שאלה:
שלום לכבוד הרב 1. ראיתי בסימן שכח שיש מושגים של חולה שאין בו סכנה וסכנת איבר מחוש… ובהמשך הסימן יש מצב חדש שזה נקרא “צער” כמו בסעיף קטן צ צו וסעיף מג של השולחן ערוך. מה זה “המצב” של צער ומה השוני בינו לבין “המצבים” שציינתי בתחילת השאלה? 2. סימן משנה ברורה שכח סעיף קטן קב “דאם אי אפשר בשינוי מותר שלא בשינוי” האם צריך לבלוע תרופה בשינוי?? 3.מה הסיבה שלא אומרים תחנון בימים מסוימים (שזה יוצא בדרך כלל בימים שמחים. כי אסור להיות עצובים אז?) אולם גם בימים עצובים כמו ט באב לא אומרים.. והאם לפנים משורת הדין אם אני רוצה להגיד אני רשאי? ומה נוהגים לא להגיד יג מידות או וידוי?
תשובה:
אינני יודע על הבדל בין מיחוש לצער, אבל ודאי זה שונה מחולה שאין בו סכנה שהוא נופל למשכב ולא רק מצטער וסכנת איבר זה בכלל משהו אחר כמובן. אין צורך בשינוי כאשר מדובר בחולה שאין בו סכנה ראה משנה ברורה שם ס"ק קכא, רק במיחוש שבעצם אסור ורק בצער גדול התירו, יש לכתחילה לעשות שינוי אם אפשר.
תחנון ווידוי לא אומרין בימי שמחה כדי שלא להשבית את השמחה, והדבר אסור כידוע מחומרת אותו מעשה שאמר אחד נחם בשמחת הילולא דרשב"י ומת בנו בתוך שלושים יום, וכן בבית האבל לא אומרים משום שמידת הדין מתוחה עליו. בתשעה באב יש ענין מיוחד שבמהותו הוא מועד, על שם הכתוב קרא עלי מועד.
בתשובה הראשונה שהרב כתב שאין צריך שינוי בחולה שאין בו סכנה ומיחוש כן צריך שינוי. זה מדובר על לקחת תרופה? אם כן. אז איך אפשר לקחת תרופה בשינוי?? כגון לבלוע כדור?
אם אפשר בתוך אוכל זה עדיף כדברי המשנה ברורה שציינתי.
השאר תגובה