לימוד חינוך גופני תואם ליהדות?

בהנחה שהשואלת בוודאי תעשה כרצון ה' ותאמן אך ורק נשים, אז אדרבה, יש בזה חסד ומצווה גדולה לעזור לנשים להרגיש טוב מבחינה גופנית ונפשית.

וידועים דברי הרמב"ם (האמורים לנשים וגברים גם יחד), "וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל… אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה, כל ימיו יהיו מכאובים וכחו תשש".

וכן במהרש"א, יומא (פ"ו): "יש חולי בגוף, מי שמתאוה לאכול. אבל מתוך שאינו מתעמל בשום מלאכה, יביא לו חולי הגוף, כמ"ש "תאות עצל תמיתנו, כי מאנו ידיו לעשות".

ואגב, עבור ציבור הגברים, מובא בגמ' שגם ענין הכח הנובע מההתעמלות, הוא טוב ללימוד התורה. "יומא חד הוה קא סחי רבי יוחנן בירדנא. חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא אבתריה. אמר ליה, חילך לאורייתא". רש"י: "כמה כוחך יפה לסבול עול תורה" (בבא מציעא פד.)

ומפורש הדבר בחידושי המהר"ל (חידושי אגדות למהר"ל, כתובות עה.):

"אמר רבא: וחד מינן, כי סליק להתם, עדיף כתרי מינייהו. נראה, מפני שהיה כוחם לתורה יותר, שהיו בעלי בשר יותר, ולפיכך כאשר עלו לארץ ישראל היו מעמיקים יותר בחכמה, כי אשר הם בא"י הם דקי הטבע ולא היו יכולים להעמיק כ"כ בחכמה, שאין כוחם על זה, ולכך אמר ר' יוחנן (ב"מ פד.) חילך לאורייתא. אבל בבל אינם דקי הטבע, ולפיכך היו יכולים להעמיק".

ואם יטען הטוען שהתעמלות היא הליכה קצרה ותו לא… הרי לא כך מובא בגמ'. "מאי מתעמל, כגון האי דכייף רישיה ביני בירכיה" (מסכת כלה רבתי, פרק ט'). "אי זה הוא מתעמל, זה שדורסים על גופו בכח עד שייגע ויזיע" (רמב"ם, הלכות שבת פרק כ"א הלכה כ"ח).