שאלה:
משה רבינו כתב ספרי תורה ביום מותו איך זה מסתדר עם מה שכתוב שהוא מת בשבת האם כתב בשבת ספר תורה
תשובה:
שלום וברכה,
מפאת הקושיה שאיך יכול להיות שכתב משה רבנו ס"ת ביום מיתתו הכריחו לתרץ שמשה נפטר בערב שבת.
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רצב:
וכתב רב שלום הטעם שתקנו לומר צדוק הדין על שמת משה רבינו באותה שעה וגם נהגו שלא לקבוע מדרש בין שתי תפלות משום חכם שמת כל בתי מדרשות בטילין מזה הטעם נמי הנהיג ר"ת שלא לקבוע אז סעודה ויש מדרשים שמוכיחים שלא מת באותה שעה ומה שאומרים צדקתך בשביל הרשעים שחוזרים לגיהנם במ"ש.
וביאר הב"ח שם:
נראה דרצונו לומר כמו שכתב המרדכי בהלכות ספר תורה (סי' תתקנו) שהביא מתחלה דברי רב שר שלום שהביא רבינו וכתב אחר כך שהקשה רבינו אלחנן מדאמר פרק קמא דקידושין (לח א) ופרק החולץ בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, היום מלאו ימי ושנותי, ואילו מת בשבת היאך כתב בערב שבת אנכי היום ועדיין לא מלאו ימיו עוד הקשה דמוכח בסדר עולם (פי"א) דכ"ח בניסן שבו נלכדה יריחו שבת היה חשוב למפרע ותמצא שז' באדר שבו מת משה רבינו ע"ה ערב שבת היה ועוד אומר ר' שמצא במדרש (דברים רבה פ"ט סי' ט) דבאותו היום שמת משה כתב י"ג ספרי תורות עכ"ל, פירוש דכשכ"ח בניסן היה שבת אם כן ראש חודש ניסן היה באחד בשבת וראש חודש אדר היה בשבת נמצא שז' באדר הוא ערב שבת, וכן כתב עוד המרדכי בפרק ערבי פסחים (לז א), וזהו שכתב רבינו בקוצר ויש מדרשים שמוכיחים וכו', וכן כתב הרא"ש בפרק ערבי פסחים (דף קלו ע"ג סי' יג):
ואפשר ליישב המדרשים דודאי בערב שבת מת משה ובו ביום מלאו ימיו ושנותיו וכתב י"ג ספרי תורה אבל קבורתו בגיא שקברו הקדוש ברוך הוא כד"א (דברים לד ו) ויקבר אותו בגיא לא היתה אלא בשבת במנחה ובין מיתה לקבורה היה מוטל בכנפי שכינה כדאיתא סוף פרק קמא דסוטה (יג ב) תניא אמר רבי יהודה אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו היכן משה מת בחלקו של ראובן וכו', ובמנחה בשבת שאז הוא עת רצון אסתלק מעלמא בהאי זימנא (זוה"ק שם ובפ' יתרו דף פ"ח סוע"ב), ועל כן מצדיקין הדין באותה שעה דאסתלק מעלמא:
והחכם הכולל הרב מהר"ר יצחק דרשן שיחיה מקראקא החזיק יישוב זה שכן כתוב בספר עשרה מאמרות פרק י"ג מחלק ב' מאמר חיקור דין דבערב שבת התחילה מיתתו וגמר סילוקו היה בשבת במנחה בשעתא דעת רצון אשתכח כמבואר בזוהר סדר תרומה (שם) והוסיף הרב עוד נופך משלו דודאי בערב שבת סמוך לערב היתה מיתתו וזהו שאמרו במדרש (דברים רבה שם) על פסוק (איוב ל כה) אם לא בכיתי לקשה יום שנתקשה היום כנגדו שאמרה השמש איני שוקע ומשה בעולם והוא לפי שביום מיתתו הלולא רבא הוה וכל העליונים יוצאים בשמחה לקראת נשמתו והיום קונה שלמות גדול נמצא דבשעת תחלת שקיעה יצאה נשמתו והיה מוטל בכנפי שכינה ד' מילין עד שבא למקום קבורתו בליל שבת כי מתחלת שקיעה עד הלילה ד' מילין כדאיתא בפרק מי שהיה טמא (פסחים צד א) ואם כן בעל כרחך שלא נקבר אלא בשבת וגילה לנו בספר הזוהר (שם) שלא נגנז עד שעת מנחה בשבת בשעתא דעת רצון אשתכח כדי שתעלה נשמתו בההוא רעוא דאין הנשמה עולה למעלה עד שהגוף נקבר (זוה"ק פ' אמור דף פ"ח ע"ב), ע"כ דברי הרב:
דהיינו: הב"ח מביא את קושית רבינו אלחנן כיצד אמר משה בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום ואילו מת בשבת כיצד כתב בערב שבת 'אנוכי היום'. וכן שמוכח שבאותה שנה ז' באדר ערב שבת היה. ובי' שהקבורה הייתה בשבת ובין מיתה לקבורה היה מוטל בכנפי שכינה ובמנחה בשבת שאז הוא עת רצון אסתלק מהעולם. ומביא הוכחה לכך מספר עשרה מאמרות שנאמר שם שבערב שבת התחילה מיתת משה וגמר סילוקו היה בשבת במנחה בשעת עת רצון. וכן מבו' בזוהר וכן הוסיף על כך מהר"י דרשן שבערב שבת סמוך לערב הייתה מיתתו, בשעת תחילת השקיעה ואם כך על כרחך שא נקבר אלא בשבת וזה נתגלה בזוהר שנגנז רק במנחה בשבת שאז הוא זמן עת רצון.
