יתרו: האם מותר לפתוח קופסאות שימורים בשבת

הרב יגאל גרוס

פתיחה

בפרשה נגלה הקב"ה אל בני ישראל במעמד הר סיני, ומוסר להם את עשרת הדיברות, והנימוק שנמסר למשה למעמד הוא: "בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם". נחלקו הפרשנים בביאור הפסוק ובמטרת ההתגלות:

א. האבן עזרא (יט, ט) כתב, שלמרות קריעת ים סוף והניסים במצרים – לא כל העם האמינו שישנה נבואה, ומטרת ההתגלות הייתה לגרום לכך שיאמינו בנבואה בצורה מוחלטת. הוא טען, שכאשר הייתה ההתגלות בקריעת ים סוף וכתוב 'ויאמינו בה' ומשה עבדו', הכוונה היתה רק לחלק מעם ישראל ולא כולו.

ב. הרמב"ן (שם) חלק על דבריו וסבר, שמעולם עם ישראל לא פקפק בנבואה, דבר שהיה ברור ומסור לו כבר מאבותיו. הסיבה שהיה צורך במעמד הר סיני היא, שיש עניין שעם ישראל יחווה את הנבואה באופן אישי, וכך יוכלו להאמין בקב"ה ללא תיווך של משה, וגם אם יבוא נביא אחר וינסה להכחיש את נבואתו של משה, לא יאמין לו.

אחת מהדיברות אותן שמע עם ישראל במעמד הר סיני היא, זכור את יום השבת לקודשו. בעקבות כך נעסוק השבוע בשתי שאלות הקשורות להלכות שבת, האם מותר לפתוח בקבוקים בשבת, והאם מותר לפתוח קופסת שימורים.

  1. בניין וסתירה בכלים

הגמרא במסכת שבת (עג ע"א) מונה את מלאכת בונה, כאחת משלושים ותשע מלאכות אותן אסור לעשות בשבת, ואת מלאכת סותר כמלאכה ההפוכה לה. אין מחלוקת בין הפוסקים, שאדם שבונה בניין או סותר אותו בשבת עובר על איסור דאורייתא. נחלקו הראשונים בשאלה האם יש בניין וסתירה בכלים, כאשר כל שיטה צריכה ליישב מספר גמרות:

מצד אחד הגמרא במסכת שבת (קכב ע"ב) כותבת, שאין בניין וסתירה בכלים, והסיבה שאסור להחזיר דלת של ארון שנפל, היא לא בגלל האיסור לבנות כלי, אלא מחשש שמא יתקע את הדלת בכח, ויעבור על איסור מכה בפטיש. כמו כן, בפשטות כך עולה מגמרא נוספת (שבת קמו ע"א) הכותבת שאין איסור לשבור חבית בשבת כדי להוציא את האוכל שבה, כיוון שאין סתירה בכלים.

מצד שני גמרא נוספת במסכת שבת (קב ע"א) כותבת, שאסור להכניס מקל לתוך הברזל של המעדר, כיוון שבכך בונים כלי – מוכח שיש בניין בכלים. כמו כן, הגמרא בעירובין (שם) כותבת שאסור לשבור מגדל בשבת, כיוון שיש בכך איסור סותר.

מחלוקת הראשונים

א. התוספות (עירובין לד ע"ב ד"ה ואמאי) הניחו שיש בניין וסתירה בכלים. את דברי הגמרא הכותבת בפירוש שאין בניין וסתירה בכלים תירצו, שהכוונה לכלים שהתפרקו בשבת וקל להרכיבם בחזרה, שאז זה לא נחשב בניין, אבל בשאר כלים יש בניין.

את הגמרא בשבת (קמו ע"א) הכותבת שמותר לשבור חבית בשבת, כדי להוציא ממנה את האוכל ואין בכך איסור סותר תירצו, שהכוונה לחבית שהיא 'מוסתקי', דהיינו חבית רעועה העשויה מחרסים שהדביקו אותם מחדש, וכפי שכותבת הגמרא בביצה (לג ע"ב), אבל בכלי שלם – יש איסור סתירה. כדבריהם נקטו להלכה גם הרא"ש (ג, ה) והטור (שיד).

ב. הרשב"א (שם ד"ה ואף) והריטב"א (שם) חלקו על התוספות, וסברו שאין בניין וסתירה בכלים, ומשום כך מותר לשבור אפילו חבית שלמה כדי להוציא את האוכל שבה. הם לא קיבלו את תירוץ התוספות שמדובר במוסתקי בעקבות הגמרא בביצה, כיוון שטענו שהגמרא דנה שם בשיטת רבי אליעזר, אבל חכמים חולקים על דבריו ודיברו בחבית שלמה והלכה כמותם.

את דברי הגמרא בעירובין הכותבת שאסור לשבור מגדל בשבת ויש בכך איסור סותר, דבר שקשה לשיטתו כי אין בניין וסתירה בכלים תירץ, שמכיוון שהמגדל מאוד גדול, הוא כבר לא נחשב כלי אלא אוהל, ואוהל אסור לסתור בשבת גם לשיטתו (כמו כל בניין). באמת, אם היה מדובר במגדל קטן – מותר היה לשוברו כדין כלי (בתנאי ששוברים אותו כדי להוציא את האוכל, ועיין בריטב"א).

יש להוסיף, שגם לשיטתם שמותר לשבור חבית שלימה כיוון שאין בניין וסתירה בכלים, מכל מקום אסור לעשות פתח יפה לחבית כאשר פותחים אותה, כיוון שאז עוברים על איסור מתקן כלי. כמו כן, אם מדובר בכלי שמחובר לקרקע או לקיר, זה כבר לא נחשב כלי אלא חלק מבניין, ויהיה אסור לסותרו ככל בניין שאסור לסותרו.

להלכה

א. להלכה פסק השולחן ערוך (שיד, א) כדעת התוספות, דהיינו שמותר לפתוח כלי של אוכל בשבת אך ורק כאשר הוא נחשב מוסתקי. הרמ"א הוסיף, שאם מדובר בכלי גדול מארבעים סאה דינו כאוהל ולא ככלי, ויהיה אסור לסותרו גם אם מדובר במוסתקי, וכן פסקו שולחן ערוך הרב (שם) והחיי אדם (מד, ג), ובלשון השולחן ערוך והרמ"א:

"אין בנין וסתירה בכלים. והני מילי (= ומדובר) שאינו בניין ממש, כגון חבית שנשברה ודיבק שבריה בזפת, שיכול לשברה ליקח מה שבתוכה. ובלבד שלא יכוון לנקבה נקב יפה שיהיה לה לפתח, דאם כן הוה ליה מתקן מנא (= כלי), אבל אם היא שלמה, אסור לשוברה אפילו בעניין שאינו עושה כלי."

ב. הגר"א חלק על השולחן ערוך, ופסק להלכה כדעת הרשב"א והריטב"א, שמותר לפתוח גם כלי שלם בשבת, וגם ערוך השולחן (שיד, ח) כתב שאפשר לסמוך על דבריהם בשעת הדחק. עוד יש להוסיף, שהרב עובדיה (הליכות עולם ד, רמז) כתב, שהשולחן ערוך פסק כדעת התוספות כיוון שלא ראה את כל הראשונים שפוסקים כרשב"א, אבל אם היה רואה – היה נוקט להלכה להקל.

קופסאות שימורים

בעקבות המחלוקת שראינו לעיל, דנו האחרונים בשאלה האם מותר לפתוח קופסאות שימורים בשבת. לדעת הגר"א ודעימיה, שמתיר לפתוח אפילו כלים שלמים בשבת – אין שאלה בדבר ובוודאי מותר. השאלה נשאלת לדעת השולחן ערוך והרמ"א:

א. הציץ אליעזר (ו, לה) טען שדינם ככלי שלם, שלדעת השולחן ערוך אסור לפתחו בשבת. משום כך נקט, שאם אפשר היה לפתוח את הקופסה לפני שבת ולא פתחו – אסור לפתחה בשבת. רק במקרה ולא ידעו שיצטרכו אותה ועכשיו יש צורך גדול, אפשר לסמוך על דעת הפוסקים שראינו לעיל, שכתבו שניתן להקל כשאר הראשונים בשעת הדחק ולפתוח אפילו כלי שלם.

ב. רוב הפוסקים, וביניהם המנחת יצחק (ד, פב), הרב אליהו (קול צופייך 291) והרב עובדיה (הליכות עולם שם), חלקו על הציץ אליעזר וסברו, שדין קופסאות שימורים כדין מוסתקי – שכפי שראינו גם לדעת השולחן ערוך מותר לפותחם בשבת ממש. בטעם הדבר נימקו, שכיוון שכיום רגילים מיד לאחר השימוש לזרוק את הקופסה, זאת נחשבת קופסה רעועה וגרועה (ועיין אור לציון א, כד).

האם בעקבות כך מותר לפתוח קופסאות שימורים בשבת? רוב האחרונים כפי שראינו אכן פסקו כך, אך החזון איש הכניס שיקול נוסף, ובגללו אסר את הפתיחה. כפי שנראה דיון זה משליך גם על השאלה האם מותר לפתוח בקבוקים בשבת.

  1. מתקן כלי

מלאכה נוספת מל"ט אבות מלאכה היא מלאכת מכה בפטיש, שעניינה הכשרת כלי לשימוש. לדוגמא, הגמרא בשבת (מח ע"א) פוסקת, שאסור לפתוח בחולצה את הפתח שמאפשר את הכנסת הראש, כיוון שאז החולצה מוכנה ללבישה. כמו כן, כפי שראינו לעיל, גם במוסתקי אסור לעשות פתח יפה, כיוון שבעשיית פתח יפה עוברים על מלאכת מכה בפטיש (ועיין שו"ת מנחת אשר א, ל).

א. בעקבות כך נקט החזון איש (נא, יא), שיש איסור לפתוח קופסאות שימורים. הוא טען, שעד עכשיו הקופסא הייתה סגורה ורק החזיקה את האוכל הנוכחי, בעקבות הפתח היא נהייתה ראויה לשימוש שוב, ויש בכך איסור של מכה בפטיש. גם בקבוקי מיץ, שקיות אוכל וכדומה נאסרים בפתיחה לשיטתו מאותו הטעם, וכך הביא את דבריו בספר שמירת שבת כהלכתה (ט, ג):

"גם קופסאות ושקיות אשר בדרך כלל אין רגילים להשתמש בהן שימוש חוזר אחרי פתיחתן והוצאת תכולתן, אין לפותחן בשבת וביום טוב, מכיוון שקיימת אפשרות לשמור בהן את התכולה עם פתיחתן. ולכן אין לפתוח קופסת שימורים, קופסת קרטון המכילה משקים, חבילת מצות, שקית נייר שסגורה על ידי הדבקה (כגון שקיות סוכר) וכדומה (ועיין הערה[1])."

ב. הפוסקים שראינו לעיל חלקו על החזון איש וסברו, שאין בפתיחת הקופסא איסור עשיית כלי. בטעם הדבר נתנו מספר טעמים: יש שכתבו, שאין זה נכון שבפתיחת הקופסא היא נעשית כלי, שהרי כבר לפני כן היא מחזיקה את האוכל ויש בה שימוש משמעותי. עוד יש שהוסיפו, שמטרת הכלי רק להחזיק את האוכל לזמן קצר, ואין זה נחשב עשיית כלי.

למסקנה אם כן, רוב הפוסקים סוברים שאין בפתיחת קופסאות שימורים בשבת לא איסור סותר, ולא איסור בניית כלי. מכל מקום, ראוי לפתוח במידה ואפשר את קופסאות השימורים לפני שבת, לחשוש לדעת הציץ אליעזר שיש איסור סותר בפתיחה, ולדעת החזון שיש בפתיחה איסור עשיית כלי. אם בכל זאת פתחו בשבת – עדיף לרוקן את האוכל מהקופסא לכלי אחר.

פתיחת בקבוקים

אם כן כפי שראינו, החזון איש אסר לפתוח בקבוקים בשבת בגלל שבפתיחה מכשרים את הכלי לשימוש. עוד לא מעט פוסקים סברו שאסור לפתוח בקבוקים בשבת, אך לא בגלל שמכשירים את הכלי לשימוש, אלא שיוצרים פקק, כלומר עד עכשיו הפקק רק סתם את הבקבוק, ולאחר הפתיחה אפשר להשתמש בו לפתיחה וסגירה מחודשת, וכפי שנראה מיד:

א. הגרש"ז אויערבך (מובא בשמירת שבת כהלכתה ט, יח) סבר, שיש לחלק בין בקבוקי מיץ ענבים שבפתיחתם יש איסור דאורייתא של מכה בפטיש, לבקבוקי קולה וכדומה שמותר לפתוח אותם לכתחילה. בטעם החילוק כתב, שבבקבוקי קולה הפקק נעשה עוד לפני שהוא מולבש על צוואר הבקבוק, ובסגירה רק מלבישים אותו עליו, ולכן כאשר פותחים את הפקק לא יוצרים אותו.

לעומת זאת בבקבוקי מיץ ענבים, דוחפים בכוח את המתכת על צוואר הבקבוק, כך שלפני פתיחת הבקבוק לא היה פקק והוא נעשה פקק רק כאשר פותחים את הבקבוק, ולכן יש בכך איסור, ובלשון השמירת שבת כהלכתה (הערה עג שם):

"שמעתי מהגרש"ז אויערבך, דאם פקק ההברגה נעשה כולו לפני ההרכבה על הבקבוק (כפקק של פלסטיק), הואיל והטבעת שבקצה עוד לפני הפתיחה ניכר שהיא דבר נפרד מגוף הפקק, ושיהא ניכר אם מישהו פתח אותו – נראה דמותר."

ב. הרב אשר וייס (שיעור בקול הלשון) בדעה המחמירה ביותר חלק וסבר, שאין חילוק בין סוגי הפקקים, ופתיחה של כל בקבוק שהוא בשבת מהווה איסור דאורייתא. לטענתו פתיחת הבקבוק דומה לדין פתיחת חלוק הצוואר המופיע בגמרא במכות (ג ע"ב).

הגמרא במכות כותבת, שאדם הפותח בית הצוואר בשבת חייב חטאת. רבינו תם (מובא בריטב"א ד"ה והנכון) והריטב"א (שם) פירשו, שכאשר היו שולחים את הבגד לכביסה, היו סוגרים פתח מסוים בבגד בחוט, ואם פותחים אותו בשבת – יש בכך איסור חטאת של מכה בפטיש. אומר הרב אשר וייס, גם אם הפקק נוצר לפני הפתיחה, בכל אופן לאחר מכן מצמידים אותו לטבעת שנמצאת על צוואר הבקבוק, וכאשר מפרידים את הטבעת מהפקק – זה בדיוק כמו פתיחת בית הצוואר האסורה בשבת.

כיצד הגרש"ז שהתיר בקבוקי פלסטיק יתמודד עם טענתו? הוא טען, שבגלל שהטבעת רעועה, ורק נועדה לסימון שלא פתחו את הבקבוק – אין זה נחשב חיבור משמעותי שאוסר את הפתיחה. אמנם יש להוסיף, שגם לשיטתו, אם הטבעת מוצמדת לפקק בצורה שכמעט ואין הפרדה ביניהם – אסור לפתוח את הבקבוק בשבת, ובמקרה זה הוא מודה לרב אשר וייס, שזה נחשב כמו פתיחת פתח של בית הצוואר (לכן, גם לשיטתו אסור יהיה בזמן הזה לפתוח בקבוקי קולה וכדומה, כי בניגוד לעבר, הטבעת צמודה לגמרי לפקק).

ג. הדעה המקילה ביותר, היא דעתם של הציץ אליעזר (יד, מה) והרב עובדיה (יחוה דעת ב, מב) שסברו, שאפשר לפתוח את כל סוגי הבקבוקים. הם סברו שעוד לפני ששמו את פקק המתכת על צוואר הבקבוק, הוא כבר נחשב פקק כיוון שכך יעודו, גם אם בפועל כרגע הוא לא משמש לכך. לכן כאשר פותחים את הבקבוק לא נוצר פקק חדש, ולא עוברים על איסור בונה.

עוד הוסיפו את דברי המגיד משנה (שבת יב, ב) שסבר, שלמרות שאסור לגרור ספסל אם בוודאי תחרש הקרקע, גם אם אין כוונת הגורר לחרוש, בעשיית כלי יש דין מיוחד, וכאשר לא מתכוונים לעשות כלי, גם אם בוודאי יווצר כלי – אין בכך איסור. לכן בפתיחת בקבוק, שלטענתם אין עניין בפקק אלא רק במשקה שבתוכו, אין בכך איסור.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[2]

[1] הגרש"ז אויערבך הציע שינקבו חור בקופסא, ואז כאשר פותחים אותה, זה לא נחשב עשיית כלי (וצריך לעשות חור מספיק גדול, כדי שהפתח יהיה משמעותי). אמנם, תירוץ זה לא פשוט, כיוון שבפשטות מדובר באיסור דרבנן של מקלקל.

 [2]מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, לשים את הדף במקומך או להעביר למשפחה? מוזמן: [email protected]

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. תודה לרבנים.

    שתי שאלות.

    א) מה מועיל לעשות חור בפקק? נכון אמנם שאת הפקק שוברים ע"י החור שלא יהיה ניתן לשימוש חוזר אך כעת א"צ בפתיחת הפקק וניתן להוציא את המאכל אז שוב עשינו פתח? (התארחתי פעם אצל אדם שהקפיד כמובן לפתוח הכל לפני שבת אך הוא נתקע עם בקבוק א' לא ידע שיצטרך והוא אכן ניקב את הפקק אך לא פתחו אלא הוציא את המשקה דרך החור שנוצר)

    ב) לגבי ריקון תכולת השקית/הקופסא. ברגע הפתיחה נעברה העבירה (בהנחה שנפסוק כשיטות המחמירות) מה שאעשה רגע אחרי זה כבר לא רלוונטי! וכי אם אדם יאכל חזיר או שאיכל ביוה"כ ומיד יקח גלולה להקאה יהיה פטור?

  2. בבקבוק הבעיה של עשיית כלי היא הפקק ולא הבקבוק, הבקבוק כבר כלי קודם לכן.
    ב. בשקית שמצד עצמה אין לה חשיבות, רק בשארת התכולה מחשיבה אותה לכלי, הריקון משאיר על ההגדרה של קילוף…

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *