שאלה:
שאלתי מתייחסת בנוגע למצות אהבת השם היות וזו אחת מתריג מצוות וכולנו מחוייבים בה מדוע אנחנו לא רואים התעסקות במצוה זו בגדרה ובהשתדלות לקיימה וכיצד בכלל מקיימים אותה? האם שאלנו פעם את עצמנו האם אנחנו מקיימים אותה אשמח לתשובה
תשובה:
שלום וברכה
למעשה אני לפי תומי חשבתי שאנחנו עוסקים בכך כל היום… אתה מזכיר לי את אותו יהודי עסוק שאמר: מתי אני מספיק לחשוב על הקב"ה? קם בבוקר רץ לתפילה, אחר כך מיד שיעור תורה, רץ לישיבה ללמוד עד הצהריים, חוזר שוב מנחה לימוד ערבית ושוב שיעור תורה, מתי אחשוב על הקב"ה???
אז כנראה זה לא ממש כך… עיקר העבודה בחיים היא לעשות את כל מה שעושים למען שמו באהבה וכך מגיעים לאהבת ה'. כל תפילה בכוונה מתוך אמונה באפסיות האדם וגדלות הבורא ועוצם חסדו עלינו בכל רגע, זו עבודה על אהבת ה' וכו' וכו'…
הכל מכוון לשם!
האם בכל זאת יש חשיבות להתעסק במצוות אהבת ה' בצורה ממוקדת? הרי זכורני שהרמב"ם אומר שהדרך להגיע לאהבת ה' היא בהתבוננות בנפלאותיו , לכאורה משמע שיש דרך ממוקדת של עבודה להתעלות באהבת ה' , וכן יש ספרי מוסר שהקדישו פרקים ממוקדים לאהבת ויראת ה'
ודאי שיש ענין לעשות זאת, מה השאלה בכלל! אני רק חושב שצריך לעסוק בזה כל היום בכל דבר שעושים.
אהבת השם ויראת השם משמעותן הפשוטה היא הולדת רגשות אלו בלבנו רגשות אמיתיים ולא דמיונות והדרך להגיע לדבר זה היא אך ורק על ידי התבוננות בגדלות השם וכמ"ש הרמבם ונתבאר באריכות בספר התניא ועל כך באה השאלה האם ישנו בליבנו רגש של אהבה אמיתי כלפי השם ? במידה ולא הרי שאנחנו לא מקיימים מצוה זו .לכן התשובה שאנחנו עוסקים בכך כל היום כיון שאנחנו מתפללים ולומדים ומקיימים מצוות אינה נכונה אין קשר בין דברים אלו למצות אהבת השם שהיא מצוה בפני עצמה דברים אלו אינן מולידים בהכרח רגש .
כוונתי היתה [גם במשל שלי אם תקרא אותו היטב] שהדרך הנכונה לבצע מצוות אלו היא להשתמש בהם לתכלית הזו. אדם שלומד תורה ומבין תוך כדי שהוא כ"מחבק את המלך" כפי שהסביר זאת התניא בפרק ד, יגיע על ידי הלימוד לאהבת ה' וכו'.
מחילה זה לא מה שכתוב בתניא פרק ד אדרבא שם מבואר להפך שאהבת השם היא השורש והסיבה לקיום כל רמח מצות עשה ולא להיפך ב.קיום המצוות צריך לנבוע ולהתבצע מתוך אהבת השם שרק אז נחשב לקיום אמיתי( ולא שקיום המצוות הוא לתכלית זו) ג. לא כתוב בפרק ד של ידי לימוד תורה יגיע לאהבת השם. שם מדובר שעל ידי לימוד תורה וקיום כל המצוות מתדבקים בקב"ה ועל זה הביא המשל ד.כיצד להגיע לאהבת ויראת השם נתבאר בתניא פרק ג שהוא על ידי התבוננות בגדולת השם (השכל חכמה ובינה הוא המקור למידות/רגשות שבלב) וכנ"ל זה מבוסס על דברי הרמבם ריש פ"ב מהלכות יסודי התורה
לא היתה כוונתי למה שהוא עצמו אומר שם, אלא שעל פי הרעיון שהביע שם בהגדרה מה זו תורה, אפשר בהחלט להגיע לדבקות ואהבה.
השאר תגובה