נוסח תפילה שונה / צירוף מתפללים לחזרת הש"ץ

שאלה:

שלום כבוד הרב 1. איך פוסק למעשה המשנה ברורה בסימן צב ס"ק ו כמו הפרי מגדים או כמו השערי תשובה? (הרבה פעמים הוא מביא שתי דעות אבל לא כותב מה עיקר אז איך יודעים) 2. אם אשכנזי מתפלל בבית כנסת ספרדי הוא צריך להתפלל בנוסח הספרדי או שזה מדובר דווקא אם עבר לגור בקביעות בקהילה שיש בה מנהגים שונים ורק אז חייב לעבור לנוסח אחר? 3. בסימן נה ס"ק לב המשנה ברורה מחלק בין אם יש במניין עשרה בזמן חזרת הש"ץ אחד שמתפלל לבין שיש רוב שלא מתפללים בזמן חזרת הש"ץ ובין אם יש רוב שלא מתפללים בזמן חזרת הש"ץ. מה הסברא כאן? הרי אם לגבי אחד שמתפלל זה לא גורם לאי צירוף למה שלגבי שלושה מתפללים זה יגרום לאי צירוף? אני יודע שכתוב איפה שהוא בשו"ע שאם אין עשרה שעונים אמן לשליח ציבור קרוב שברכותיו לבטלה אז איך בשעת הדחק אפשר להגיד לי חזרה כשאין עשר?

תשובה:

שלום וברכה

1. הוא כותב בפירוש שאם יכול להעמיד עצמו עד פרסה מותר בקריאת שמע, רק מציין שהשערי תשובה מחמיר בזה, וודאי כוונתו שמי שיכול לכתחילה להחמיר זה עדיף, אבל העיקר להלכה כפרי מגדים. צריך לראות לפי אופן הצגת הדברים..

2. בזמנינו בארץ ישראל שאין קהילה מוגדרת מבחינה גיאוגרפית, ובאותו בנין גרים אנשים שכל אחד מהם מקהילה אחרת ומנהגים שונים, ובתי הכנסת מעורבים למחצה, אין כל ענין כזה של לא תתגודדו בכל הנוגע למה שאדם מתפלל בעצמו בלחש, ולכן ודאי יש להתפלל נוסח אשכנז, רק את הקדושה ושאר הדברים הנאמרים מחמת הציבור יאמר כנוסח בני המקום.

3. אינני יודע למה צירוף העשירי יותר קל מאחרים, אבל יש לזה מקורות רבים בפוסקים, וכפי שדנו שם לצרף קטן עם חומש בידו וכדומה ומקור הדברים כבר בתוס' בברכות מח.

4. אלו שמקילים בשעת הדחק לומר חזרת הש"ץ כשאין עשרה עונים, הוא בגלל שיש שחלקו על השו"ע בענין זה, ונבאר הדברים:

כפי שנראה שהבנת בשאלתך יש הבדל בענין זה בין חזרת הש”ץ לשאר אמירת דבר שבקדושה. שכן לענין חזרת הש”ץ כתב השולחן ערוך (או”ח סי’ קכד סעי’ ד) שאם אין עשרה אנשים השומעים את תפילתו “קרוב ברכותיו להיות לבטלה”! ובמשנה ברורה שם כתב, שכאשר הש”ץ אינו בטוח שיש עשרה המאזינים לברכותיו, טוב שיתנה שאם אינם שומעים תהיה ברכתו נדבה.

אולם, לענין שאר אמירת דבר שבקדושה כמו קדיש או אפילו תפילת שמונה עשרה וכיוצא בזה, כתב המשנה ברורה (סי’ נה ס”ק לב), שאם יש תשעה העונים יחד, ויש עוד אחד נוכח שישן או מתפלל תפילת שמונה עשרה, מותר לומר דבר שבקדושה, ונחשב להם הדבר כאילו נאמר בעשרה. והוסיף עוד, שיש סוברים שאפילו יש רק שישה עונים ניתן לצרף ארבעה מתפללים, אך, באופן זה לא יצרפו אדם ישן. ולפי שיטתו נראה, שבתפילת שחרית ומנחה יש להקפיד על עשרה בדוקא, ואילו בערבית די בשישה עונים ועוד ארבעה המצטרפים עמהם אף שאינם עונים, וכן כתב בשולחן ערוך הרב (או”ח סי’ נה סעי’ ז).

אולם, יש שחילקו לענין זה בין אמירת קדיש וקדושה שבזה די בשישה עונים, לתפילת שמונה עשרה שצריך לאומרה עשרה יחד, וכן נהגו להחמיר לכתחילה. וזאת על פי דברי המשנה ברורה בסי’ צ סעי’ ט שעיקר תפילה בציבור היא כשעשרה אנשים מתפללים יחד. לפי הבנה זו, יש חילוק בענין זה בין אמירת קדיש לתפילת שמונה עשרה.

כמו כן יש שהקילו להיפך, שאף בחזרת הש”ץ אין צורך בעשרה עונים, ולדעתם דברי השולחן ערוך בסי’ קכד נדחים, ותמיד די בשישה עונים ועוד ארבעה המצטרפים עמהם [ראה פרישה סי’ קכד, וט”ז שם ס”ק ד, ומגן אברהם סי’ נה ס”ק ח, ואליהו זוטא שם ס”ק ג].

שבת שלום.