שאלה:
אדם שהדביק את חבירו בוירוס או כל מחלה מדבקת כאשר התרו לו הרופאים לבודד את עצמו, באופן שברור שהוא זה שהדביק אותו, וגם שהיה ברי היזיקא לגמרי, וגרם לו לשבות ממלאכתו, האם יש מקום לחייבו שבת, והאם זה אדם המזיק או אשו משום חיציו וכו'.
תשובה:
שלום וברכה,
חולה במחלה מדבקת חייב לשמור את עצמו כדי שלא ידביק אחרים, ויגרום להם צער ונזק. אמנם אם פשע בעצמו ולא שמר על עצמו והסתובב בקרבת בני אדם והדביק אחרים, אינו חייב לשלם שבת – ביטול מלאכה – שגרם לחבר. כמו כן אינו חייב לשלם עבור הוצאות רפואיות שנגרמו לחולה לרפאות את עצמו.
אמנם אם תפס את החבר ונשם עליו, או שירק על החבר וכתוצאה מהיריקה נדבק החבר – חייב לשלם לו עבור ביטול המלאכה וכן יהיה חייב לשלם לו תשלום של צער וריפוי.
בהצלחה.
מקורות:
יש חמשה סוגי תשלומי נזקים: נזק. צער. ריפוי. שבת. בושת. נזק חייבים לשלם בין בנזקי אדם בין בנזקי ממונו. אמנם שאר הארבעה חיובים נאמרו דוקא באדם שהזיק אדם, ולא באדם שהזיק בהמה, ולא בהמה או ממון שהזיק אדם. וכתב הרא"ש שחיוב ד' דברים אלו נאמרו דוקא כשאדם הזיק אדם על ידי הכאה. אבל אם לא הכה אותו אלא עשה פעולה שגרמה לשבת אין חיוב תשלומים. וכדברי הרא"ש מסכת בבא קמא פרק ח סימן ג: שבת דהדקיה באדרונא ובטלו ממלאכתו נותן לו דמי שבתו. ומסתברא דמיירי שהכניסו לחדר וסגרו בתוכו. אבל אם היה כבר בחדר וסגר עליו הפתח גרמא בנזקין הוי כמו פורץ גדר בפני בהמת חבירו ויצאה ונאבדה דאמרינן לעיל בפ' הכונס (דף נה ב) דפטור מדיני אדם. ומה לי פורץ גדר ונאבדה ומה לי גודר בפניה ומתה ברעב. וכה"ג כתבו התוס' בפרק אלו הן הנשרפין (דף עז א) גבי כפתוב במקום שסוף חמה לבוא או סוף צינה לבוא דפטורג שאם הביאו ממקום אחר וכפתו שם חייב: וכן פסק השו"ע חו"מ סימן תכ סעיף יא, שחיוב שבת נאמר דוקא אם עשה פעולה בגופו של הניזק – שתפס אותו והכניסו לחדר ונעל אותו. אבל אם היה חברו בחדר, ונעלו בחדר שלא יצא אין חיוב שבת. ולפ"ז אם חולה שעמד בסמוך לחבר, לא נחשב שעשה פעולה בגופו של החבר, ולכן לא יהיה חיוב שבת. אבל אם החולה תפס אותו בידיו ונשם עליו, או שירק על חברו וכתוצאה מהיריקה נדבק החבר הרי זה מעשה בגופו של הניזק, וחייב לשלם תשלומי שבת, ריפוי וצער.
