שאלה:
שלום, אני מבני עדות המזרח וראיתי באחד הספרים את ההלכה הבאה: "מותר להניח פרי בשפתיו ולמצוץ מתוכו את המיץ [ובענבים נכון להחמיר]. וכל שכן שמותר לתת את הפרי בפיו למוצצו ולהשליך השארית, שכל אלו אינם דרך סחיטה". מאידך גיסא ראיתי עוד הלכה באותו הספר "אין לרסק "איגלו" או "שלוק" [שקית מיץ קפואה] בידו או בשיניו כפי שרגילים בכך לשאוב את המיץ, אבל מותר לרסק כדי שיוכל להכניס לפיו חתיכות חתיכות". רציתי להבין את ההבדל בין שתי ההלכות. תודה רבה.
תשובה:
שלום וברכה
כנראה הבין הכותב שיש כאן שתי פעולות נפרדות, ריסוק הקרח ואחר כך מציצתו, והרי ריסוק קרח אסור בשבת, ואילו במציצת הפרי ישר מוצצים כדרך שתייה. ואכן הכל תלוי בצורה, ראה בזה עוד בארחות שבת פרק ד הערה פד.
אם כך, אז מדוע לחתוך חתיכות בשביל להכניס לפה התיר.
כי בשלב הריסוק אין עשיית משקה. האיסור של הריסוק הוא בגלל שאתה יוצר משקה מאוכל.
השאר תגובה