ם מ"מ מקרי דבר קצוב לכל איש) (מהרי"ק שורש קצ"ה) והעמיד מוכס ישראל לגבותו למלך ונודע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום על מה שגזר המלך אינו בחזקת גזלן משום דדינא דמלכותא דינא ולא עוד אלא שהמבריח ממכס זה עובר (על לא תגזול) מפני שהוא גוזל מנת המלך בין שהיה מלך ישראל בין שהיה מלך עכו"ם וכן אם ישראל קנה המכס מהמלך המבריח עצמו הרי זה גוזל ישראל שקנאו
הגה: וי"א דאפילו ידוע דהישראל לוקח יותר מן הקצבה מ"מ אסור להבריח ממנו דבר הקצוב דהוי כגוזל מן הגזלן דאסור (ב"י)
אבל אם קנאו עכו"ם מותר משום דהוי כהפקעת הלוואתו דשרי במקום דליכא חלול השם:
