לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

ערך המאתיים זקוקים של הכתובה בימינו

שלום

מבקש לדעת מהו ערך המקובל למאתיים זקוקים המופיע בכתובת נחלת שבעה כיום בבתי הדין.

תודה

תשובה

שלום רב.

מסתבר כי הנוסחאות השונות בכתובה גורמות לבעיות לא מעטות, בכדי לענות תשובה מדוייקת, ארחיב מעט בעניין הערך של כתובה בימינו.

בהצלחה רבה

טוען רבני הרב רבני האתר

בפסק דין של בית הרבני מיום כ"ז בניסן התשע"א, דנו ההרכב בראשות האב"ד הרב מיכל בלייכר שליט"א, בתביעת כתובה, כאשר בכתובת האשה לא נקבעה תוספת כתובה, וסך הכתובה עומד על סך מאתיים זוז וכן מאתיים זקוקים כסף (כתובה כנוסח "נחלת שבעה"). בסופו של דבר, לאחר פירוט הנימוקים ועובדות ספציפיות לנידון שם, פסקו לבעל לשלם  סך 60,000 ₪, אך יש לזכור שבתביעות כתובה, יש לדון כל מקרה לגופו, וכל הרכב לגופו, שכן ישנם גישונות שונות בין הדייינים כיצד לדון באופן שישנו איזון משאבים בהתאם לחוק יחסי ממון, האם בכה"ג יכולה האשה לגבות את הכתובה מעבר למה שגבתה בהתאם לחוק יחסי ממון, ואולם על כך כתבתי בתשובה נפרדת, מכל מקום יש להתייעץ בכל מקרה עם טוען רבני שבקי בענייני הכתובה, שכן פעמים רבות הבעלים מזלזלים בכתובה, למרות שבסופו של יום בית הדין יחייב את הבעל במלוא תשלום הכתובה.

כידוע וכמקובל, מאתיים זקוקים נקבעו בחלוקת דלהלן: מאה זקוקים כנגד הנדוניא שהכניסנה לו ומאה זקוקים כתוספת שמוסיף לה.

אולם, ראה מאמרו של הגר"נ גורטלר שליט"א, אב"ד רחובות (שורת הדין ד, עמוד קי) שם כתב שנראה כי הקהילות שתקנו להתחייב זקוקים, הוא מפני שמאתיים זוזים ימיהם היה סכום קטן שלא היה בו כדי לגרום שלא תהיה קלה בעיניו לגרשה. וסיים: "ומנהג ותיקין מנהג זה".

וראה מה שכתב שם עוד (עמוד קכה): "בתחילת תקנת כתיבת הזקוקים היה ערכם רב. אולם, מאחר והזקוקים לא היו מטבעות אלא חתיכות כסף לשימוש הצורפים, הצמידו את ערך הזקוקים למטבעות, כדי שיהיה קל לגבות הכתובה במטבע עובר לסוחר. הצמדה זו גרמה שערך המאתים זקוקים ירד במשך הזמן עם זיוף המטבעות וירידת ערכם".

ובכן, מהו ערך הזקוקים כיום?

לשיטת החזון איש, זקוק שווה ל 288 גרם כסף. וממילא 200 זקוקים שוים ל 57,600 גרם כסף (57 קילו ועוד 600  גרם).

לעומתו, שיטת הנחלת שבעה (סימן יב אות מט, בשם הב"ח והדרישה) היא כי 200 זקוקים שווים 2,784 גרם כסף.

ביחס לערכם בש"ח, נחשב הסכום בהתאם לאמור לעיל. לשיטה המחמירה (חזון איש), 200 זקוקים שווים ל- 190,080 ש"ח, ואילו לשיטה המקילה (נחלת שבעה) הרי הם שוים 9187.2 ש"ח.

האם ניתן לחייב בהתאם לשיטה המחמירה?

למעשה חלוקות בזה השיטות (ראה פד"ר יא, ויובא להלן, וכן מוזכרות השיטות הנ"ל בקצרה בתוך סיכומי ב"כ האשה). דעת הגר"ע יוסף שליט"א והרב יוסף קפאח זצ"ל סברה כי ללכת אחר הכלל הידוע כי יד בעל השטר על התחתונה, ויש לחשב הזקוקים כשיטה המקילה. לדעת הגר"מ אליהו זצ"ל – יש לחשב בהתאם השיטה המחמירה.

עי' פד"ר יא עמוד 364, שם כתב הראשל"צ הגר"ע יוסף זצוק"ל כך:

"והנה מאתיים זוז דאורייתא הם ק"ג כסף טהור, וערכם היום כ – ארבעים אלף ל"י, וכן המאה זקוקים אשר הודה שהכניסה לו שוויים, כבר פסק הרמ"א באה"ע סי' ס"ו סעיף י"א, שאחריותם עליו כנכסי צאן ברזל, ולכאורה בהתאם למ"ש הגר"א ביו"ד סי' ש"ה, ערך כל זקוק הוא מנה שהוא כחצי ק"ג כסף טהור, וא"כ מאה זקוקים הללו הם כ -חמשים ק"ג כסף טהור אשר שוויים כ – שני מיליון ל"י, ועוד מאה זקוקים שהוסיף לה, עוד כשני מיליון ל"י, הרי ארבעה מיליון ל"י.

אמנם מחלוקת גדולה היא בין הפוסקים הראשונים ואחרונים בערך הזקוק, הרי החזון איש, אה"ע סי' ס"ו אות כ"א, הגיע למסקנא כי מאתיים זקוקים הם למעלה מ – חמשים ושבעה וחצי ק"ג כסף טהור אשר ערכם כיום כשני מיליון ו – שלש מאות אלף ל"י, בנחלת שבעה סי' י"ב אות מ"ט, בשם הב"ח כי המאתיים זוז כסף צרוף הם שמנים זקוקים, לפי זה המאתיים זקוקים הם פי שנים ומחצה בכתובה דאורייתא שהם כ – מאה אלף ל"י, והואיל וכלל הוא אצלינו שיד בעל השטר על התחתונה, לפיכך אנו נותנים לבעל ליהנות ממחלוקת הראשונים וישלם לפי הערך הזול בקירוב, כלומר, שהם כמאה – אלף ל"י. יוצא איפוא כי בשלשת הסכומים הראשונים, היינו מאתיים זוז דאורייתא ומאתיים זקוקים כסף צרוף. יש כ – מאה וארבעים אלף ל"י, סכומים הללו צמודים לערך הכסף הטהור, ועוד שלשים אלף ל"י שאינם צמודים. לפיכך יש להחליט:

(א) דוחים את הערעור, והאשה תקבל ג"פ בהתאם לפסה"ד נשוא הערעור.

(ב) הרכוש הרשום ע"ש שניהם יימכר בהתאם לפסה"ד, בתוספת הבהרה, ימכר כפנוי מכל דייר, ודמיו יתחלקו בין הצדדים בחלקים שוים בהתאם לפסה"ד נשוא הערעור.

(ג) במקום הסכום שלשים אלף ל"י ישליש הבעל סך – מאה ושבעים אלף ל"י.

(ד) לאחר שהבעל ישליש את הסכום הנ"ל ויחתום על מכירת הדירה כנ"ל, אם האשה תסרב לקבל את הג"פ, ידון ביה"ד האזורי בביטול חיוב הבעל במזונות האשה.

(ה) אין צו להוצאות.

עובדיה יוסף – נשיא יוסף קאפח".

ואולם, דעתו של הגר"מ אליהו זצ"ל היתה שונה, כאשר הוא כן פסק כשיטה הגבוהה יותר, וכך כתב:

"מאחר וכאן מדובר בכתובה ובתוספת כתובה שדינה ככתובה עם כל קולי כתובה שנדון בה, אבל סכום שנכתב בו נגבה כדינו ככל שטר, עיין שו"ע אה"ע סי' ק' סעי' ה' וש"ס כתובות ק"י ע"ב, ועיין בתוס' בכורות מ"ט, אם כתובה שכתוב בה דאורייתא, כיצד מחשבים את הסכום, ועיין ברמ"א אה"ע בסי' ס"ו בזה. וכתובה דנן מורכבת מ – ג' חלקים, מאתיים זוז דאורייתא, ועוד מאה זקוקים, ועוד מאה זקוקים ס"ה מאתיים זקוקים כסף צרוף, ועוד שלשים אלף ל"י. ודין כתובה שנפרעת רק בעת הגירושין, וע"כ ביום הגירושין צריך לחשב כמה שוה כסף טהור שעל פיו מחשבים את הזוזים והזקוקים. ועיין בתוס' בכורות שם בענין שיטת ר"ת, ועיין בהגאון מוילנא בסי' ס"ו חישוב הזקוקין בתיאום עם חישוב השקל לפדיון הבן. וכן בפירושו של הגאון ביו"ד סי' ש"ה, ועיין בחזון איש אבה"ע סי' ס"ו אות כ"א באורך בשיטת חישוב הזקוקין עם השינויים שחלו מזמן לזמן. ולפי דברי התוס' שם, היתה תקופה שחישבו אותו מברזל ולעיתים חישבו מזהב, ועיין בנחלת שבעה סי' י"ז ובסי' ב' ובספר שעורי תורה לגרא"ח נאה עמ' קל"א, בסיכום לפי חישוב שקל של תורה הוא כ – עשרים גרם כסף טהור, ולפי חישוב שכל מאתיים זוז הם שלשים ושבעה וחצי דרהם כסף צרוף (ש"ע סי' ס"ו, סעי' ו') וזה זוזי דרבנן ואם זה מחושב לכסף צורי יוצא פי שמונה מ – שלשים ושבעה וחצי דרהם, והוא בערך כקילו כסף טהור. וחישוב זה מאתיים זקוקים לפי הגאון ולפי סיכום החזו"א שם, יוצא כ – חמשים ושבע ק"ג ושש מאות גרם כסף טהור. ולפי האמור יוצא שהבעל חייב לשלם לאשה ביום מתן הגט סך השוה ל – חמשים ושמנה קילו וחמש מאות גרם כסף טהור, ועוד סך של שלשים אלף ל"י. ועיין להגר"א ביו"ד סי' ש"ה שאם כותבים זקוק, הכוונה לזקוקים הראשונים שכל זקוק הוא ט"ז קיסר (י"א לוט קיסר הם זקוק אחד פולין באותה התקופה). ועיין לט"ז וכתב החזון איש במקום שאין זהוב נמשך מהשתלשלות הזהב הקדום וכתבו זקוק הכוונה זקוק של ט"ז לוט כסף צרוף וכדברי הרמ"א בסי' ש"ה. ולפי זה עתה חזר הדין לקדמותו לעשות חישוב הזקוק כדינו מעיקרא. ועיין חתם סופר סי' רפ"ט. ולפי השער כיום שווי כל קילו כסף טהור הוא כ – ארבעים אלף ל"י, אם ישלח לה את המעות כיום יוכל להשלישם בביה"ד, או שיעשו חשבון ביום מתן הגט.

מרדכי אליהו".

וראה בכל הנ"ל מאמרו של הג"ר שלמה דיכובסקי שליט"א (חבר בית הדין הגדול לשעבר), קובץ כנס הדיינים תשס"ז, מעמוד 50 בענין גובה סך הכתובה. גם החשבונות שהובאו לעיל, מקורם שם. וראה עוד מה שכתב שם, שתמיד יוכל החתן לומר קים לי כמקילין, גם בענין הזקוקים.

למעשה, קיימת שיטה נוספת בחישוב 200 זקוקים כסף. וראה שורת הדין (כרך ד עמוד קטו, וכן עמוד קכה שם, מאמרו של הגר"נ גורטלר שליט"א, אב"ד רחובות), הטוען כי כי זקוק הוא 200 גרם, ומאתיים זקוקים הוא 40 ק"ג (40000 גרם כסף). כן היתה דעתו של הגר"מ פיינשטיין, שהגיע בחשבונו למעט יותר מ 40 ק"ג כסף (וראה במאמרו של הגר"ש דייכובסקי שם, שהציג שיטה זו בשם אחד מחברי בית הדין, וכן ראה במאמרו של הרב גורטלר שם, עמוד קכה).

בהתאם לחישוב שהובא לעיל, לשיטתם, 200 זקוקים שווים ל- 132,000 ש"ח.

עתה נעבור מן הכלל את הפרט.

כידוע, בד"כ יש לפסוק כי "יד בעל השטר על התחתונה", ותשלום הכתובה יהיה ע"פ השער הנמוך שבין השיטות המצויינות לעיל, וכן נפסק בפירוש גם בפסק דינו של הגר"מ חשאי זצ"ל, כמובא בספר שורת הדין כרך ד עמוד קג. לאור האמור יש לקבוע כי הבעל חייב בכתובת אשתו (עיקר הכתובה, דהינו מאתיים זוזים ומאתיים זקוקים) סה"כ: 9583 ש"ח.

לסיכום:[1]

  • יש כותבים שהבעל מתחייב סך של 200 זוז וכן 200 זקוקים ובנוסף עוד סכום בשקלים.
  • יש כותבים שהבעל מתחייב 200 זוז ו–200 זקוקים ובסה"כ מתחייב סך מסויים – הכולל את הזוזים והזקוקים.

הנוסח הראשון פשוט יותר, שכן יכול להיווצר מצב בתקופת האינפלציה, שעפ"י הנוסח השני שווה הסה"כ  פחות מ–200 זוז ובודאי פחות מ–200 זקוקים. במקרה כזה נזקקים לשאלת ההצמדה, עליה עמדנו בפרק נפרד. יחד עם זאת, כפי שציין הרב דיכובסקי[2], הרוב המוחלט של החתנים, וגם חלק ניכר מעורכי הנישואין אינו מודע לשווי הזוזים והזקוקים, ואז יש נפקות באשר לחיוב הבעל בסכום הכולל שנכתב בכתובה, ולא פחות משווי 200 זוז, שהם מתנאי בית דין, אך אין לחייבו בשווי הזקוקים אם הם עולים על הסך הכולל שבכתובה, וכלשונו:

"החתן העדים והרב,  לא ימצא אחד מאלף שיודע מה פרוש הזקוקים, ובפרט שיש בזה דעות שונות. אנן סהדי שלא אומרים לחתן אפילו ברמז כי ישנן בכתובה התחייבויות כספיות בסכומים אדירים (לפי שיעור החזון איש) או בסכומים נכבדים (לפי הדעה האחרת). ואע"פ שגם עיקר כתובה מאתיים זוז אינו ברור לחתן, אבל סכום זה הוא חייב מתנאי בית דין, בעוד שמאתיים זקוקים זו התחייבות מרצון של החתן, ואת סודה של ההתחייבות הנכבדה הזו לא מגלים לו… אולם ברור כאשר אנן סהדי שאין מגלים לחתן כלל את "סוד הזקוקים" ובדרך כלל הרב והעדים בעצמם אינם בקיאים בזה, אין מקום לחייב את החתן במה שלא עלה כלל על דעתו. הסכום היחיד שלגביו שואלים את החתן ושאותו קוראים בקול גדול מתחת לחופה, הוא הסכום הסופי בשקלים, ורק לגביו החתן מתחייב בקניין ותו לא.

לסיכום: הסכום הקובע בכתובה הוא הסכום המודע לחתן, שהוא סך הכל בשקלים. בסכום זה כלולה גם עיקר כתובה. אם הסכום הכולל נופל מעיקר כתובה, אזי חייב החתן בעיקר כתובה מכוח תנאי בית דין, אבל במקרה כזה אין לחייבו בתוספת, כי הוא התחייב בתוספת רק בתנאי שהסכום הכולל של העיקר והתוספת לא יעלה על הסך הכל שהודע לו. באם הודע לחתן עניין הזקוקים, אזיז יתחייב לפי הפרט, ולא לפי הסכום הכולל."

קושי נוסף מתווסף אם אנחנו נסמוך על הרמב"ן[3] שכתב:

על הודאה בחתם ידו והשטר בגופן של גויים הודבר ברור שאינו יודע לקרות ויש עדים שחתם עד שלא קראו, מכל מקום מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו כיוון שלא חשש לקרותו וסמך על הסופר שכל הסומך על נאמנות של אחרים הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שיאמר … כל שכן כאן שסומך על אחרים אף על פי שאינו יודע מה שכתבו עליו ולא חשש לקרותו וחתם בחותם ידו שהוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שכתוב בו.

תשובה זו הובאה גם בבית יוסף[4] וכפי שפסק השולחן ערוך:[5]

הודאה בחתם ידו והשטר בגופן של גויים, והדבר ברור שאינו יודע לקרות, ויש עדים שחתם עד שלא קראו, מכל מקום מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו.[6]

נראה שאין זה פשוט לומר שדי בכך שהחתן אומר שאינו יודע מהם הזקוקים כדי לפטור אותו מהם, שכן סמך על המקריאים וחתם, אך צודק גם הרב דיכובסקי בהארתו כי רוב החתנים חושבים שהזקוקים כבר כלולים בסכום הגלובאלי שעליו הוא חתם.

מהו הפתרון לסוגיה זו? דומה כי מן הראוי שכל עורך נישואין ידע את שווי הזוזים והזקוקים, ויתייחס לכך ביושבו עם החתן ואבות הצדדים בכותבו את הסכום. דא עקא, כמו בשאר הנושאים, גם כאן קיימת מחלוקת, ולכן הפתרון חייב להיות חד יותר, כפי שאתייחס בסיכום המאמר.

סיכום הדעות השונות מוביל למסקנות הבאות[7]:

  1. 1. הרב פיינשטיין[8] – הוא מביא את דברי הגר"א, וציין שברוסיה לפני מלחמת העולם הראשונה היה נהוג לשלם 75 רובל (500 זהובים) שנחשבו כסכום חשוב. בשל חוסר מסורת בנדון, הוא קובע שיש לפשר, ולשלם 100 פונט שהם שווה ערך ל – 200 זקוקים.
  2. 2. הרב עובדיה יוסף והרב קאפח יוסף[9]
  • 200 זוז דאורייתא שווים לק"ג כסף טהור.
  • 200 זקוקים שווים לפי 2.5 מכתובה דאורייתא, ולכן הם שווים 2.5 ק"ג כסף.

מובאת שם המחלוקת בין החזון איש הקובע ש – 200 זקוקים שווים ל – 57,600 גרם כסף[10], לעומת עמדת בעל "נחלת שבעה" ש – 200 זוז שווים ל – 80 זקוקים, ולכן 200 זקוקים שווים ל – 2.5 ק"ג כסף טהור[11]. הואיל ומקובל ש"יד בעל השטר על התחתונה", זכאי הבעל ליהנות מהמחלוקת, וישלם את הסכום הנמוך יותר.

  1. 3. הרב מרדכי אליהו – 200 זקוקים – שווים 57,600 גרם כסף טהור על בסיס חישוב החזון איש[12].
  2. 4. הרב ש. דיכובסקי – 200 זקוקים שווים 2,784 גרם כסף טהור[13] – על בסיס הספר "מידות ומשקלות של תורה – של הרב יעקב גרשון וייס.
  3. 5. הרב ח. שאנן – 200 זקוקים שווים 20 כתובות בתולה[14] (20 ק"ג כסף) – על בסיס מהרים מינץ.
  4. 6. הרב נ. גורטלר – 200 זקוקים שווים ל – 40 ק"ג כסף, על בסיס מחקרו שמשקל זקוק הינו 200 גרם כסף.[15]
  5. 7. באשר ל 200 זוז – יצויין כי ישנה מחלוקת בין השולחן ערוך והרמ"א[16]. לדעת השו"ע – 200 זוז שווים 120 גרם כסף, על בסיס החישוב דלהלן:
  • עיקר כתובה – 200 זוז – שווים ל – 37.5 דרהם.
  • דרהם שוקל 64 שעורות.
  • גרם שוקל 20 שעורות.
  • דרהם שווה 3.2 גרם[17].
  • 5 דרהם שווים 120 גרם כסף.

לדעת הרמ"א יש לחשב את הכתובה על פי זוזים דאורייתא, הנחשבים כסף צורי, ועולים לפי 8 מזוזים דרבנן. לכן שווי 200 זוז הינו 960 גרם כסף (37.5 דרהם X 8).

לסיכום, הואיל וק"ג כסף שווה כ – 1,000 ש"ח, הרי שעיקר כתובה נע בין 960 – 120 ש"ח ו – 200 זקוקים נעים בין 57,600 – 2,500 ש"ח.

 

[1] מתוך ספר הכתובה של הרב עו"ד צוריאל בובליל שאמור לצאת בקרוב.

[2] פד"ר יג', 303 308.

[3] רמב"ן שו"ת המיוחסות סימן עז.

[4] בית יוסף, חשן משפט, סימן מה.

[5] שולחן ערוך, חשן משפט, סימן מה, סעיף ג.

[6] ולזה הסכימו הסמ"ע סימן קטן ה; ש"ך שם, סימן קטן ה, על פי תשובת הרשב"א, חלק א, סימן תרכט. הסמ"ע הוסיף: ומכאן ראיה על מנהגינו ותיקון המדינה בענין ממ?מות (צ'קים).

[7] ראה בין היתר: פד"ר יא עמ' 362, שורת הדין ק"א – ק"ל – מפי הרב חשאי, וכן מאמרו המקיף של הרב גורטלר.

[8] אגרות משה, אבן העזר ח"ד, סי' צ"א.

[9] פד"ר  יא' עמ' 364.

[10] חזון איש, אבן העזר, סי' ס"ו אות כא', על בסיס הגר"א, יו"ד סי' ש"ה, ס"ק, ג'.

[11] נחלת שבעה, סי' יב אות מ"ט.

[12] פד"ר יא, עמ' 365.

[13] פד"ר יג' עמ' 306.

[14] פד"ר יד', עמ' 187. לשיטתו, כתובת בתולה עומדת על ק"ג כסף.

[15] שורת הדין, ח"ד, עמ' ק"ל.

[16] שולחן ערוך אהע"ז, ס"ו, ו.

[17] לפי חישובו של הרב נאה. הרב עובדיה יוסף סובר כי שיעור דרהם הוא 3 גרם.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל